משכנות הרועים תקב

זה יורה יורה דמזמן הא' גובה בו דלא הו"ל למכתב אלא הרי הוא כשטר לחוד אלא ש"מ דהא קמ"ל דגם בענין הסילוק כתב הרא"ש ז"ל כלל ג' סו' י"ג וז"ל סילוק מועיל אפילו אחר המעשה להכשירו למפרע וכו' עכ"ל והא פשיטא. ליה מסברא דנפשיה דהראיה דמייתי ז"ל א"א למימר דסילוק מועיל אלא ש"מ דס"ל דאדם המסתלק חזר לאיתנו הא' ואל תשיבני ממ"ש בפסקיו בפ' ג"פ במ"ד לדף קס"ג אהא דאמרינן התם הרחיק ב' שיטין ומלאהו בקרובי' דכשר וכו' כתב וז"ל ודוקא ביום שנכתב אבל ליומא אחרא לא דכיון דשטר פסול הוא ולא הוכשר אלא במילוי דקרובים לא נשתעבדו נכסיו אלא מיום המלוי והו"ל שטר מוקדם עש"ב אלמא דמכאן ולהבא הוא דכשר לא דמי כלל דהתם כיון שהרחיק שני שיטין נפסל כל השטר מעיקרו מ"ה אי חתימי קרובי' להכשירו ליומא אחרא הו"ל שטר מוקדם אבל בסילוק מסלק הקרוב דמעיקרא השטר כשר לגבי הרחוק וכמו שהאריך הרמב"ן ז"ל בחי' לשם משו"ה כי מסתלק מחלק הקרוב הוכשר כל השטר והדברים עתיקין למוצאי דעת ואת"ל סטרא"י נינהו כבר מסורת היא בידינו מהר' הטור דכל היכא דהפסקים והתשו' סתרי אהדדי קי"ל כדבריו שבתשובות דאינהו בתראי טפי ועוד שהם הלכה למעשה ועיין בדברי מרן הש"ע סי' מ"ה סט"ו וסמ"ע סקל"ז דכשיש בו קנין עדיו בחתומיו זכין לו מזמן הא' ועיין בתשו' הרשב"א ז"ל ח"ב סי' ח"י ע"ש. איברא דאכתי איכא למיקם עלה דמילתא דעיקר הסילוק אינו מועיל אלא בפיסול הבא מחמת נגיעת ממון דלכי מסתלק הדר לכשרותיה אבל לא בפיסול מחמת קורבה דבעינן תחלתו וסופו בכשרות ובנ"ד העד הוא בנו של השותף באותו ממון ונמצא הבן מעיד לזכות אביו מעתה מה יתן ומה יוסיף סילוק אביו להכשירו לזולת כיון דהפיסול הוא מחמת קורבה וכיוצא בזה ראיתי להרשב"א ז"ל בח"ב סי' רל"ו שכ"כ ע"ש וכד דייקנא אשכחנא דלא דמיא דשאני נדון הרשב"א ז"ל שפיסולו מסיבת קורבת יהודה הוא לעין רואה השמש ופסול מעיקרא משעה שנכתב אבל בנ"ד דהקורבה שנקרב בנקרב אינה נראית לעולם אלא ע"י שבשביל ונכתב בכשרות כדחזי

(ו) סילוק אשה שסילקה עצמה משעבוד כתובת' דינו כמחילה דלא בעינן אלא גלוי מלתא בעלמא וסגי לבטל הסילוק כנ"הג סי' ר"ה

(ז) סילוק המסלק עצמו בדבר שלא בא לעולם נסתפק הרב מוהראנ"ח ז"ל בחידושיו לכתובות גבי הא דאמרינן נחלה הבאה לאדם ממקום אחר מתנה עליה שלא יירשנה אי דוקא במלתיה דרבנן והוא לטובתו ומעשיו גרמו לו הוא דמהני הסילוק דומיא דמזונות שיכולה האשה לומר איני עושה ואיני ניזונית אבל במלתא דאורייתא אע"ג שהוא לטובתו ומעשיו גרמו לו לא מהני סילוק לדבר או דילמא אין חילוק בין דאורייתא לדרבנן אלא כל ירושה הבאה לאדם ע"י מעשיו שמעשיו גרמו לו דאינה נחלת אבותיו אלא מחמת עצמו כגון נחלת אשתו וכן כ"הג מהני סילוק והכריע שם ה' ז"ל דכל שעתיד לזכות מן התורה לא מהני ועמ"ש הרב המגיד ז"ל בפ"א מה' נחלות דאיכא מ"ד דטעמא דרב כהנא דאמר נחלה הבאה לו לאדם ממ"א מתנה עליה שלא יירשנה הוא מפני שירושת הבעל דרבנן וי"מ שהוא מפני שבא לו ע"י מעשה ואינה כירושת משפחתו יע"ש קונטריס ארעא דרבנן אות תס"ה ועיין להמש"ל ז"ל בפכ"ג מה' אישות מה שהאריך בזה

(ח) סימני קטן ענין יבם קטן שלא נודעו שנותיו אלא ע"פי אמו ואשה א' שהיתה שם שאמרו שהיום הוא קרוב לתשלו' י"ד שנה ונבדק ע"פ שנים עדים כשרים ומצאו בו ב' שעדות על הכף ארוכות כמו שני שלישי אצבע ויותר והם רחוקים זה מזה כמו שיעור ב' אצבעות רוחב ביניהם ועוד אמרו שיש בו ריבוי שערות מה דינו של יבם זה אי מקרי גדול או לא וה' מוהרש"א ז"ל שרטט וכתב ע"ד פתגם פסקא דדינא ובעניותי השיבותי על מקצת דבריו ואין צורך להעתיק דבריו כי כבר נדפסו בס' הבהיר משחא דרבותא בחי' לא"הע סימן קס"ח

אלו דברי הרב המופלא ח"ק כמוהר"ר שלמה אלפאסי יזיי"א אכי"ר. האותיו"ת צהלונ"י מכתב אלהים על דבר היבם אשר לא נמצאו לו עדים כשרים שהגיע לשנותיו ונבדק ונמצאו בו שתי שערות ארוכות על הכף ברחוק ב' אצבעות וחשש לסברת הרמב"ם ז"ל דבעי' סמוכים למעבד עובדא לכתחלה והאריך בזה רב גובריה מני"ר נר"ו ואולם לא כן אנכי עמדי בעיקר כוונת הרמב"ם ז"ל אלא דרבינו בעי תרתי שיהיו דוקא במקום הערוה ושיהיו שתיהן בצד א' או שתיהן למעלה או שתיהן למטה או שתיהן על איברי הזרע ואפילו רחוקים זה מזה אבל א' למעלה וא' למטה לא הוי סימן והא גופה ק"ל לה' כ"מ וה' לח"מ ז"ל דמנ"ל לרבינו לומר דא' למעלה וא' למטה דלא הוי סימן דבש"ס לא קאמר אלא במקום א' וכו' ע"ש וע"ז סמך מרן בש"ע שהשמיט מקום א' למטה דאפילו א' למעלה וא' למטה הוי סימן כמ"ש ה' ב"ה ז"ל ומנ"ר נר"ו אבל למימר דסובר רבינו דאפילו על הכף עצמו בעינן קרובי' לא משמע ליה וכמו שהוכחנו מהכ"מ והלח"מ ז"ל ועוד נשמעינה מן הדא ממ"ש רבינו בפ"ד מהלכות עדות אהא דקי"ל דבעי' שיעידו העדים על דבר שלם דכתיב דבר ולא חצי דבר כיצד אם זה אומר אני ראיתי שערה א' בצד ימינו של זה וזה אומר אני ראיתי לו שערה בצד שמאלו אינם מצטרפים וכו' עכ"ל והיינו מדאמרינן בפרק מרובה דף ע' ע"א אומר שערה בגבה ועד א' אומר בכריסה וכו' ע"ש וכתב מרן הכ"מ ז"ל והב"י ח"המ סי' ל' דמפרש לה רבינו דהיינו צד ימין וצד שמאל ע"ש ובודאי מה שהזקיקו לזה לאוקומי הך מלתא אליבא דרבנן דר"ש דפליגי בגבה וכריסה כדאיתא בפ' בא סימן משו"ה מפרש לה דהיינו ימין ושמאל ואם איתא דבעי' סמוכים כי לא הוי חצי דבר נמי מאי סהדותא איכא כיון דאכתי לא הוי סי' למחשביה גדול אלא ש"מ דכל ששתיהן בצד א' מקום א' מקרי ואפילו רחוקים זה מזה וכדאמרן ומ"ש עוד רבינו שם נמצאו שתי גומות זה בצד זה וכו' לאו למימרא דסמוכים קאמר אלא ר"ל שתיהן למעלה או שתיהן למטה ומ"מ דעת מרן בש"ע דסובר אפי' א' למעלה וא' למטה הוי סי' ק' שהעתיק לשון רבי' ז"ל ומאי דנראה לחלק לפום ריהטא בין גומות בלא שער לשער עצמו לא מסתבר ומש"ה גם בביתו ב"י לא הוזכר דבר זה ולא בש"ה ופוסקים אלא ודאי קושטא קאי דסירכיה דלשון רבינו נקיט ואזיל וילמוד תחתון מן העליון והטור לא העתיק לשון זה ע"ע ומעתה גם מ"ש התוס' והרא"ש ז"ל במקום אחד הוא לאפוקי אחד בקשרי ידיו ואחד בקשרי אצבעותיו אבל כששתיהן בקשר א' תו לא בעינן סמוכים ואנן בדידן שהעידו העדים שיש לו שתי שערות על הכ"ף וארוכות ודאי דבר חליצה הוא ולכתחלה עבדינן עובדא ולענין ריבוי השערות