משכנות הרועים תק

שתהא תחלתו בכשרות ואע"ג דמסתמא קאי בפיסול הגוף ואתא לאתויי בפיסול הגוף ולא בפיסול ממון הא מיהא לשוינהו לכל הנך אמוראי בתיובתא דחיקא טפי

כתב עוד ז"ל דבקידושין דמ"ג האומר לב' צאו וקדשו לי את האשה הן הן עדיו הן הן שלוחיו וכו' וכן לדיני ממונות ופריך מאי קסבר וכו' ומסיק והשתא דתקון רבנן שבועת היסת וכו' נוגעים בעדות נינהו וכו' ואי ס"ד דגבי פיסול דנוגע בעדות כי הוי סופו בכשרות וכו' הא כיון דאשתבעו ליה ללוה ליגבו מניה לגמרי ומהשתא לסהדו ליה למפטריה ממלוה דהשתא לא נוגעים בעדות נינהו וע"ע באריכות וחזיתיה להרמב"ן ז"ל שם בחידושיו לשם דק"ל דיפטור אותם הלוה מהשבועה ויעידו דהשתא אינם נוגעים בעדות ותי' דכדי שיעידו לו הוא שפטרם ע"ע וכבר התוס' שם הק' כן ותי' דהתורה האמינה לעדים בלא שבועה וכן מצאתי להרשב"א ז"ל לשם וכן תי' בשיטה שלא נודע שמה לשם בקידושין ע"ש ולפ"ד ז"ל קושיית הרמ"ה ז"ל במקומה עומדת דאחר השבועה יעידו לו. שוב מצאתי להרשב"א ז"ל בחי' לקידושין שם שכתב כן ועיין בסמ"ע ופרישה סי' קכ"א סי"ז ע"ש

כתב עוד ז"ל וז"ל תדע דהא נמי כי אקשי' ממתני' דבני העיר וכו' וקא מקשי' עליה דשמואל ואמאי לסליקו תרי מנייהו ולידון להו ולא מקשינן עלה מדקתני ואין מביאין ראיה ליסלקו תרי מנייהו ולהדרו ליה ש"מ דגבי עדים מודה שמואל דכי הוו תחלתן בפסלות אע"ג דהווי סופן בכשרות פסולין דאלת"ה הא דאקשי מדיינים דלא איירי בהו שמואל מעדים דאיירי בהו שמואל עדיפא טפי לאקשויי ליה אלא דגבי עדים מודה שמואל דתחלתו וסופו בכשרות בעינן והכא גבי בני העיר שנגנב להם ס"ת כיון דבעי' סהדי דמסהדי דהאי גברא גנביה הו"ל תחלתו בפסלות דההיא שעתא דאתידע לסהדא דהאי גברא גנביה אכתי לא אסתלק מניה והוה אית ליה חולקא אע"ג דאסתלק בתר הכי והו"ל סופו בכשרות פסול עכ"ל

ובסימן קל"ד כתב עוד וז"ל וש"מ דמידי אחרינא דלאו ס"ת מסלקי נפשייהו ודייני דלגבי דיינים לא בעינן תחלתן וסופן בכשרות אלא נחתי לדינא עד דגמר דינא וכיון דסליקו נפשייהו מקמי דנחתי לדינא אשתכח דתחלתן וסופן בכשרות וה"מ גבי דיינים אבל גבי עדים כיון דבעו לאסהודי דהאי גברא גנביה לא מהני כי מסתלקו עתה דבשע' ראיה פסולין הוו והו"ל תחלתן בפסלות ופסולין כדכתי' לעיל וה"נ מסתברא דאי לת"ה אדק"ל דיינים תק"ל עדים דאיירי בהו שמואל עד השתא. מיהו הא ודאי דאקשי' ולסליקו תרי מנייהו ולדיינו ליכא למילף מינה דב' שדנו דיניהם דין דכי מקשינן הכי לטעמיה דשמואל קא מקשינן דמכדי מאן שמעת ליה דאמר השותפין מעידין זה לזה שמואל דאמר שנים שדנו דיניהן דין ואע"ג דשמואל ב' שדנו קאמ' ה"מ היכא דאפשר אבל היכא דלא אפשר כגון דאיכא תלתא דלא בעו לאסתלוקי אפילו לכתחלה נמי וכו' עכ"ל והנה עיקר ההכרח שבנה עליו ודייק כבר תרגמוהו רבנן ז"ל בכמה אנפי אי משום דנקט דיינים משום דברייתא נקטא דיינים ברישא א"נ אעדים קאי ולדיינו בדייני עיר אחרת ונקט תרי משום עדים ולדין ג' כמ"ש במקו' לשם ומ"ש דנקט תרי משום דשמואל לטעמיה דאמר שנים שדנו דיניהן דין ומשו"ה הוצרך לחלק בין היכא דאפשר להיכא דלא אפשר דאפילו לכתחלה ע"ש אין זה מוכרח דבלא"ה מלתיה דשמואל מצינן לאוקומי כשנתנו לו לשותפו כמ"ש הרשב"ם ז"ל אלא משום יגדיל תורה ויאדיר כמ"ש הרמב"ן ז"ל והרב כנ"הג סימן ל"ג בהגהב"י אות כ"ג כתב דקי"ל כר' אבהו דבעינן ב' ואפילו למאן דפסיק כשמואל וכו' ע"ע אחה"מ לא דק דכל הך שקלא וטרייא אליבא דשמואל ולשון הרמ"ה ז"ל דייק טפי והרשב"א במקו' לשם ומ"ש רשב"ם לאשמועינן דל"ש דדין ודברים מהני כתב הרמב"ן ז"ל לא דשמואל אתא לאשמועינן אלא דתלמודא שקיל וטרי משום יגדיל תורה ויאדיר וא"כ מאי דוחקיה דתלמודא למנקט תרי ולחלק בין היכא דאפשר להיכא דלא אפשר ועוד לפ"ד ז"ל דאי איכא תרי דזבנו לס"ת להמוכר או שכתבוהו לעצמן מצו להסתלק ולהעיד דתחלתן בכשרות דומיא דשדה דאיירי בה שמואל לפי שיטת הגאון הרמ"ה ז"ל ואיך פסיק ותני תנא ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר כלל לא והא משכחת לה בכ"הג דכתי' וד' הרמ"ה הלזו יש לייחס אותה לר"מ ז"ל רבו של מהר"ש ז"ל שכתב ע"ד בכלל נ"ח אשר הונף ואשר הורם שכתב כשלמד בתרא חזר בו מפי הר"ם דאמלתיה דשמואל דמיירי בעדים קאי כולה שמעתתא שהסילוק מהני אפי' לגבי עדים ע"ש דאיכא למימר דס"ל כדעת הרמ"ה דשמואל איירי בהכיר בה קודם ר"ל כשקנאה מן המוכר קודם שבא הערעור וכדכתי' לעיל משמיה דהגאון הרמ"ה ז"ל וזו היא ג"כ שיטת רבינו ברוך ז"ל שהביאו הגהמ"יי בפי"ו מה' עדות ע"ש וכעת ראיתי לאבי התעודה מוהרימ"ט ז"ל בח"ב סי' כ"ו עלה ונסתפק אם הסילוק מהני בעדים או לא והביא דברי התוס' דחזקת דבפיסו' ממון מהני והביא תשו' הרא"ש שר' מאיר היה דן כן ושוב חזר בו לפי שמצא תי' אחר מרבינו יהודה מפריש וכשלמד בתרא דקדק מאותה סוגייא דפריך אדשמואל דמיירי בעדות מהך דבני העיר ולסליקו תרי מנייהו ויעידו אלמא דקאי אעדים דק' מינה לשמואל והדר ק"ל דאמאי לא מפטרינהו הלוה דמסתלקי משבועה ויעידו על המלוה ע"ש וכבר כתי' דהרמב"ן ז"ל בחי' הק' כן ותי' דמחזי שע"מ כן פטר אותם כדי שיעידו ע"ש וכן מצאתי במקו' לשם והדר ק"ל תו מה שהק' התוס' לשם וכתב ע"ז אלא נראין הדברים דאין סלוק מועיל בעדים דלפי מה שתי' בקו' ר"א אין להוכיח דלא מהני סלוק בעדים אלא משום דלא מקרי סילוק ובמאי דק"ל תו כבר תי' התוס' כמדובר א"כ אין הכרח מסוגייא זו לשיטת רבי מאיר ז"ל ומ"ש עוד ז"ל ובקידושי כסף דאמרינן בירושלמי דלא מהני קשה דליהבו אינהו הנהו פרוטות וליסהדו עכ"ל לעד"ן דהא נמי מתרצא כמ"ש התוס' שם שהתור' האמינה לעדים ע"פ דבריהם ולא ע"י שישבעו ע"ש ה"נ נאמנים ולא עד שיפרעו מכיסם ועוד דלפ"ד ז"ל תק"ל הך דשבבי דנקט אגרא דליהבו אינהו הנהו זוזי דאגרא וליסהדו אלא ע"כ כמ"ש הנמק"י ז"ל דלא מקרי סלוק בכ"הג דמ"ל פוטרן או דיהבי אינהו ואם נפשך לחלק בין קידושין דבפרוטה לאגרא דשבבי דלא עבידי אינשי דיהבי כולי האי הא ליתא דמי לא עסקי' דקדישה בתרקבא דדינרא כבנתיה דר"א והדר ק"ל לסברת רבי' ברוך ור"מ ז"ל כמו דק"ל להרא"ש ז"ל מהך דשמואל דבעדים איירי ותי' דשמואל מיירי ביודעים עד שלא קנו דהוי תחלתם בכשרות וכו' ע"ש וקרובים דבריו לדברי הרמ"ה ז"ל אפריין נמטייה. וכתב עוד לתרץ דאמלתיה דשמואל לק"מ דהא בעינן תחלתו בכשרות ועל חלק חבירו לעולם הוא כשר אלא לפי