משכנות הרועים תצו

חייב ואמאי פטריה תנא ומשני דאכתי מקרי ברשות דמצוה קעביד מצרכי שבת בדר"ח וכו' אלא דק"ל על הרב ז"ל דמאי דוחקיה לחלק מחצי היום ולמעלה ולא לימא בפשיטות כל ע"ש קרוי ברשות להכין צרכי שבת דודאי כל יום ו' קרוי ע"ש בלשון משנה ולא נעקם לשון הברייתא דקתני ערב ר"ל משעה שיתחיל להעריב ונר' דסובר הרב ז"ל דמאור הבקר עד חצות כיון דאכתי משיך זמנא טפי למ"ל לרוץ הן עוד היום גדול ולא ברשות מקרי וחייב אבל כשהתחיל להעריב קרי ביה כי פנה היום כי נטו צללי ערב וטרוד בצרכי שבת למהר לטרוח להכין אשר יחסר לו. והרמב"ם בפ"ו מה' חובל דין ו' כתב וז"ל אבל בע"ש פטור כדי שלא יכנס שבת והוא אינו פנוי עכ"ל משמע מדבריו שאפילו הוא רץ לעסקי חול פטור כדי שיכנס שבת והוא פנוי ובפי' המשנה כתב בפי' מפני שב"א נחפזים ללכת לדבר מצוה עכ"ל וכבר נדחק הרב פרישה ז"ל שם ותי' שיהיה פנוי מצרכי שבת ועסקי שבת גם רבינו ז"ל לא הביא הך דברשות כדר"ח ומרן בש"ע העתיק לשון רבינו והשמיט שאר דבריו שכתב שלא יכנס שבת והוא אינו פנוי ועיין במור"ם וסמ"ע ז"ל. ואנכי לא ידעתי טעם להרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל דלא אייתו להך דר"ח לאשמועינן דאפילו הקבלת פני שבת חשיב ברשות ופטור כיון דנ"מ לענין דינא וראיתי להר"ן ז"ל שם שכתב משם הרמ"ה ז"ל וז"ל ואפילו לא נקט בידיה מידי לצורך שבת דאי בעי ליה למימר דטרוד או למסחא פניו ידיו ורגליו או למשני בסותיה וכו' עכ"ל ת'ם אני לא אדע מ"ל להרב ז"ל להביא עצות מרחוק ושביק מאי דאיתמר עלה בגמרא ותלמודא נמי אמאי מהדר לאשכוחי כדר"ח ולא קאמר מאי דתנן במתניתין צריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עשרתן ערבתן וכו' אלא מוכרח דמתניתין מיירי קודם בי"הש מדתנא הדליקו את הנר והדר תני סיפא ספק חשיכה ספק אינה חשיכה וכו' שהוא בי"הש א"כ קשה על הרב ז"ל דאי קאי בין השמשות לא שייך למימר עשרתן וכו' דאסור ואי קאי קודם בי"הש הו"ל למנקט שאר צרכי שבת ועו"ק דאמאי לא קאמר בגמ' למסחא פניו ידיו ורגליו ולשנות מלבושו כמ"ש הרב ז"ל אלא פשיטא דתלמודא דייק מדקתני בי"הש דמשמע כל בי"הש פטור עד הקבלת פני שבת וסיים הר"ן ז"ל ואויתי מאי דאמר בגמ' כדר"ח וכו' לומר דכי האי נמי היינו לצרכי שבת משום שהוא לכבוד שבת וכ"ש כשרצים לצורך קיום שבת דכתיב בקרא עכ"ל הנה תקן ה' ז"ל דברי המשיב אלא שעדין יש להרהר אסברת השואל דקאמר מאי ברשות איכא ולא אס"ד למימר הנך מילי דכתב הרמ"ה ז"ל ולזה יש להשיב דהמק' לא אסיק אדעתיה דתנא צורך מצוה קרי לה רשות וה והמשיב אשמועי' דאפי' כהאי חשוב צורך שבת. כיון דלכבוד שבת הוא והיינו מדקתני ב"הש וכדכתי' שכ' משם ה"ר יהונתן ז"ל דבע"ש דרך בני ברית לרוץ להכין צרכי שבת או לקנות שמן לנר של שבת וכו' ושיילינן עלה בגמ' מאי ברשות איכא כלומר כיון דנקט בי"הש ובי"הש אין דרך בני ברית להיות עסוקים כצרכי שבת שכל ישראל זריזין הם במצות ומשני כיוצא לקראת כלה וכו' עכ"ל ודבריו ז"ל קרובים למאי דכתיבנא בעניו' ומדברי כלם נלמוד שכל שרץ בע"ש דפטור אינו אלא בעוסק בצרכי שבת כגון אפיה וצליה ובישול וקנית צרכי שבת אלא דלדעת הא"ז ז"ל דוקא מחצות היום דאז מטריד כי פנה היום אבל מעלות השחר דכיון דאכתי זמנא אריכתא למ"ל לרוץ משו"ה אם רץ הוי משונה וחייב ושאר פוסקים ז"ל לא חלקו ונלע"ד דהכל לפי העת והזמן והנהגת העיר ועיין להרב"ח ובעו שהעתקתי ונלע"ד דה"ה ברץ לב"הכ וב"המדר או לקראת רבו וכיוצא דחשבינן ליה דבר מצוה ופטור

(כח) נהגו נוהגים. כשאומרים הפוסקים נוהגין או נהגו ר"ל שהוקבע הדבר גופיה בב"ד אבל כשאומ' רגילין ר"ל שהוא לשון מורגל בפי הסופרים ולא משום שצוה עליו עיין לה' מוהר"י לבית הלוי ז"ל סי' ס"ו ועיין מ"ש עליו הרב מוהרח"א עשאל ז"ל הובא בספר זרע אברהם ח"המ סי' ה' דף ע"ה סוף ע"ד ע"ש

(כט) נשואין מנהג עיר ארג'יל יע"א בכתובת בנין דכרין שהדינר המותר על שני כתובות צריך שיהיה דוקא מקרקע ולא מטלטלין כמו שהעיד ע"ז האיש אדני הארץ הרב מוהרי"ע ז"ל במנהגים סי' ס"ז ע"ש וראובן מתושבי עיר ארג'יל נסע מעירו ובא לשכון כבוד בארצנו ואנחנו הולכים אחר מרן הש"ע ובני האשה הא' מעיר ארג'יל ובני השניה מפה מתא היכי לדיינו דייני להאי דינא וע"כ מצאתי וחבל ע"ד)

(ל) נר"ו שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר א' וא' מהם מת אביו והאחר עודנו אביו חי וראובן הוציא כת"י על יוסף ב"ש שאביו חי וכתוב בו אני יוסף ב"ש נר"ו לויתי מפ' כ"וך והוא טוען כי לעולם לא לוה ומ"ש בן שמעון נר"ו קאי איוסף אבל שמעון מת ונר"ו אלפני פניו קאי דאיהו הלוה פה המדבר ואפי' עדים דעלמא מסתמא אינו מתאר הברכה אלא על הנושא הענין הוא הלוה המדבר עיין בתשו' הרשב"א ז"ל שהביא מרן ז"ל בב"י סוף סי' ע"ח שכתבו דהוי סימן כשכתבוהו העדים ומרן ז"ל בב"י חלק עליו דלא הוי סי' דנר"ו קאי אלפני פניו דהיינו איוסף ולא לאביו ע"ש והנה אע"פי שבדרך אפשרות אמרה דאפשר דקאי איוסף לאו למימרא דהכי משמע ליה לישנא אלא לענין אפוקי ממונא לא מפקינן דהא איכא למתלי דנר"ו קאי איוסף ולא לאביו ומעתה מה שמקשים העולם ומטו בה משמיה דהרב מוהרח"א ז"ל מהך דפ"ק דע"ז דאמרינן ועוד אחרת היתה ברומי וכו' אחוהי דמרנא זייפנא ואמר ר' אשי פיהם הכשילן לרשעים דאי אמרי זייפנא אחוהי דמרנא כדקאמרי השתא דאמרי אחוהי דמרנא זייפנא מרנא גופיה זייפנא הוא אלמא דפשיטא ליה לתלמודאי דקאי אלפניו ולא אלפני פניו כדעת הרשב"א ז"ל ושלא כדעת מרן ז"ל ע"כ שמעתי ולפי מאי דכתיבנא בעניו' אין מכאן הוכחה דודאי מרן מודה דפשוטן של דברים דקאי אלפניו טפי. מלפני פניו אלא דלאפוקי ממונא איכא למתלי בהכי ולא מפקינן ור' אשי נמי ה"ק דאי אמרי זייפנא אחוה דמרנא תו ליכא למתלי דקאי אמרנא אבל השתא דאמרי אחוהי דמרנא זייפנא איכא למימר טפי דקאי אשלפניו מרנא מלמימר דקאי אלפני פניו ופיהם הכשילן שלא אמרו לשון ברור דקאי אאחוהי דהול"ל זייפנא אחוהי דמרנא אבל השתא איכא למימר דקאי אמרנא אע"ג דלענין ממונא לא מפקינן ותלינן דקאי איוסף דלפני פניו תדע דבגמרא אשכחן דפליגי תנאי בקרא אי נדרש לפניו או אלפני פניו ג"כ א"כ נחזי אנן היכי פשיטא ליה להרשב"א ז"ל דקאי אדסמוך ליה דוקא אלא עכ"ל דס"ל להרשב"א ז"ל דמשפט הלשון להניח הברכה אל האב ולא לברך את הבן במקום