משכנות הרועים תצה

ה' ז"ל בעצמו

(כג) נזקי שכנים. קי"ל דבהיזק עשן דאין לו חזקה ודוקא בעשן תדיר שהוא רובא דיומא אבל שאר עשן דאפייה ותבשיל לא שאם ראה ושתק מחל מיהו לכתחילה מצי מעכב ומור"ם ז"ל הביא דעת הת"הד ז"ל דאפילו לכתחי' לא מצי מעכב ושכן ראוי להורות כמ"ש בסי' קנ"ה סל"ו ולע"ע נר' בעליל תשו' מרן ז"ל בס' אבקת רוכל סי' קי"א גזר אמר שאין לסמוך על סברת הת"הד ז"ל כלל ע"ש וע"ע שם בס' אבקת רוכל סי' ק"ך מה שביאר בענין הנזקין והשתיקה ואח"ך מיחה ומה טענה טוען ואם מכח מוכר או נותן הוא בא ע"ש

(כד) נזקי שכנים. ראובן היו לו חלונות לרה"ר ושמעון ג"כ היה בכותלו חלון לרה"ר ולשמעון בית תבשיל בצד החלון ההוא והיה יוצא ממנו העשן ולא היה מגיע לראובן ריח העשן יען כי בית התבשיל לא היתה מקורה מכל צדדיה והיה העשן מתמר ועולה דרך ההוא ועכשו קרה את הבית ההיא מכל פנותיה והוסיף בה חלונות והוזק ראובן בעשן וטוען שמעון כי הכותל שלך היה רחוק והמוכר שמכר לך הבית לקח מר"הר וקרב כתלו לחלוני ומחמת כן מגיע לך הנזק השיבהו לקדמותו ולא תאונה אליך רעה וראובן מודה בזה שלקח מרשות הרבים לתקן את הבית הדין עם ש' שאין לו לטעון שקנה רה"ר דמאן מזבין מאן מפיס מאן מחיל מוהר"י קארו ז"ל בתשו' שבס' אבקת רוכל סי' קי"א ויש ללמוד מדבריו ז"ל דלפי המנהג שהשררה יר"ה מוכרים מר"הר למי שיחפוץ א"כ הדין עם ראובן

(כה) נזקין ראובן ושמעון שותפים בבית הסמוך . לכותל שבין שתי חצירות ובחזקת שתיהן נמשכים בו מימות חצירותיהם ומהחצירות עוד נמשכים לחצר זולתם עד חוץ מהמדינה ועמד ראובן ובנה עוד חצר אחרת לפנים מחצרו ומימי שתי חצירות נשפכים לביב המשותף ועמד שמעון ומיחה בו שלא להמשיך מימי החצר החדשה לתוך ביב המשותף כי ע"י רבוי שפיכת המים מתלחלחים הכותלים ונהי דהחזיק לחצר א' לב' חצירות לא החזיק:

אמת אגיד כי שפיכת המימות חוץ מבורר הוא כמ"ש ה' מהר"א ששון ז"ל. סי' ס"ח ע"ש ומינה בנ"ד שהוא שופך ברשותו ומשם והלאה יורד ומתפשט לרשות אחרת שכבר הוחזק בה במקצת נראה דמצי להוסיף על חזקתו כיון דבשלו הוא עושה וראייה ממ"ש הנמק"י ז"ל ברפ"ק דבתרא ופסקו מור"ם ז"ל בהגה סי' קכ"ג סי"ב ע"ש ובסמ"ע ועיין להרב פרח מט"א ז"ל ח"א סי' ל"ח ועיין לה' בית שלמה למוהר"ש חסון ז"ל בח"המ סי' י"ב וה' בית דוד ז"ל ח"המ סימן צ"ח ע"ש ומור"ם בסי' קנ"ד ס"ב והכנ"הג שם

(כו) נזקין ראובן יש לו חצירות זו לפנים מזו וכל מימותיהן וטנופי בה"כ שלהם היו וגרים דרך מזרח ולאיזה סיבה הסכימה דעתו לשנותם דדך מערב ושמעון שכנו הקרוב אליו מצד מערב מעכב על ידו באומרו כי בהמשך הכותל אשר רוצה ראובן להמשיך שם מימותיו שם שם לו כותל הבאר והבור שבחצרו וע"י המים הסרוחים וזכים מתקלקל הכותל ויתערבו המים הרעים במים היפים ונמצאת מפסיד אותי בבאר ובבור וראובן משיב כי רחוק ממך הדבר יותר מה' טפחים ואעשה בנין חזק ואסוד בסיד ולא תאונה אליך רעה ושמעון משיב לא מדובשיך וכו' ומה לי ולך כי באת בגבולי להשחית את נחלתי ולרפאת השבר על נקלה לא תמחץ ולא תרפא שקול טיבותיך ושדי וכו' יורה המורה לצדקה

זאת אשיב אהא דתנן לא יחפור אדם בור סמוך לבור של חבירו וכו' ולא אמת המים ולא בריכת כובסין אלא א"כ הרחיק מכותל חבירו ג' טפחים וסד בסיד וכו' ופירש"י ז"ל מפני שהחפירה הסמוכה לבור מחלשת כתלי הבור ומרפא אותם עכ"ל ר"ל ע"י המים שבחפירה ולא משום דכל מרא ומרא קא מרפא ארעא וע"ש בתוס' ז"ל ואהא דתנן תו התם מרחיקין וכו' את מי רגלים ג"ט וכו' תני עלה בד"א בכותל לבנים אבל בכותל אבנים טפח ושל צונמא מותר פירש"י ז"ל לבנים של טיט שנתייבשו בחמה והם נמוקים מחמת המים וצונמא סלע עכ"ל

וראיתי להרמ"ה ז"ל בשיטתו הנדפסת מחדש סי' ל"ח שכתב וז"ל ומסתברא דה"מ במשתין או בשופכין לפי שעה בעלמא הוא אבל בביב של מימי רגלים וגומא שמי רגלים נקוים לתוכה ותדירי דנפישי הזקייהו אפילו בכותל אבנים נמי בעי ג' טפחים וסד בסיד כדברירנא במתניתין דייקא נמי דברייתא דקא מפליג לא מיירי אלא במשתין דאקראי בעלמא הוא עכ"ל וכ"ה מבואר בדבריו בחי' בפי' המשנה סי' ג' ע"ש וזו היא דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' שכנים דין ב' שכתב וז"ל מרחיקין וכו' ואת הגומא שמתקבץ בה מי רגלים מן הכותל ג"ט עכ"ל ומיירי אפילו בכותל אבנים שלא חלק אלא במשתין לחוד ע"ש דין ו' אלא שלא הצריך לסוד בסיד ג"כ כדעת הרמ"ה ז"ל מדלא כתיב לדין הגומא בהדי דינא דאמת המים ונברכת שהזכיר בראש הפרק ונ"מ נמי דלדעת הרמ"ה ז"ל בשאר מים שאינם מי רגלים צריך הרחקה ג"ט כיון דמקוו וקיימי אלא דלא בעי נמי סד בסיד ולדעת רבינו ז"ל אפילו הרחקת ג' טפחים לא בעי דודאי נחתינן דרגא ממי רגלים שאין דרכם להזיק וראיתי לה' מ"מ ז"ל ע"כ נמ"ך וחבל על דאבדין)

(כז) נזקי ממון קי"ל ב' שהיו מהלכים בדרך ואחד רץ והוזק המהלך ברץ חייב לשלם משום שהוא משונה אבל בערב שבת פטור מפני שהוא ברשות כמ"ש בטוש"ע סי' שע"ח ס"ח ע"ש כאיסי בן יהודה דאפסיקא הלכתא כוותיה בפ' המניח דל"ב ע"ב ואיתמר עלה מאי ברשות איכא כדר"ח בואו ונצא לקראת שבת מלכתא ע"ש והרי"ף ז"ל העתיק ברייתא כצורתה ולא העתיק מאי דאתמר עלה מאי ברשות וכו' ולא ידעתי למה וראיתי להרא"ש ז"ל שכתב וז"ל למהר לטרוח להכין צרכי שבת עכ"ל ואין דברים הללו אמורים בגמ' ולשם בהג"א ז"ל כתב וכן פירש"י ז"ל עכ"ל ברש"י. שלפנינו אינו אלא שכתב על דברי הברייתא ברשות כדמפרש לקמן עכ"ל והיינו הא דמוקי לה כר"ח וכתב ע"ז הא"ז ז"ל ומתוך כך יש ללמוד דלאו דוקא בע"ש אלא משעה שהתחיל לתקן צרכי שבת לאפות לבשל ולצלות ה"ז ברשות דהיינו מחצי היום ולמעלה שהתחיל היום להעריב עכ"ל ואנכי לא ידעתי מה יתקן הרב במלת בי"הש ועוד מאי בעי תלמודא מאי ברשות איכא הא איכא כל צרכי שבת כמ"ש הוא ז"ל ויראה דסובר הרב ז"ל דודאי תלמודא פשיטא ליה דע"ש חשיב ברשות כל צרכי שבת לאפות ולבשל וכו' אלא דק"ל ב"הש מאי ברשות איכא דהא אתסר ליה לאפות ולבשל ולקנות ולתקן וא"כ ב"הש יהיה