משכנות הרועים תצג

קי"ד ח"ג ולשיטתיה אזיל דאיהו בר פלוגתיה דמרן ז"ל כמ"ש בב"י שם ועיין להכנ"הג לשם אות נ"ב ובסי' צ"ז בהגהב"י אות מ"ז ועיין בהריב"ש ז"ל סי' קכ"ה ובה' בית דוד ח"מ סי' ז"ך אשר כל דבריו אמת וצדק והדין דין אמת שהב"ח גובה מהם דדוקא בבגדים וכלים שעשה לה להשתמש בהם מיד דאז אפי' עדיין לא לבשה ולא נשתמשה בהם אין הב"ח גובה מהם כמו שנתבאר שם בסי' צ"ז אבל בבגדי נדוניא דלא עבידי לאשתמושי בהו אלא בהגיע תר נערה לפרק הנושא שפיר מצי ב"ח גובה מהם וכך עלתה ההסכמה בועד מורי הרב חק נתן נר"ו וסיעת מרחמוהי ועיין בתשו' מהר"י אדרבי סי' ת"ט

(יב) נדוניא הא דקי"ל דחייב להשיא את בתו לפי כבודו כמו שנת' בש"ע א"ה סי' נ"ח דוקא למצוה בעלמא אבל לא כייפינן ליה וכ"ש דאין יורדין לנכסיו כמ"ש מור"ם ז"ל שם סי' ע"א ועיין עוד בש"ע ס"סי קי"ג

ודע דמ"ש מרן בש"ע סי' נ"ח דמשערין לפי כבודו כתבו התוס' שם בכתו' דף ס"א דדוקא עד עישור נכסי אבל טפי לא ע"ש

וחדשות אני מגיד כי בשנת שמר"ו משפט בהיותי בכפר נאב'ל מעשה בא לידי על אודות אשה הקוצי"ת בת איש כהן כי תחל לזנות והנה היא הרה לזנונים ומוחזקות בשכנותיה עם פועלי און אשר לא מזרע ישראל המה וזאת אומ' כי מפלוני אלמוני בן ברית עוד היום לא טובה השמועה קלא דלא פסיק בתערו' איסור פיסולי גוים ואביה ירק ירק בפניה כפעם בפעם למען תלך בדרך אתם אחר נמוסם ודתם העזה פניה ותאמר לא כי באלה חפצתי מפקנא לית לה א"ב הענן מיום המעונן כלי וכליו רעים חביב עליו ממונו יותר מגופו ורוחו ונשמתו רח"ל דינו של פרוטה כדינו של מנה ואינו רוצה להשיאה ולפסוק לה בנשואיה אפילו כבתולות הצנועות כפי מנהג קהלם יצ"ו ואפי' כבנוניים והעידו עליו דגברא דאמיד בנכסי הוא אזן ששמעה דברים קשים ויותר מאלה נסתפקתי אם בכ"הג דקא מחללת את אביה וכ"ש כי בעו"הר אחותה יצאה לתרבות רעה עבדא תמורה והארורה הזאת היא מתהלכת בין החיות כמ"ש מור"ם בא"ח סי' קנ"ח סמ"ב ע"ש ומה שיש לעורר על דברי המרדכי ז"ל הלא הוא כמוס עמדי בס"ד ועוד כי כדאי הוא הדבר לגדור גדר עריות ובעלה משמרה כי תהיין לאיש ד"א כהלכת גוברין יהודאין ועלה בדעתי קל"ה כמות שהיא דכל כה"ג ודאי כייפינן ליה להשיאה לגברא דמנטר לה ואי בעל לא בעי למיסב לה אלא עד שיפסוק האב לבתו כמנהג אנשי אותה העיר כייפינן ליה ומנא אמינא לה מאותה שאמרו בהשולח דל"ח ההיא אמתא דהוות בפומבדיתא דהוו קא עבדי בה אינשי איסורא פליגי בה אביי ורבינא דמ"ס אי לאו דאמר ר"י אמ"ר המשחרר עבדו עובר בעשה הוה אמינא כייפי' ליה למארה וכותב לה גטא דחירות' ומ"ס בכ"הג אפי' ר"י מודה משום מלתא דאיסורא ע"ש הא למדת דלכ"ע מיהא מיכף כייפי' לאפקועה מניה אע"ג דאית ליה פסידא דקא נפקא לחירותא דלא לייתו לידי מכשול אינשי ול"פ אלא באיסורא דמשחרר אי איתיה אפי' במלתיה דאיסורא או לא אבל משום פסידא דמארה ליכא מאן דחייש לה ואין לומר נהי דכתב לה גטא דחירותא מ"מ כותב שטר על דמיה וכאותה ששנינו במי שחציו עבד וחציו בן חורין ע"ש חדא דלא קאמר תלמודא התם כדקתני מתניתין ועיין בגיטין דף מ"ג ובערכין דף ל' במוכר עבדו לח"ל ע"ש ועיין בש"ע י"ד סי' רס"ז סע"ט ע"ש כנלע"ד הקצרה ואם שגיתי אתי ת"מ ובעיקר דינא בתשו' מוהר"י מולכו בס"ס שלחן גבוה ועיין לה' בית דוד ז"ל בסי' מ"ה ע"ש משם מהר"א בן יעיש ז"ל במי שהלך למד"ה ובגרה בתו דיש רשות לב"ד לירד לנכסיו ואומדין דעתו כמה היה רוצה ליתן ומשיאין אותה מנכסיו ופסקו הרב יד אהרן ז"ל סי' ח"ן

(יג) נדוניא הכותב לחתנו להכניס בכלל נדוניית אשתו קרקע א' אם בעל המצר מצי לסלק ליה או לא כתב מוהראנ"ח ז"ל בתשו' ח"א סי' קי"ו דף קס"ח ריש ע"ג דאפשר שאינו בכלל מכר ועיין כנ"הג בסי' קע"ה אות ק"ח בהג"הט

(יד) נדוניא האב שפסק להשיא את בתו בסך כ"וך מעות מדודים וכ"וך מלבושי' והבל בקש"מ כמנהג ק"ק פורטוגי"ס יצ"ו אשר פה העירה יע"א ונפטר האב והניח בת נשואה כבר בחייו ובת המשודכת הלזו ובת בלתי משודכת כיצד חולקים ופשיטא דהבת הנשואה זכתה בנדונייתה והבת הבלתי משודכת תנשא מחלקה וזו הבת שפסק לה אביה פליגי בה רבנן ועיין במור"ם א"הע סי' נ"ב ובח"מ סי' רפ"ו ובסמ"ע שם ובהרב כנ"הג ז"ל שם ולשם בהג"הט אות ח' וט' ובתשו' הרב תורת חסד ז"ל סי' ע"ד מה שהאריך בזה ודעתו לחייב ע"י קנין ע"ש ובסי' ע"ו כתב עוד מזה ע"ש

(טו) נדוניא ראובן שדך בתו עם שמעון וחייב עצמו להכניס בנדוניית בתו סך כ"וך וקבעו זמן לנישואין ובקנס למתחרט ומת האב הפוסק תוך הזמן והניח אחריו הבת המשודכת ואחותה אם זכתה הבת המשודכת במה שפסק לה אביה והשאר תחלוק עם אחותה או"ד כיון שעדין לא נשאת אכתי בחזקת מורישן קיימי נכסי ותחלוק היא ואחותה בעזבון אביהם שוה בשוה דבר זה נפתח בגדולים מרן מוהריק"א ז"ל בתשו' סי' י"א דף נ"א וה' המבי"ט ז"ל בח"א סי' שכ"א ומוהר"י אדרבי ז"ל סי' שע"ט ומוהר"ש חיון ז"ל סי' ט"ו כלהו ס"ל דזכתה הבת המשודכת באותה פיסקא ועיין במור"ם א"הע סי' נ"א ובח"מ סי' רפ"ו ובסמ"ע סקנ"ד ובה' פרח מטה אהרן ז"ל סי' ס"ב מה שהאריך בזה ולה' בית דוד חא"הע סי' ל"ה ע"ש ואולם מסופקני כיון שהאב היה יכול לבטל השידוכין ע"י פריעת הקנס שקצבו ביניהם אם יכולה הבת האחרת לומר אני יורשת כח אבי שהיה יכול לבטל השדוכין ואפרע הקנס מחלקי וממילא בטלה הפיסקא ויחזור הדבר לאבינו ונחלוק בשוה ודע הא דאמרינן בפרק מי שהיה נשוי דף צ"א ההוא גברא דזבנה לכתובת אמו בטובת הנאה וא"ל אי אתיא אם ומערערה לא מרצינא וכו' מתה אמיה ולא ערערה ואתא הוא וקא מערער סבר רב"ח למימר איהו במקום אמיה קאי וכו' וירש זכות זה שהיה לאמו לערער ותבטל המכירה ורבא דפליג עליה התם היינו משום דאחריות דידיה מי לא קבל עליה וכו' והיינו כיון דהבן גופיה הוא ניהו דזבין תו לא מצי לערער ההוא ערעור גופיה ועיין במקו' לשם דמצי טרף ע"ש ועיין בתשו' הרא"ש ז"ל כלל נ"ה סי' ז' ובטור א"הע סי' קי"ח ולעיל במערכת אות ד' סי' ט' מה שצדדתי בזה בס"ד ועמ"ש בטור א"הע סי' צ' סי"ט במכר הבעל בנ"מ ולא מיחתה אם הבן היורשה יורש כחה ויכול למחות כמו שהיא היתה יכולה למחות וע"ע לעיל במערכת אות מ' סי' ט"ז