משכנות הרועים תצב

וגריע דעת תלתא סרכין הב"ח והש"ך והכנ"הג ז"ל כדעת מרן דאפילו לאחר הלואה א"צ קנין ותו דאינו ידוע ומבורר דלא היה קנין ודעת הסמ"ע והש"ך ז"ל דמסתמא אמרינן דהוה ע"י קנין ויכ"ל בשלי"ש בהרחבת הזמן חשיב כשעת הלואה כד' גד"ת ז"ל והרב מוהרש"ג ז"ל כמדובר והכא בנ"ד במותב תלתא כחדא שריין כן נלע"ד הקצרה אם יסכימו עמי אחי וריעי הי"ו

(ב) נאמנות במקום שנוהגים שבכל שטר חוב כותבין נאמנו' ובשטר א' לא נכתב דינו כמו שנכתב עיין בתשובות הרשב"א ז"ל סי' א' ס"ח ועיין בתשו' הרב כרם שלמה ז"ל בח"המ סי' י"א מה שעמד בזה ובדיני נאמנות לגבי היורשים ע"ש

(ג) נאמנות שטר שיש בו נאמנות ונמצא המלוה כפרן בד"א בעדים בטל הנאמנות סי' ע"א סי"ג וכתב ה' עבודת הגרשוני ז"ל סי' י"ט דלאו דוקא בעדים אלא כל שמחזיקים אותו לכפרן בטל הנאמנות וראיה מדאמרינן מרינן בפרק המדיר אהא דתנן ומשמשתו נדה וכו' ה"ד אי דידע לפרוש ומוקי לה בהוחזק נדה בין שכינותיה ע"ש

(ד) נאמנות קי"ל דבהא מין לוה למלוה נוטל המלוה בלא שבועה כמ"ש בריס"י ע"א בש"ע וכתב הרב המגיד בפט"ו מה' מלוה דין ג' דאי בשבועה למ"ל נאמנות בלא"ה דינא הכי הוא והסכים לומר דאפילו במלוה ע"פ דליכא ה"ט ואיכא למימר דהימניה ובשבועה קאמר אפי' הכי דינא הוא דנאמן בלא שבועה דסתם נאמנות בלא שבועה משמע עכ"ל והבע"הת ז"ל שער כ"ו ח"א סי' ד' הק' ממ"ש הגאונים במלוה שהאמין ללוה דנאמן בשבועה ותי' שאני ההיא משום דאמרינן לבטולי שטרא הימניה ולכי בטיל שטרא הרי הוא בטענתו כשאר תובעים דרמיא עלייהו שבו' היסת דלא קביל עליה דלא ליתבע לעולם עכ"ל והילך לשון הרי"ף ז"ל בפ' הרבית אבל וכו' מלוה שכתב ללוה כל אימת דאמרת פרענא להאי שטרא מהימנת עלי כד אמ"ל פרענא מהימן וכו' אלא מיהו מהימן ובשבועה דכיון דלא כתב ליה מהימנת אפי' בלא שבועה לא פטרינן ליה משבועה דחיישינן דילמא הכי אמ"ל מהימנת עלי לבטולי שטרא דילי ולהוי כמלוה ע"פ וכו' ואמרינן יד בע"הש על התחתונה והאי נאמן דכתב ליה לבטולי שטרא הוא דכתב ליה הכי אבל מידי שבועה לא מפטר וכו' עכ"ל וליכא למימר דאדרבא כיון דהמלוה תפיס שטרא דההלואה והלוה תפיס שטרא דנאמנות והמלוה בא להוציא מהלוה אי לישתבע ליה לימא דיד בעל השטר ע"הת ולא לשקול מידי דהכא שטרא דמלוה כמאן דמעקר הוי כיון דהימניה מלוה ללוה והא קטעין דפרעיה אלא הא מיהא הו"ל כטוענו ע"פי עצמו דמזקיקו להיסת. עד כאן מצאתי וחבל על דאבדין

(ה) נאמנות כת"י שכ' הלוה למלוה וכשאפרענו אטול כת"י ממנו אי חשיב נאמנו' כיון דתלה בדעתו לחזור וליטול הכת"י כשיפרענו משמע ממילא דכל שלא חזר ונטל הכת"י בחזקת שלא פרע ועיין בתשו' הרב יכין ובועז ח"א סי' י"ג בשותפין שתלו פרידת חבילת השותפות בחתיכת השטרות דכל שלא נקרעו בחזקת שהם עדיין עומדים בשותפות ועיין להרב עדות ביהוסף ח"ב סי' י"ג דף ל"ו ע"ב והרב פר"ח מטה אהרן ז"ל ח"ב סי' כ"ח והרב כרם שלמה ז"ל חא"הע סי' ל"ג דצ"א וכעת נראה בעליל ספר משחא דרבותא ובנמוקי הרב מוהרש"א ז"ל בסי' מ"ט עמד בנוסח כת"י כתוב לאמר

(ו) נגידים ראשי עם קודש המתמנים על הצבור בכח שירותם בחצר בית המלכות מצוה קעבדי כי על הרוב יגיע הנאה לישראל על ידם לדבר על לב המלך להשיב חמתו מהשחית ומינה שאם נשבע אפי' ע"ד רבים שלא לשבת עוד מתירין לו לכמו שמתירין לכל נשבע על דבר מצוה כך עלה בדעתי ושוב מצאתי להגאון מהר"ם ז"ל בתשו' ח"א סי' ט"ו ועיין בשיירי כנ"הג י"ד סי' רכ"ח אות קכ"א ע"ש

(ז) נדוניא הבעל אינו יכול למכור מנכסי אשתו שהכניסה בנדונייתה בין מלבושים בין כלי כסף וזהב ואם מכר שלא ברשותה המכר בטל ועיין בתשו' בני משה ח"מ סי' מ"ח ובה' מוהר"י באסאן סי' ס"ז ובה' בית יהודה חא"הע סי' ז' אמנם המתנות שנתן לה אם עבר ומכר המכר קיים ותכשיטי זהב ובדולח אם הוא דחוק בפרנסתו ימכור ויטול מהריוח דהמתנות שקבלה מבעלה נעשים כנ"מ אצלו שאוכל פירותיהם כמ"ש בש"ע א"הע סי' צ' סי"ד וט"ו ועיין לה' בית שמואל וה' ח"מ ז"ל ובבאר היטב שם ובחלק ח"מ סי' צ"ז סמ"א גבי ב"ח אם גובה מהם ועיין בה' פרח מט"א ז"ל ח"א סי' ק"ג מה שחקר בדינין אלו לענין מכירת הבעל ולענין גביית בעל חוב ובח"ב סי' ע"ג וע"ש בהכנ"הג בהגהב"י אות מ"ד ומ"ש ע"ד הרב"ח ז"ל שם ועיין בתשו' הרב משאת משה ז"ל ח"א סי' ך' ע"ש משם מוהר"ש גאון ז"ל ובדברי הרב בסי' כ"א וכ"ב ודברי ה' מוהר"א נבון ז"ל בסי' כ"ג ועיין בה' עדות ביהוסף ח"ב סי' ז' וכעת נדפסו תשו' הכנ"הג ובח"ב סי' ט"ל האריך בכל זה וגם נדפסו תשו' הרי"ף ז"ל ע"ע סי' כ"ט וסי' רנ"ה ע"ש

(ח) נדוניא אשה שהלכה היא ובעלה אצל ראובן ומשכנו חפצים ממה שהכניסה לבעלה בנדונייתה ומת בעלה והלכה אצל ראובן לפדות החפצים וטען ראובן שיש לו עוד עליו חשבונות ומלוה ישנה ורוצה לגבות מהם אין שומעין לו כיון שבשעה שמשכנו אצלו לא הודיעה מזה הרשב"ץ ז"ל ח"ב סי' קפ"א

(ט) נדוניא כבר רמזתי לעיל דאין הבעל יכול למכור מהנדוניא שמכנסת הכלה לבעלה ועיין בטוש"ע א"הע סי' צ' האמנם מי שפסק לבתו סך כ"וך מדודים מעות בעין ובמקום הסך הקצוב הכניסה לו בגדים ומלבושים פשיטא דיכול למוכרם ולית אינש די ימחא בידיה כיון שהחפצים הללו באו תמורת המעות בעין והמנהג שהמעות שיקבל מחמיו אין לחמיו פה להשיב מה יעשה בהם והשתא הנה חפצים מחמת המעות קא אתיין וכן מצאתי לה' עדות ביהוסף ז"ל ח"ב סי' ז' ע"ש ונ"מ דב"ח של החתן גובה מהם ופשוט הוא

(י) נדוניא אב שהכין נדוניא לבתו ששדכה לראובן והלכה והיתה לאיש אחר שלא מדעת אביה לא זכתה באותם בגדים מוהר"י אדרבי ז"ל סי' ת"ט כנ"הג בח' ח"המ סי' ס' בהגהב"י אות כ"ג

(יא) נדוניא אב ששדך בתו ופסק ליתן לה כ"וך והכין לה אם היא תפוסה בהם אין ב"ח גובה מהם דלדידן דגרירנא בתר פסק מרן ז"ל ואיהו ז"ל ס"ל דאף במתנה עשו תקנת השוק ועיין בב"י ח"המ סי' ס' אבל אם אינה תפוסה לא קנתה דאין כאן לתא דתקנת השוק ועיין בשו"ת מהר"ם מטראני ז"ל סי'