משכנות הרועים תצ

למהדר ביה כל כמה דלא קנו מניה אלא אי קנו מניה הא קי"ל דאין לאחר הקנין כלום אבל בשעת הלואה ל"ש בין הימניה כנפשיה ותו לא או הימניה כבי תרי אעפ"י דמפסל סהדי בתרוייהו לא בעינן קנין ושלא כדעת הרי"ף ז"ל דסובר דהימניה כבי תרי בעינן קנין דבלא"ה לא מהני וטעמו כיון דהוכרח לפרש דמלתיה דרב דימי דקאי אדרבנן כמו שהוכיחו התוס' לחלוק ע"ד רש"י ז"ל א"כ מנלן דס"ל לרבנן דבקבליה כתרי מצי הדר ביה כיון דאיכא תרתי לריעותא א"כ היכי אמרי' דמהימנת עלי כבי תרי דמהני אפילו נגד עדים משו"ה הוכרח לאוקומי דמיירי ע"י קנין וכדכתי'

וראיתי להר"ן בחי' בפ' זה בורר לשם שכתב ע"ד הרי"ף ז"ל הללו במה שנסתייע מהך דשבועות וז"ל והק' עליו ומאן לימא לן דהתם מיירי בקנין אדרבא אימא לך דבלא קנין מיירי ומינה שמעינן איפכא דהיכא דקבל עליו כשנים א"י לחזור בו עכ"ל ולכאורה מ"ש ומינה שמעי' איפכא וכו' דבר תימא הוא דהא רב דימי קאמר דוקא בדקבליה עליו בחד ולא בשנים אלא ר"ל שיפרש כשיטת רש"י ז"ל דרב דימי אדר"מ קאי אבל אפילו בתרתי לריעותא ס"ל דמהני וכההיא דשבועות ולפי מה שתי' הר"ן בדעת הרי"ף ז"ל בראיה שהביא מהך דשבועות דה"נ קאמר דודאי התם בלא קנין מיירי וטעמא דמהני התם משום דהוי כאילו קנה מניה דלוה כיון דבשעת הלואה מלוה אתני תנאיה וכשהודה הלוה משתעבד דומיא לערב דבשעת מתן מעות משתעבד אע"ג דלא קנו מניה וכו' עכ"ל לפי"ז לדעת הרי"ף ז"ל ל"ש בהמניה טפי מנפשיה ל"ש כבי תרי שלא בשעת הלואה לא מהני בלא קנין וכדעת ה"המ ז"ל בדעת רבינו ורבינו מאיר ז"ל וכדברירנא בעניו' ולפ"ד הר"ן הללו נחה דעתנו במה שהרי"ף ז"ל העתיק שם בשבועות הנך דמהימנת לי וכו' ולא גילה דעתו בהך דמהמנת לי כבי תרי דמיירי דוקא בקנין כמ"ש בפ' זה בורר לפי הנראה מפשט דבריו דאוקמה דמיירי בקנין אלא ודאי כל שהוא בשעת הלואה לא בעינן קנין והרא"ש ז"ל הק' ע"ד הרי"ף ז"ל וכתב דההיא דשבועות אפי' קנין לא בעי כיון שקבל עליו הלוה שיהיה המלוה נאמן וכו' הרי האמינו עליו ופסל כל העדים המכחישים דבריו וכל תנאי שבממון תנאו קיים עכ"ל ועכ"ל דס"ל דדוקא בשעת הלואה דהו"ל תנאי שבממון דר"ל שע"ד כן הוא שהלוהו אבל לאחר הלואה מה מקום לחול התנאי אלא ממה שדמהו לאומר אל תפרעני אלא בפני פ' ופ' שא"צ קנין אלא קבלה עכ"ל בהך דאל תפרעני אלא בפני פ' ופ' ל"ש בשעת הלואה ל"ש לאחר הלואה כמ"ש הרמב"ם ז"ל ברפט"ו מה' מלוה ע"ש ולטעמיה אזיל שהעתיק בשבועות דיני הנאמנות בסתם והנמק"י בפרק זה בורר שם הקשה למ"ד דרב דימי אדרבנן קאי מהך דשבועות ותי' דרבינו האלפסי מפרש לה בקנין דאין אחר קנין כלום עוד תי' דהתם כשהתנה עמו בשעת הלואה דבמשיכת המעות גמר ומשעבד נפשיה ודמי לקנין עכ"ל ויש לדקדק במ"ש ונר' דהרי"ף ז"ל מפרש לה בקנין וכו' דהא חזינן דהרי"ף ז"ל קרי בחיל דבקנין מיירי ומה הלשון אומרת ונראה דהרי"ף מפ"ל וכו' ע"כ נראה דהב' תירוצים הם בכוונת הרי"ף ז"ל אם כפשוטו דבקנין מיירי א"נ בשעת הלואה וקרי ליה בקנין כמ"ש הר"ן בחי' כמו שנתבאר

וצופה הייתי לה' בע"הת שער כ"ו ח"ג סי' ב' שכתב ואל תטעה שקנין יצטרך לנאמנות שאף בלא קנין וכו' מהני וכו' דלאו שעבודא דנכסים איתיה דלצטריך קנין אלא כמו התראה הוא שלא יפרענו בלא קבול שטר או שובר ובכל ענין שמה התראה ודמייא הא למה ששנינו מתנה שומר חנם להיות כשואל ואפילו בדברים דבההיא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה וה"נ בההיא הנאה דקא מהימן ליה שמלוה לו מעותיו גמר ומשעבד נפשיה עכ"ל וגבי הא דאמרינן התם בשבועות דל"ח אמ"ל אל תפרעני אלא בעדים וכו' כתב בע"הת בשער כ"ה ח"ב סי' א' וז"ל ופסקו רבוותא שתנאי זה בין התנהו בשעת הלואה בין שהתנהו לאחר שהלווהו וכו' התראה גמורה היא ולא מצי למטען בתר הכי פרעתי וכו' דבהאי עניינא ליכא לפלוגי בין בשעת הלואה בין שלא בשעת הלואה דהא לאו שעבודא הוא כי היכי דנפלוג בינייהו וכו' אלא התראה בעלמא היא ובכל ענין שמה התראה וכו' עכ"ל. ומדחזינן להרב ז"ל דמדמי דין הנאמנות לדין אל תפרעני אלא בפני פ' ופ' כמ"ש שם בשער כ"ו אשר הונף ואשר הורם וכתב וז"ל ולא שעבודא דנכסים איתיה וכו' אלא כמו התראה הוא שלא יפרענו בלא קבול שטר או שובר ובכל ענין שמה התראה כמ"ש בשער כ"ה כמו שהקדמנו עכ"ל ש"מ דס"ל ז"ל דדא ודא חדא היא וכי היכי התם ס"ל דל"ש לן בין בשעת הלואה לשלא בשעת הלואה א"צ קנין והרב גד"ת ז"ל דקדק בדברי הרב ז"ל נהי דמה"ט שפיר אמרינן ל"ש לן אבל מאידך טעמא דכתב הרב בתר הכי דבההיא הנאה דקא מהימן ליה ומלוה לו מעותיו גמר ומשעבד נפשיה וכו' משמע דוקא בשעת הלואה דקא מהימן ליה ומלוה לו מעותיו תדע דההיא דשומר חנם מתנה להיות כשואל משמע מדברי המרדכי דמהני משום דהתנה הכי בשעת מסירה הא לאחר מכאן לאו כלום הוא עכ"ל פשי' כל היכא דקתני מתנה בשעת מסירה היא וכדפשיט ליה תלמודא התם דשאני הכא דמעיקרא לא שעבד נפשיה ע"ש בפירש"י ז"ל ואדרבא זו היא שקשה למאי דמוקי שמואל דמתנה ש"ש להיות כשואל בשקנו מידו תהי בה הראב"ד ז"ל כיון דבשעת משיכה הוא למ"ל קנין ע"ש במקובצת מ"ש משם הראב"ד והרשב"א ז"ל אלמא פשי' להו לרבוותא דמיירי בשעת מסירה אלא דלשמואל לא מהני בלא קנין כדיהבי טעמא הראב"ד והרשב"א ז"ל שם והנה עיקר ראיית הרב בע"הת ז"ל דלא בעינן קנין לנאמנות הוא מהך דתנן מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה ואמר עלה דלר"י דאמר גבי שאר וכסות תנאו קיים דתנאי שבממון הוא פשיטא דמהני אלא משום דשמיע ליה לתלמודא דמתני' ר"מ היא משו"ה יהיב טעמא דמעיק' להכי הוא דשעבד נפשיה ע"ש בפירש"י ז"ל ובמקובצת דכל שהתורה לא חייבה לו בשום דבר שיהא שומר מ"ה מצי לאתנויי כל כמה דבעי אבל שאר וכסות דקפיד רחמנא לא יגרע וכן בשביעית דכתיב ביה לא תגוש ס"ל לר"מ דהוי מתנה עמ"ש בתורה משא"כ בשומרים דלא קפיד רחמנא אלא קבל עליו השמירה יתחייב בכ"וך והיכא דהתנה בתחלה שלא יתחייב לא קפיד רחמנ' עש"ב דכוותה גבי הלואה מדאורייתא כי טעין פרעתי מהימן ומפטר וכי אתא מלוה והתרה בו שלא יפרענו אלא עד שיקבל שטרו או שוברו התראה הוי וחיילא ההתראה עלויה וא"צ קנין בדבר ומשום דק"ל דאיכא למימר שאני התם דמתנה להחזיק בשלו אבל להוציא אהא מייתי מש"ח דהתנה להיות כשואל שהוא חייב באונסין וכי נאנסו מפקינן מניה אלמא דמהני תנאה בלא קנין אפי'