משכנות הרועים תפט

זאת אשיב אם באנו לברר עיקר דין המוציא כת"י על חבירו והלה אומר פרעתי והמלוה אומר א"כ שטרך בידי מאי בעי כבר מלתא אמורה בספרן של צדיקים נו"ן מיהו אנן בדידן בתר מרן הש"ע גרירי והוא ז"ל פסק כמ"ד דהלוה נשבע ונפטר כמ"ש בסי' ס"ט ע"ש מיהו אם כתוב בו נאמנות נתבאר עוד שם דאין הלוה נאמן ע"ש והטור שם סעיף י"א כתב וז"ל י"א שצריך קנין על הנאמנות שאם לא כן אינו מועיל ובע"הת כתב דא"צ קנין וכן נראה עכ"ל והנה בפ' שבועת הדיינים דמ"ב גרסינן התם ההוא דאמר ליה לחבריה מהימנת עלי כל אימת דא' לא פרענא אזל ופרעיה באפי סהדי רבא ואביי דאמרי תרוייהו הא הימניה מתקיף לה רב פפא נהי דהימניה טפי מנפשיה טפי מסהדי מי המניה ההוא דאמ"ל לחבריה מהימנת לי כבי תרי דכל אימת דלא פרענא אזל ופרעיה אפי תלתא אר"פ כבי תרי הימניה כבי תלתא לא הימניה מתקיף לה רב הונא בריה דר"י תרי כמאה ומאה כתרי וכו' ע"כ ופירש"י ז"ל לוה שאמר למלוה בפני עדים בשעת הלואה נאמן אתה עלי כל זמן שתאמר לא התקבלתי ולא אוכל לומר לך פרעתיך עכ"ל וכ"כ הר"ן ז"ל בפי' ההלכות שם ונראה דס"ל ז"ל כמ"ד דלא בעי קנין אלא באמירה גרידא סגי דאל"כ הו"ל לפרושי וש"מ דס"ל נמי ל"ש הימניה טפי מנפשיה דוק' לא שנא הימניה כבי תרי דבכלהו לא בעי' קנין דבהך דהימניה כבי תרי שתקו יחדו ולא גילו רז זה דבנאמנות כה"ג בעיא קנין אלא ודאי ש"מ דס"ל ז"ל דלא שנא המניה טפי מנפשיה ל"ש כבי תרי לא בעו קנין וש"מ נמי דבתרוייהו לא מהני אלא בשעת הלואה דהו"ל כמתנה המלוה על הלוה דאדעתא דהכי הלוהו אבל לאחר הלואה לא מהני מיהו איכא למימר ה"מ בלא קנין אבל ע"י קנין מהני דאלימא מלתא דקנין וחזיתיה להרי"ף ז"ל בפ' זה בורר אהא דתנן התם נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך וכו' רמ"א יכול לחזור בו וחכ"א אינו יכול לחזור בו ואיתא עלה אמר רב דימי וכגון דקבליה עליה בחד אבל בתרתי דאיכא תרתי לריעותא אפי' רבנן מודו דלא מהני ודעת התוס' שם דקאי אדרבנן דע"כ ל"ק דמהני וא"י לחזור בו ה"מ דקבליה בחד ע"ש ומשמע שזו היא דעת הרי"ף ז"ל מדהעתיק למימרא הלזו דאי אדר"מ קאי מאי נ"מ להעתיקה כיון דהלכתא כחכמים וכדאפסיקא התם הלכתא וכתב ע"ז הרי"ף ז"ל והיכא דקביל עליה קרוב או פסול כבי תרי חזי לגאון דקאמר דאפילו קנו מניה בב"ד מצי הדר ביה דקנין בטעות הוא דרחמנא אמרי' על פי שנים עדים ורבותא אחרינא אמר דאי קבל עליה וקנו מניה לא מצי למהדר ביה דקי"ל דאין לאחר קנין כלום ומסתברא כותייהו דהא אפילו קביל עליה לבעל דינו כבי תרי וקנו מניה לא מצי לחזור בו כדאמרי בשבועות ההוא דאמר לחבריה מהמנת לי כבי תרי כל אימת דאמ' לא פרענא וכו' עכ"ל ובודאי הגאון נמי בשיטת הרי"ף והתוס' קאי דרב דימי אדרבנן קאי אלא אעיקר' דמלתא היכא דקנו מניה אי אלימא מלתא ופסק דלא אבל מ"ש דקנין בטעות הוא דרח' אמר על פי ב' עדים אתמהה דא"ה אפילו קבליה עליה בחד לא דרחמנא אמר על פי שנים עדים וכ"ש קרוב או פסול ולקמן יתבאר ונראה דדעת הרי"ף ז"ל לפרשה בדקנו מניה דוקא אבל בלא קנין לא מהני דהאיכא תרתי לריעותא חד ופסול וקי"ל כרב דימי דאמר ע"כ לא קאמרי רבנן דאינו יכול לחזור אלא בדקבליה בחד דליכא אלא חד לריעותא אבל בתרתי לא אלא ע"כ דשאני הכא דקבליה דמהני כיון דבקנין הוא והא דלא מייתי ראיה הרי"ף ז"ל מהך קמייתא דאמ"ל את מהמנת לי כל אימת דאמ' וכו' דהא חד הוא ובעד דפסול וע"כ לאוקומה בקנין כי היכי דלא תקשי מהך דרב דימי כמדובר משום דאיכא למימר שניא הך דנאמנו' קלישתא היא דלא המניה אלא מנפשיה דוקא ולא לגבי סהדי ודמיא לדקבליה בחד הילכך לא בעי קנין אבל באידך דהימניה כבי תרי אע"ג דאתו סהדי דפרעיה לא מהמני הו"ל כתרתי לריעותא אלא ודאי צ"ל דמיירי דהמניה בקנין ושפיר מסתייע מניה לקבליה בתרי אע"ג דהוו תרתי לריעותא כיון דקנו מניה תו לא מצי למהדר ביה ומעתה זו היא שקשה לדעת רש"י והר"ן ז"ל לפי המשוער דאפילו בהמניה כבי תרי לא בעי קנין מהך דרב דימי דקאמר וכגון דקבליה עליה בחד כמו שנאמר ורש"י ז"ל פירש דרב דימי אדר"מ וה"ק דר"מ דאמר יכול לחזור בו אע"ג דקבליה בחד אבל לרבנן אפי' קבליה כבי תרי ופליגי מן הקצה אל הקצה והתוס' שם הק' עליו ופי' דאדרבנן קאי וכשיטת הרי"ף ז"ל גם אשו"ר להר"ן ז"ל בחי' לשם בפרק ז"ב שהביא פירש"י דקאי רב דימי אדר"מ ופי' הרי"ף ז"ל דאוקמה אדרבנן וכדכתי' לעיל והמחוור אצלו הוא פירש"י ז"ל ע"ש נמצאת אומר דלדעת רש"י והר"ן ז"ל דהלכתא כוותייהו אפילו קבליה כבי תרי לא מצי למהדר ביה אע"ג דאיכא תרתי לריעותא ומינה לגבי מהימנת לי ל"ש מנפשיה ל"ש מבי תרי מהימן ולא בעי קנין ורבי' בפ"ז מה' סנהדרין פסק אפילו בתרתי לריעותא אם נגמר הדין אינו יכול לחזור בו ואם קנו מידו אפילו קודם גמ"ד א"י לחזור בו ע"ש שהוא ז"ל מפרש דר"ד אדר"מ קאי כשיטת רש"י ז"ל וכ"כ מרן בכ"מ והרל"ם ז"ל ע"ש ולטעמיה אזיל בפט"ו מה' מלוה דין ג' שפסק בנאמנות מנפשיה ובנאמנות בי תרי דמהני ולא הצריך לקבלת קנין בהו כלל ועיין בפי' המשנה לרבינו שמבוארים דבריו שם דלרבנן דהלכתא כוותייהו בין קבלו בחד או כבי תרי ואפילו בלא קנין אחר גמ"ד וקודם גמ"ד בקנין הרי הוא כמבואר

ומעתה ת'ם אני לא אדע מ"ש המרדכי בפ' זה בורר וז"ל האלפסי פסק דאם קבל עליו חד קרוב או פסול כבי תרי וקנו מניה לא מצי למהדר ביה וכן פסק המיימוני וכו' עכ"ל דאיך השוה הדעות דלהרמב"ם ז"ל אפילו בלא קנין מהני וכדכתי' ומדכתב רבינו התנה המלוה על הלוה וכו' בשתי החלוקות נראה פשוט דמיירי שהתנאי היה בשעת ההלואה שהתנה עליו וע"מ כן הלוהו וכפירש"י ז"ל והר"ן ז"ל הניתנים למעלה

וראיתי לה' המ"מ ז"ל שכתב בה' מלוה שם משם ר"מ ז"ל דוקא בהתנה כך בשעת הלואה אפי' לא קנו מידו א"נ לאחר הלואה וקנו מידו הא לא"ה במה נשתעבד ולשון רבינו מורה כן שאמר התנה ולא אמר אחר ההלואה כמש"ל עכ"ל ממ"ש לדברי הר"מ בדין דמיירי דהימניה מנפשיה ש"מ דס"ל לה' המ"מ ז"ל דאפי' בהימניה כנפשיה בעינן דוקא בשעת מתן מעות ולאחר הלואה ובקנין אבל שלא בקנין לא מהני והסכים לזה דעת רבי' ז"ל וזה ג"כ דעת רש"י והר"ן ז"ל כמדובר ונראה דבשעת ההלואה כיון שע"מ כן הלוהו הוי כלאחר גמ"ד דלא מצי תו למהדר ביה ומשתעבד ליה בדמי ההלואה ותנאי הנאמנות כחדא שריין אבל לאחר שהלוהו בלי שום תנאי כי אמ"ל מהימנת לי במה משתעבד דהו"ל כקבל קרוב או פסול ואכתי לא גמר דינא דמצי