משכנות הרועים תפז

ויהיב לכלתיה ע"ש ופירש"י וסתם שלח לחלק לבני ביתו עכ"ל ר"ל שהוא שלח אותם לחלקם לבני ביתו אלא שלא פירש דבריו מי יטול אלא סתם והוכרח לפרש כן דא"א דשלח אותם סתם ולא צוה לחלקם לב"ב מאין הרגלים לחלקם כלל דאכתי ברשות מרייהו קיימי ונ"מ למילי טובא אלא ש"מ דשלח אותם לחלקם והא דאמרינן הראויים לבנים לבנים והראויים לבנות וכו' ואשה בכל אלה לא מצאתי דאמר הראוי לאשתו לאשתו דעדיפא מבנתיה וכלתיה והנ"י ז"ל כתב ומיירי שאין לו אשה דאי הו"ל אשה פשיטא דלאשתו שדר אלא דמתה וכו' עכ"ל ואיכא למידק כיון דר"א מצדד אצדודי אי אית ליה בנתן נסיבן ולא נסיבן ואי אית ליה כלתא וכו' למה פסקא דלית ליה אשה והול"ל ואי אית ליה אשה יהבינן להו לאשה ובדאית ליה אשה והנך פיסקי דשיראי לא חזו לה מחמת זקנתה וחזו לכלות והבנות לדידהו יהבינן מיהו גם הטור כתב בשם הרמ"ה ז"ל דה"מ בדלית ליה אשה אבל אי אית ליה אתתא אשתו כגופו והו"ל למשקל מאי דחזי לה אע"ג דחזי נמי לכלתיה ולבנתיה דכיון דאיהי כגופיה לא שביק אינש נפשיה ויהיב לכלתיה ולבנתיה וה"נ דמיירי בששלח השיראי לחלקם אלא באשתו אמרו מקדמא ואתיא ושקלא מאי דחזי לה והרב"ח השיא דעת הרמ"ה לדעת אחרת והנלע"ד כתבתי

והנה פשוטן של דברים לפום מאי דכתיבנא בדעת הרמ"ה ז"ל והטור והנ"י ז"ל חמשה חלוקים בראוי לבנות אשתו זאת דוחה לבנותיה אז דלא נסיבן ובנתיה דלא נסיבן דוחין לכלתיה וכלתיה דוחה לבנתיה דנסיבן דמ"ש והראויין לבנות לבנות היינו דנסיבן דאי אית ליה כלתא דחיא להו והדר אית ליה בנתיה דלא נסיבן דחיין לכלתיה ולקמן יתבאר בס"ד. ורשב"ם ז"ל כ' דאיתא בירושלמי בפ"ב דייני גזירות מי ששלח ואמר ינתנו לבני הבנות בכלל ואם בשעת מיתה אמר ינתנו אלו לבני אין הבנות בכלל עכ"ל וכתב הרב שדה יהושע ז"ל דהירושלמי חולק אש"ס דידן ע"ש ואהמ"ר שרי ליה מריה דבא לחלוק את השוין דנחזי אנן מאי דעתיה דרשב"ם ז"ל שהביא דברי הירושלמי ושתיק ולא אמר ולא מידי איברא דעת שפתיו ברור מללו דק"ל טובא בהא דאמרינן תו התם ההוא דאמר נכסי לבני והו"ל ברא וברתא מקרו אינשי לחד ברא בניי או לא ומסיק דקרו וברא שקיל לכלהו נכסי ואמאי נחזי אנן אי אית בהו הראוי לבנות לבנות וכדאמר ר' אמי סמוך ונראה ולא משתמיט דבכלהו נכסי ליכא מידי דחזי לבנות ואי משכחת לה דלית בהו שפיר שקיל להו לכלהו הך ברא אמטו להכי אייתי להירושלמי דשאני ליה בין האומר והוא בריא להאומר בשעת מיתה דהא אוקים להך עובד' באומר בשעת מיתה ומינה דמאי דקאמ' הבנות בכלל היינו בבריא ור' אמי בש"מ הוא דקאמר א"נ הירושלמי איירי באומר המעות הללו ינתנו לבני דמידי דחזי לתרוייהו וכיון דכן יד כלם שוה אלא דלפי זה צ"ל דלא הו"ל אלא חד ברא דאי אית טפי מאן מעייל הבנות בכלל הבנים בשלמ' בהך דפסקי דשיראי דכיון דמלבושי' נינהו ואמר לחלקם לבני ביתו אחד הבנים ואחד הבנות היו בסקירה אחת אבל במעות מהיכא תיתי דברא וברתא לשוו בהו כחדא דאין לבנות במקום הבנים כלל

איברא דהרמ"ה ז"ל בחידושיו שם סי' מ"א כתב דמידי דחזי לתרוייהו לבנות ולבנים פלגן בהדייהו והוכיח כן מגופא דשמעתתא ובסו"ד כתב ובהדיא אמרינן בירושלמי וכו' דש"מ אע"ג דאמר בהדיא לא ינתנו אלא לבניי כיון דמידי דחזי לבניו ולבנותיו הוא בנותיו בכלל וכ"ש היכא דשדר סתמא עכ"ל דעת עליון דאע"ג דאית ליה בני טובא הבנות בכלל אפילו במידי דחזי לתרוייהו כגון וכו'

ותבט עיני לה' אבי התעודה ה' מוהר"י אבן מיגאס ז"ל בתשו' סי' ל"ב דאתשיל קמיה בהאי עובד' דפסקי דשיראי אי בבריא או בשכ"מ והשיב ומסיק וליכא הכא הפרש בין מתנת בריא למתנת שכ"מ עכ"ל וק' דבש"מ אמרינן בירושלמי דאין הבנות בכלל ואי ס"ל דפליג אתלמודא דידן א"כ מצינו חבר טוב לה' שדה יהושע ז"ל וליכא למימר דלא קאי אלא אמאי דסליק מניה כדפירש לב"ב דודאי ליתא דמ"ש ומ"ט לחלק ותו דהשואל שאל על מימרא דר' אמי אי בבריא או בשכ"מ ועדיין תשובה תולה ואי ס"ל דירושלמי וגמרין פליגי אמאי קמדחיק לאפושי פלוגתא ולא נמשך אחר דעת רבו הרי"ף ז"ל דאמלתיה דרבי אמי אייתי להירוש' ואיכא למימר דס"ל גבי פיסקי שיראי כמ"ש הוא ז"ל דאפילו בשכ"מ ס"ל לרבי אמי דהראויין לבנות דעתו מוכחת עליו דלמיהב לבנתיה או לכלתיה אבל הירוש' מיירי במלתא דשויא לתרוייהו דבבריא הבנות בכלל ובש"מ אין הבנות בכלל וא"כ מצינו חבר טוב להרמ"ה ז"ל שזכרתי לעיל

וראיתי להרא"ש ז"ל בתשו' כלל פ"ה סי' ג' שכתב בתו"ד שאין הבנות בכלל הבנים אלא שבחייו אמרי' מסברא שאדם חפץ בכבוד בנותיו שתהיינה מלובשות בכבוד שיהיו להם קופצים כדמפליג התם בין נשואות לשאינן נשואות עכ"ל והא דמפליג התם בין נשואה לשאינה נשואה היינו להיותם זוכות אפי' היכא דאיתנהו לכלתיה ובנתיה דמנסבן אבל היכא דליתנהו לכלתיה ובנתיה דלא מנסבן פשיטא דבנתיה דמנסבן שקלין מאי דחזי להו ולא ידעתי מי הכריחו לומר ה"ט ומלתא דפשיטא דבנתן דלא מנסיבן אקרקפתא דאבוהון רמיין אבל ברתיה דמנסיבן אגברייהו רמיין וכלתיה נמי רמיין אגברייהו ומסתמא למאן דרמיין הוא דשדו להו ולא הו"ל למיהב אלא להנשואות דמהיכא תיתי למימר דלדידהו שדר ובשיירי המקובצת כתב משם רבינו יהונתן ז"ל ומסתברא כדי לחבבן בעיני בעליהן וכ"כ הנמק"י ז"ל

וראיתי להרמב"ם בפ"ו מה' זכיה דין י"ב שכתב מי ששלח כלים ממ"ה ואמר ינתנו אלו לבני הרי אלו ינתנו לבנים ולבנות הראוי לבנים ספרים וכלי מלחמה והראוי לבנות כלי משי הצבועים וחלי זהב יטלום הבנות היו ראוים לזכרים ולנקבות יטלו אותם הזכרים וכן המשלח לביתו כלים והיו בהם כלים הראוין לבנות יטלו אותם בנותיו אומדן דעת הוא שלהם שלח ואם אין לו בנות או שהיו בנותיו נשואות יטלו אותם נשי בניו שהדעת נוטה שלהם שלח עכ"ל החלוקה הא' שהיא מהירושלמי כתב ואמר ינתנו אלו לבני כלישנא דירושלמי אבל החלוקה הב' היא מימרא דר' אמי בגמרין שכתב המשלח כלים לביתו סתם וכו' אומדן דעת הוא שלהם שלח וכו' ממרוצת דבריו נראה דאעפ"י שלא שלח להם לחלקם לבניו ולבנותיו מאומדן דעת הוא דאמרי' דלחלק' הוא דא כוון ואין זה דעת רשב"ם שכ' וסתם שלח לחלק לב"ב עכ"ל והכי מסתברא דאטו כל מאן דמשדר לביתיה מידי אדעתא דלחלקם משדר ליה וכ"כ הריב"ש ז"ל ס"סי קכ"ט בפשיטו' ואם דעת הרמב"ם ז"ל כן הו"ל להריב"ש ז"ל להרגיש מדעת רבינו אלא ודאי דגם רבינו הכי ס"ל