משכנות הרועים תפג

כיון דאמרינן בעלמא מלוה בשטר גובה מהלקוחות וה"ט דסהדי מפקי לקלא ושטר קלא אית ליה דכתב ליה מעכשו ילך ויחזיק אין לך גלוי יותר מזה דרצה להחזיקו מעכשו ואזדא לה חששא דמתנתא טמירתא ואולם מדברי ר"י בן מיגאס ז"ל הובא במקו' לשם אהא דמסקי' והלכתא בסתמא חיישינן שכתב וז"ל האי סתמא דחיישינן למתנה טמירתא ליתיה אלא במתנה לאחר זמן אבל במתנה מעכשו כיון דאקני ליה בההוא יומא ומטא לידיה קמא ליה ברשותיה ואין לך פרסום גדול מזה וכ"כ הרי"ף ור"ה גאון נמי וכו' אבל ודאי אי אהדר ביה מקמי דתמטי האי מתנתא לידא דמקבל וקטעין דלמתנתא טמירתא הוא דאיכוון ולהכי כתב ליה סתמא טענתיה טענה דהא אכתי לא מטא לידא דמקבל כי היכי דתתפרסם בהכי עכ"ל קרי בחיל דאפילו בסתמא בעינן עד דמטיא המתנה לידיה דמקבל וכן בקדש חזיתיו להרמ"ה ז"ל בחי' שם סי' קי"ב שכתב דברי הר"י בן מיגאס ז"ל הללו ומנה דעת רבו בעל ההלכות והגאון ז"ל ומסיים בה וראויים הם רבו' הבאים לסמוך עליהם אפילו שלא בשעת הדחק עכ"ל וזו היא שקשה על הרשב"א דהיכי פליג ארבוותא ולהעלים עין מדבריהם דאפי' פליג הו"ל לאתויי סברתם ולפלוג עלייהו ולא למנקט מלתא הלכה פסוקה

והנה בעת"ה חזות קשה הוגד לי במ"ש הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' תק"ם דק"ל על הרי"ף ז"ל דכתבו משמו דאם החזיקו קנה במ"נ אי בדאמ"ל אטמרו אפילו החזיק נמי לא קנה ע"ש ושיחת כל הפוסקים והרי"ף גופיה ורבי' האיי גאון ז"ל כולהו ס"ל דאפילו בדא אטמרו אם החזיקו או החזיק בפניו ולא מיחה קנה וצע"ד ועדין צריכין אנו למודעי במאי דמשנו רבנן בדבורייהו דהיכא דלא מטא לידא דמקבל הך מתנה וקטעין למתנה טמיר' איכוון טענתיה טענה היכא דשכיב נותן ולא קטעין כלום ושטרא קאי בסתמא מי אמרי' אם איתא דלמתנה טמיר' איכוון הו"ל למטען ולא לשתוקי או"ד יורשים במקום אבוהון נינהו וכל היכא דהוה מצי למטען אבוהון טענינן להו ואע"ג דאי טעין איהו בטענת בריא קאתי דלטמי' איכוון אבל יורשים לא קאתו עלה אלא בטענ' שמא מורישן למתנתא טמירתא הוא דאיכוון אי מיהא לא אריא דקי"ל כל טענ' יורש שויוה רבנן כטענת ודאי כמו שהארכתי לעיל במערכת אות ך' בדיני כתובה סי' בס"ד ונראה דהאי מלתא דמיא למאי דקי"ל הכותב נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרו' אלמא אע"ג דשטרא מעליא נקטא בידה אמרינן אימור לאפוטרופוס טרופוס הוא דאיכוון ומרעינן לשטרא ה"נ דכוותה ואת"ל דהתם אתמר עלה הלכתא בלא טעמא כבר כ' התוס' בנ"ד דקצת טעם יש בדבר ועוד בה דהא דאמרו' בפ"ק דגיטין די"ג והוא שלא משך וכו' כתב רש"י ז"ל שכשם שאביהן היה יכול לחזור בו כך יורשיו הבאים מכחו ע"ש אלמא אע"ג דאמר אבוהון תנו כיון דכל זמן דלא משך המקבל הו"מ הנותן למהדר ביה ה"נ יורשים דאתו מחמתיה מצו למהדר בהו ועיין בש"ע סי' רמ"ו ס"ו

תבנא לדיננא דלדידן דאזלינן בתר פסקי מרן ז"ל בב"י ובש"ע לפי מה ששערנו דכל דכתי' סתמא דלא כתיב בה כתבוה בשוקא אי כתיב בה מעכשו ילך ויחזיק א"נ מעכשו יזכה אע"ג דאכתי לא מטא לידיה דמקבל כמאן דמטא לידיה דמיא ושפיר זכה במתנה ואל תשיבני ממ"ש בשטר דכל זמן שהוא חי הכל הוא שלו לעשות בו ככל אשר יחפוץ ולית מאן דימחא בידיה וכו' וא"כ כה"ג לא מצי להחזיק מעכשו דמצאתי תשו' להרשב"א ז"ל כתבה מרן ז"ל ס"סי רנ"ח והיא ל"ו נדפס"ה בח"ג סי' קי"ד באורך וז"ל ומ"ש עוד שלא הקנתה להם אלא מה שישאר לאח"מ ולא גמרה ליתן להם ולא סילקה רשותה מהם שהרי יכולה ליתן במתנה לכל מי שתרצה וכו' אין טענתו כלום שאע"פי שיכולה ליתן ולמכור כל מה ששיירא הוא למקבל המתנה וכו' אלא ה"ק איזוהי מתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ דל"ק אלא לאח"מ כל שכתב ליה מהיום תהיה שלך אם לא אחזור בי עד לאח"מ וכו' עכ"ל דעת עליון אע"ג דהרשות נתונה ביד הנותן לחזור בו כל כמה דלא הדר ביה זכה המקבל בכל הנמצא אתו לאח"מ א"כ שפיר אהנייא ליה מ"ד ליה ילך ויזכה מעכשו דלא לבעי ליה למכתב בשטרא דמתנתא כתבוה בשוקא וכו' אלא דבאמי' גרידתא תסגי ליה וכדברירנא

עוד יש יד לקיים מתנה זו ממ"ש הטור בסי' רמ"ו בשם רבינו יונה ז"ל שאם כתב בשטר המתנה שיוכל למכור וליתן לא אמרי' לאפוט' איכוון ועיין בב"י מ"ש משם תשו' הרשב"א ז"ל וראיתי להרב כנה"ג שם אות ל"ג בהגה"בי שכתב ה' מוהר"א מוטאל ז"ל דאם כתב בשטר כתבוה בברא וכו' מודה דלמתנה גמורה איכוון ולא לאפוטרופא ושה' מוהר"ש יונה כת' דפלוגתא דרבוותא היא ע"ש ותשובת הרבנים הללו לא זכינו לאורן דאי לא כתיב בהו כתבוה בשוקא תפ"ל דחיישינן לסתמא דהכי איפסיקא הלכתא וצ"ל דחד מתרי אנפי הא' דס"ל כדעת מרן בפירוש קמא בדברי הרא"ש ז"ל וכד' הסמ"ע וכמ"ש לעיל א"נ כדכתיב ביה מעכשו ילך ויחזיק וכד' הרשב"א ז"ל ומרן כד' הר"ן וכדכתי' אלא דבהא דאמר לא עשאה אלא אפוטרופא אפי' החזיק מוציאין מידו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפרק יו"ד מה' זכיה והטור שם ס"סי רמ"ו ע"ש אלא דשנייא החזיק מעצמו להחזיקו הבעלים או החזיק בפניו ולא מיחה בו כמו שנאמר וכעת אינו מהענין ואין הפנאי מסכים להאריך איך שיהיה בנ"ד דכתו' במתנה גמורה ותמכור ותתן וכו' כל הני לישני מוכחי דלמתנה גמורה איכוון ולאו למתנה טמי'

ועד אחרן הנה מקום אתי פתח פתוח מצאתי לאשר ולקיים מתנה זו ממאי דכתב בשטר וקנו ממני בק"ג וכתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח וחתמו ותנו ביד אשתי וכו' וקנינו מיד וכו' דלא וכו' ודלא כאסמכ' ודלא כטו"ד אלא כחומר וחוזק שטרי דנהיגי בישראל כתי' חז"ל וכו' ע"כ הלא ידעת דבר זה נפתח בגדולים ז"ל דהאי לישנא יורה יורה דהנותן ניחא ליה למעבד נייחא למקבל ולמעבד ליה כל טצדקי דשייכי לקיומה להאי מתנתא דאינהו מפרסמי למלתא וכתבי שטרא מעליא ושורש דבר זה מקור נפתח בחי' הרמב"ן ז"ל שם בשם איכא מ"ד דבשטרי דילן דכתיבנא בהו בכל לשון של זכות הנהו כתבי ומפרסמי לה למלתא דמייפה כחו ע"ש וכבר עמדתי על רזא דנא לעיל במערכת אות למ"ד מדין חזוקי שטר סי' בס"ד ועיין מ"ש מורם ז"ל משם רבינו ברוך ז"ל הא מיהא מידי פלוגת' לא נפקא ופסק מורם ז"ל ס"סי רנ"א דבפלוגתא דרבוותא היורש הוא המוחזק כדת של תורה ע"ש ועיין לה' משפט צדק ז"ל ח"א סו' ח"י וס' וח"ג סי' ט"ל וה' לב שמח ז"ל ח"מ סי' כ"ד וה' מוהרח"ש ז"ל ח"ב סי' כ"א וה' תורת חסד ז"ל סי' רל"ו וה' מוהר"ש גאון ז"ל סי' ל"ד וה' פרח מט"א ז"ל סי' ח"ג סס"י ט' וה' עדות ביעקב סי' ע"ב דקי"א והרב