משכנות הרועים תפא

אלא הא מיהא אי נפיק שטרא דמתנתא דלא כתיב ביה כתבו בשוקא וחתמו בברא כשר אפי' לא צוה כן וכו' עכ"ל אלא שאני חוכך בזה דהגאון ז"ל בתשו' העד העיד דמעשים בכל יום ראויים ומפורסמי' רסמי' לגבות שטרי מתנו' דלא כתיב בהו כתבוה בשוקא ואי אשתני מנהגא מזמן האמוראים לזמן הגאונים ומזמן הגאונים לזמן רבותינו בעלי התוס' ז"ל אתמהה ועוד בה דהגאונים ז"ל דייקי לה מדינא דגמרא דקאמר חיישינן והתוס' תלו זינייהו במאי דלא אמ"ל הנותן דמסתמא כי קאמר ליה כתוב היינו כמו שנוהגין אבל למכתב מיהא מכשרי'

והרא"ש ז"ל שם בפסקיו כתב והאידנא דלא חיישינן לסתמא משום דנהיגי למכתב וכו' דעתו שיכתוב כמנהג וכו' וכ"כ רבינו ה"ג ז"ל דהאידנא לא חיישינן לסתמא וכנראה דלא ראי זה כראי זה דהגאון מכשיר אפילו בדלא כתיב בשטרא ולא אמ"ל הנותן לסהדי ואילו הרא"ש ז"ל לא מכשיר אלא בדכתב בשטרא וכן מצאתי לו בתשו' אחרת כלל ס"ח סי' י"ב שהשואל כתב בתו"ד אמנם והואיל ונהגו לכתוב בכל השטרות כן כי קאמר סתמא כפי המנהג קאמר ואע"ג דאמרי' בפ' חזקת והלכתא חיישי' כבר פירשוה שבימיהם לא היו כותבים בשטר כתבוה בשוקא בלא צוואת הנותן אבל עכשו שנהגו לכתוב כן כי קאמר סתמא אדעתא דהכי קאמר וכו' והשיב ע"ז הרא"ש ז"ל וכל דבר שנהגו במדינה נה לכתוב כן הן נאמנות הן כתבוה בשוקא כל מי שקנה בסודר שיכתוב השטר דעתו שיכתבו כמנהג המדינה ואצ"ל שיכתבו עכ"ל והביאה הטור סי' ס"א ע"ש נראה פשוט דלא אהני מנהגא אלא לענין דאין הנותן צריך לומר לעדים אלא כתבו ומסתמא אע"ג דלא אמ"ל בשוקא ובברא אבל כתיבא מיהא בעי ושלא כדעת הגאון ורבוותא שכ' בעל העיטור

איברא דחזיתיה להרא"ש ז"ל בתשו' אחרת כלל ע"ח דאיתשיל קמיה בראובן שנתן קרקע לאשתו במתנת שכ"מ ובאים יורשי הנותן לבטל המתנה לפי שאין כתוב בה כתבוה בשוקא והשיב דע כי אין המתנה בטלה בשביל זה דגרסינן בפ' חזקת וכו' וכ' ר"י בעל התוס' דהאידנא דלא חיישינן לסתמא וכו' הילכך כאילו אמר כתבוה וכו' וכ"כ רה"ג וכו' עכ"ל והאי דנקט בשאלה בש"מ אם הכונה במצוה מח"מ מה לו אצל המנהג ודעת ר"י דהלא זה הדבר מפורש יוצא בהלכות משמיה דהגאון אשר צדיק יאחז דרכו ואם כל ש"מ דעלמא כבר נתבאר בדעת רה"ג והרי"ף והרמב"ם ז"ל דלהאי מלתא דינו כבריא אמטו להכי מאריה דביתא תלי זייניה במנהגא וע"פי דברי ר"י בעל התוס' והנה בעת"ה ואת כל ונוכחת דשמיע ליה להרא"ש ז"ל כדעת התוס' ז"ל לא שנא לא אמר להו הנותן והם כתבו בשטר כתבוה בשוקא ול"ש לא אמר להם ולא כתבו דהיכא דנהוג לכתוב אע"ג דלא כתבו לית לן בה מידי דהוה אאחריות. דאמרינן ט"ס א"נ סמכינן אתשו' הגאון המיוחסו' האיי ורבינו אפרים דכתב הרב העיטור ואדברי ר"י בעל התוס' לפום מאי דשמיע ליה הרא"ש ז"ל בתשו' הלזו דא"צ לכתוב כלל כ"ש אם נכתב אלא דשלא בצואת הנותן באתרא. דנהיגי למכתב דאמרינן מסתמא כי קאמר להו לסהדי למכתב שטרא דמתנתא אדעתא למכתב כמנהג המדינה

אפס כי ע"ז מ"ש ה' העיטור ז"ל באותו פרק' באותו מקום וז"ל ואנן לא חיישי' ולא אמר כתובו בשוקא ובברייתא דלאו מנהגא דילן לכתוב בשטר כתבו וחתמו בשוקא ובברייתא כי אמר כתוב סתמא כתיקון שטרות קאמר מסתמא אבל בימי רבוותא היו כותבין עכ"ל אם הרבוותא שכתב הרב ז"ל הנה הנם רבנן האמוראים א"כ עכ"ל דט"ס נפל בדבריו ז"ל וצ"ל ומנהגא דילן למכתב אבל בימי רבוותא דהיינו הגאונים לא היו כותבין וכמו שהעידו רבוותא בעלי התוס' או כלך לדרך זה וה"פ ואנן דלא חיישי' לסתמא ולא אמר כתבו בשוקא ובברייתא ור"ל לא הנותן אומר לעדים כתבו בשוקא ולא העדים דכת' בשטר מתנת פרהסייא ומשני כיון דלאו מנהגא דילן למכתב א"כ מסתמא כי אמ"ל סתמא כתבו כמאן דאמר להו כתבו כתיקון השטרות ואע"פי שלא נכתב כמו שנכתב דמי וכדעת בעלי התוס' לפום מאי דשמיע להרא"ש ז"ל כמדובר . וע"ע בתשו' הרשב"א ז"ל ח"א סי' טו"ב

וקול הטו"ר נשמע בסי' רמ"ב ס"ח וכתב א"א הרא"ש ז"ל והאידנא דלא כתבינן בשטר וכתבוה בשוקא וכו' הילכך הוי כאילו אמר כתבוה בשוקא וכו' עין רואה דבמאי דפתח לן סיים ואתמוהי קמתמה דלא כתבי' בשטר ומסיים הוי כאילו אמר כתבוה בשוקא משמע הא כתיבא מיהא בעי ומרן ז"ל בב"י הראה ב' פנים בדברי הרא"ש ז"ל וניחא. ליה בדעת הרא"ש ז"ל דכתיבא מיהא בעי אבל דברי הטור אי אפשר לפרשם אלא כפי' קמא דאף על גב דלא נכתב כמי שנכתב דמי בין בבריא בין בש"מ ע"ש ולפ"ז הך תשו' דהרא"ש ז"ל דכלל מ"ח שהעתיקה הטור סי' רנ"ג בקיצור. גבי ש"מ לפום מאי דשמיע להרא"ש ז"ל בדברי ר"י בעל התוספות לא מן השם הוא זה משום דהיא מתנת שכיב מרע אלא אפילו בבריא וכדעת הטור סי' רמ"ב לפי מאי דמסיק בדעתיה דמרן בב"י ע"ש בסימן ס"א ותשו' אביו בסי' ס"ח דשמעת מינה דלא אהני מנהגא אלא דלענין דאין צריך לומר לעדים אבל כתיבה מיהא בעי א"כ הטור תבר לגזיזיה אלא ודאי דעת מרן ז"ל כדעת הטור הא ודאי חדא היא וכי היכי דלא בעי אמירה ה"נ דלא בעי כתיבה כמ"ש בכלל ע"ח ומ"ש מהר"ם ז"ל בתשו' דשייכי לס' קמא סי' ה' בשם. התוס' דפ' חזקת דאע"ג דלא אמ"ל הנותן מצו הערום לכתום וכו' עכ"ל אלמא דלא היקלו אלא לגבי אמירה אבל כתיבה מיהא בעי ומסתמא גם הרא"ש ז"ל בשיטת רבו ז"ל אמרה אי. מהא לא איריא דה"נ הרא"ש ז"ל בסי' ס"ח כ"כ אלא דבכלל ע"ח ביאר שיחותיו מדברי התוס' דכתבו דכתי' נמי לא מעכבא וה' הדרישה ז"ל האריך להוכיח ולהסכים דעת התוס' לפירוש א' שכ' מרן ז"ל גם בב"ח כן כתב בפשיטות ע"ש קושטא קאי דרבוותא בתראי האריכו למעניתם הרב מוהרימ"ט ז"ל ח"מ סי' ר"ן והרב מוהר"י קצבי ז"ל סי' כ"ג. ונתווכח עם ה' מוהרי"ט ז"ל בנו של ה' מוהרימ"ט ז"ל ע"ש והרב נאמן שמואל ז"ל סי' ק"ב ועיין. לה' כנ"הג ז"ל שם מה שציין לתשו' גדולים חקרי לב. וה' מוהרש"ח בתשו' סי' ל"א ומה שעלה בהסכמה ובתשו' ח"ב: סי' ז"ן דבתשו' בס' עדות ביעקב

ומרן ז"ל. בש"ע פסק כמו שנטה דעתו רבי' דהכתיבה מעכבא ע"ש ולא: הזכיר. על דל. שפתיו ז"ל תשובת הרא"ש ז"ל דכלל ע"ח ומה"ט הסכימה דעתו הרב בנו של ה' מוהרימ"ט ז"ל דתשו' זו נעלמה מעיני מרן ז"ל כמ"ש משמו ה' מוהר"י קצבי ז"ל וכמר זר נחשב שהטור שם העתיקה ומרן ז"ל שם את מקורה הערה והיה העלמ"ה גם הרב דרושה והב"ח ז"ל