משכנות הרועים תעז

ז"ל במקו' דתני תנא מתניתא דהרשב"א ז"ל ומאי דשקיל וטרי בדברי הראב"ד ז"ל וצ"ל דתשו' של סי' אלף מ"ח לאו מתורתו של הרשב"א ז"ל אלא מפוסק אחר היא וכדאמרינן בכל דוכתי בגמרא ועיין להכנ"הג שם

ואם כנים אנחנו לחלק בין הנשואין וכדעת רי"א שהביא הרמב"ן ז"ל הא ודאי אחד הוא דבסי' תתקנ"ח דמיירי בכותב לבנו ס"ל כהראב"ד ז"ל ובסי' אלף מ"ח דמיירי בכותב לאשתו ס"ל כדעת רבי' יונה ואע"פ שלשונו במקובצת ובתשו' לא רהיט בהכי מ"מ דחקינן ומוקמינן בהכי כי היכי דלא נסתרו תרי תשובו' אהדדי ועלה מן האר"ש דהראב"ד והרשב"א והריטב"א ורבו סברי מרנן דבקנין קנו

ברם פש גבן לברורי כיון דמתנת שכ"מ בכל נכסיו . היא אדרבא כי הויא בקנין ס"ל לשמואל דבטלה ומבוטלת היא דלא גמר להקנות אלא בקנין ואין קנין לאחר מיתה כדאיתא בפרק מ"ש דקנ"ג ומארא דשמעתא הכא ר"י משמיה דשמואל ולפ"ד הני רבוותא קשיא דשמואל אדשמואל איברא דהתם רמו דשמואל אאידך דשמואל דאמר קנה ומשנו התם דקנה במיפה כחו וס"ל לרבוותא ז"ל דכי היכי דקנין ביפוי כח משוי להקנאה הקנאה מעליא ה"נ בכותב לא' מבניו אע"ג דבמתנה בעלמא אמרי' דלא עשאו אלא אפוטרו' היכא דאקני ליה ביפוי כח אמרי' דגלי דעתיה דלמתנה גמו' הוא דאכוון דאלת"ה קנין ביפוי כח מאי בעי הכא כיון דלאפוטרופוס הוא דאכוון

אלא דאי ק' הא קשיא מהו בעי רבא בבריא היאך דמאי קמבעיא ליה כיון דבבריא לא מצי לאקנויי אלא בקנין פשיטא כיון דאיכא קנין דקנה ונראה דדעתם ז"ל בשלמא גבי שכ"מ דבדבוריה קא עביד מעשה וכי איכפל וטרח והקנה לו בקנין ביפוי כח מוכחא מלתא ואגלויי דעתיה דלמתנה גמו' אכוון אבל בבריא דלא תסגי ליה לאקנויי בלא קנין מאן מוכח דלשם מתנה אכוון והדרינן לדינא דשמואל דלא עשאו אלא אפוטרופוס אלא דקא מבעיא ליה דהא קאי איהו וזה נלע"ד פשוט וקול הטו"ר נשמע כתב הר' יונה איכא מ"ד בכותב כל נכסיו לבנו לא עשאו אלא אפוטרופוס דוקא שלא כתב לו בקנין אבל כתב לו בקנין קנה דכותב דוקא אמר ונראה דאיירי במיפה כחו דאמר תנו כל נכסי לפ' ואף כתובו ואפי"ה לא קנה עכ"ל

ואיני מבין דבריו דהא איכא מ"ד כתב כיון שיפה כחו בקנין ואתא למימר דנקט הכותב למימרא דאף במיפה כחו דאמר תנו ואף כתובו לא קנה אכתי בקנין לא קאמר ותימא דדעת האי איכא מ"ד יפוי כח לכתיב ל"ע אלא יפוי כח דקנין מהני וכדאמרי' בעלמא אלימא מלתא דקנין ומרן ז"ל בב"י דר"ל כיון דיפוי כח דכתיבה לא מהני ה"ה יפוי כח דקנין ע"ש והילך לשון רבינו יונה ז"ל המובא במקו' דף ע"ד ע"ג ואם כתב כל נכסיו לאשתו או לבניו וכתב קנין בשטר איכא מ"ד קנייה גמורה היא כיון דיפה כוחו בשטר דכותב דוקא קאמרינן ולא נהירא לי דהכותב נכסיו סתמא קאמר לא שנא בקנין לא שנא בלא קנין דהא קאמרינן שהוא מיפה כחה בדרך הקנאה דלשתמען מליה מהאי טעמא נמי אפילו בקנין ראיה לדבר דהוי תלמודא וכו' ודחיק ומוקי לה לרבינא וכו' ולא מוקי לה בשטר אקנייתא כי היכי דמוקי לה בעלמא וכו' אלא ש"מ אע"ג דקנו מניה נמי לא עשאה אלא אפוט' וכו' עכ"ל ומאי דפשיטא ליה ז"ל דהא קאמרינן שהוא מיפה כחה בדרך הקנאה וכו' הא דשמיע ליה הכי דשמואל במיפה כחה קאמר היינו מדסיים ואזיל ונראה בעיני דשמועה זו צריכים אנו להעמידה במיפה כחה ואמר תנו נכסי לאשתי וגם כתובו וכו' עכ"ל עש"ב דעת שפתיו ברור מללו דהשמועה ע"כ להעמידה במיפה כחה ואפי"ה לא ומינה גמר נמי להיכא דקנו מניה ומסייע למלתיה מדלא מוקי לה הך דר' יהודה הנחתום בשקנו מידו ויפה כוין מרן ז"ל שכתב שאפי' יפה כחה וכו' הדר דינא למאי דכתיבנא לתי' תשובות הרשב"א עפ"י מאי דכתיבנא בדעת הרמב"ם ז"ל דבכותב לאשתו אע"פ שקנו מידו לא עשאה אלא אפוטרו' ומהך דר"י הנחתום אבל בבנו אי קנו מידו קנה הבן אב"א מטעמא דכתבו היא משום דדעתו של אב קרובה אצל בנו אב"א מטעמא דכתיבנא בעניותין משום לאוקומי מקצת ירושה וכדו חזית להרשב"א ז"ל במיוחסות סי' ט"ל דאתשל קמיה במי שנתן נכסיו לאשתו וקנו מידו והשיב פלוגתא דרבוותא ולדעת האומרים דבקנו מידו קנתה לזה דעתו נוטה והך דר"י הנחתום תריץ יתיב כמ"ש במקו' ובסי' ע"א חזר ונשאל על דין עסק והשיב דר"ח והרי"ף דבריהם דברי קבלה מאבותיהם דשני להו בין אומר לכותב ובכותב לא עשאה אלא אפוטרו' אפילו בקנין ומייפה כחה דאל"ה אין שטר לאח"מ וכדכתי' בעניו' תלי"ת עוד כתב דמתנת בריא דאינה אלא בקנין ואפי"ה לא קנה וכבר כתי' מה שנלע"ד בזה עוד הביא ראיה מהך דר"י הנחתום ומסיק אלא שמע מינה דל"ש ולזה דעתי נוטה עכ"ל ואתמה'ה דבשלמא מהך דסי' תתקנ"ח לא קשיא דאיכא למימר דהתם כדכתי' דהתם בכותב לבנו והכא בכות' לאשתו אבל הך דסי' ט"ל דמיירי נמי באשתו מאי א"ל ואע"פ שיש לחלק דהתם מיירי דבקנו מניה ובירר דבריו ונתן לה רשות לעשות בה חפצה בהא אפי' אשתו זכתה מ"מ הרואה יראה דבעיקר הדבר דאם קנו מידו דקנתה כתב לזה דעתי נוטה ובסו"ד כתב וכ"ש שבירר דבריו ונתן לה רשות ועוד בה שאחר שכתב ולזה דעתי נוטה הדר ק"ל מהך דר"י הנחתום אמאי לא מוקי לה בשקנו מידו אלמא דעת עליון כל שקנו מידו לחוד תסגי לן לאפוקה מאפוטרו' וזכתה זכייה גמורה במתנתה ומדברי מרן הב"י א"הע סי' ק"ז נראה שרצה לתרץ תשו' המיוחסות להדדי דמאי דכתב לזה דעתי נוטה לא קאי על מה שקנו מידו דבהא לא השוה דעתו לדעתם אלא דקאי אמאי שכת' דכשבירר דבריו דקנתה אבל בקנו מידו לא קנתה כמ"ש בסי' ע"א וז"ל מרן ז"ל שם ומ"ש דכל היכא דמוכיח וכו' כ"כ הרמב"ן והר"ן ז"ל וכ"כ הרשב"א ז"ל וכ' בתשו' להרמב"ן ז"ל סי' ט"ל אע"פי שיש חולקים בדבר לזה דעתי נוטה וכו' קרי בחיל דשמיע ליה למרן ז"ל דקאי היכא דאיכא הוכחה בשטר ומברר דבריו דלמתנה אכוין וכתב מרן ז"ל עוד שם וכתב ה"ה ז"ל דאם קנו מידו קנה ורבינו בח"מ הביא דעת רבינו יונה בזה וכבר כתבתי תשובת הרשב"א סי' אלף מ"ח ועיין תשו' הרמב"ן סי' ע"א עכ"ל דוק ותשכח כרכתי' שזוהי דעת מרן ז"ל

איברא דאכתי לדידיה לא אפרוק תשו' תתקנ"ח דודאי הך תשובה מתורתו של הרשב"א ז"ל כמ"ש מרן ז"ל בהקדמתו ועד אחרן דבמקו' העתיק דבריו בחי' לשם שחלק על רבינו יונה ז"ל ותלה כיפי לסברת הראב"ד ז"ל כדכתיבנא לעיל ואם אמת נכון