משכנות הרועים תעו

כדעת האומרים והריטב"א והגה"מיי לפמ"ש הרב מורה צדק דאפילו לכתחלה מחזקינן ליה בנכסי ושכן דעת הר"ן ז"ל כדכתי' וכ"ש אם תפס דמאן רמי ליה מידיה ואם מנהגם לדון ע"פי מרן בש"ע בהא צ"ע ולקמן יתבאר בעה"י

והנה בעת"ה עת לדבר בכותב לאשתו או לבנו . וקנו מידו מי אמרינן דמלתא יתירתא דעבד לאפוקה למתנתא בטענת אפוט' ולאוקומי שטרא דמתנתא אחזקתיה למזכי בנכסי או דילמא לא שנא חזי הוית לרבי' הגדול הרי"ף ז"ל בתשו' דאיתשל קמיה על רזא דנא וז"ל שאלה על הכותב נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרו' והעמדנוה דוקא בכותב וכו' כגון שטר בלא קנין או"ד אפי' קנו ממנו לא עשאה אלא אפוטרופא תשובה הכותב כל נכסיו לאשתו בין בקנין בין שלא בקנין לא עשאה אלא אפוטרו' עכ"ל וכ"כ הרמב"ם שם בפ"ו מה' זכייה הכותב נכסיו לאשתו אעפ"י שקנו מידו לא עשאה אלא אפוטרופא וכו' עכ"ל איברא דאיכא למידק בדברי רבינו דאמאי נטריה עד הכא ולא כתבו לעיל גבי הכותב כל נכסיו לבנו דאפילו בקנו מידו דקדים אמרה ואי משום דעיקר מלתיה דשמואל כי איתמר גבי הכותב לאשתו אתמר וניחא ליה למנקט חידושא בעיקר מימריה דשמואל אכתי עליה אני דן דאמאי לא קבע מלתיה דשמואל ברישא ולאשמועי' ביה דאפילו קנו מידו לא עשאה אלא אפוטרופא גם בדברי ה"ה ז"ל יש מההדגש דעל מ"ש רבינו הכותב כל נכסיו לבנו וכו' כתב ז"ל ויש מי שכתב שאם קנו מידו קנה דאין קנין לאפוטרופוס עכ"ל דמאי דעתיה דרב דאי אתא לאשמועי' דאיכא מאן דפליג עליה דרבינו וס"ל דאם קנו מידו קנו א"כ הו"ל למכתב הכי גבי כותב לאשתו ולימא ומ"ש רבינו ואפילו קנו מידו וכו' יש מי שכתב דאם קנו מידו קנה ולא לכתוב גבי בנו דלא כתב שם רבינו דאפילו קנו מידו לא קנה והנראה כפי קוצר דעתי דרבינו ז"ל שאני ליה לענין דינא בין כותב לאשתו לכותב לבנו דגבי כותב לבנו כיון דבר ירושה הוא והתורה נתנה רשות לאב להנחיל למי שירצה לבן בין הבנים או לבת בין הבנות אע"ג דאיכא אומדנא ואמרי' דלאפוטרו' הוא דאכוין מכי חזינן דעבד מלתא יתירתא לאקנויי מניה בקנין דחינן האומדנא ומוקמינן למתנתא דהא איכא קצת ירושה דאורייתא ומפקעינן לתקנתא דרבנן אבל גבי כותב לאשתו דלאו בת ירושה היא אלמוה רבנן לתקנתייהו למיזל בתר אומדנא ולמימר דלאפוטרו' הוא דאכוון לאוקומי נחלה דאורייתא משו"ה ס"ל ז"ל דאפי' קנו מידו אכתי איכא למימר דלאפוטרו' הוא דאכוון ויש להסכים נמי לזה דעת הרי"ף ז"ל דכי אתשיל בכותב לאשתו הוא דאתשיל דאע"ג דריהטא טא דלישנא לא משמע הכי וה"ה ז"ל גברא דשפיר חזי דרבינו לא גלה רז זה גבי הכותב לבנו אלא גבי הכותב לאשתו לא פסיקא ליה להיכן דעתו של רבינו ז"ל נוטה ואהא כתב גבי כותב לבניו דיש מי שכתב וכו' וטעמא טעים דאין קנין לאפוטרופוס דמה"ט ליכא לפלוגי בין כותב לאשתו לכותב לבנו ונראה דהא דמשמע להו להרי"ף והרמב"ם ז"ל דאפילו קנה מידו לא עשאה אלא אפוטרו' היינו מהך דר"י הנחתום דלוקמה בש"מ והב"ע בשקנו מידו אלא לאו ש"מ אפילו בקנו מידו נמי לאפוט' הוא דאכוון וס"ל ז"ל היכא דאיתמר גבי כתב לאשתו הוא דאתמר אבל גבי בנו לא ומטעמא דכתיבנא בעניו'

ומצאתי און לי לחלוק זה דמ"ש הר"י בן מיגאס ז"ל לתרץ מילתיה דשמואל דק"ל לרבוותא ותי' וז"ל אך בחלקות דריב"ב מיירי בדפירש ושמואל בדלא פירש ותמהו עליו מהך דר"י הנחתום דאמאי לא מוקי לה בש"מ וכדפירש וניחא להו ז"ל דהתם בכותב לאשתו קתני לה ובאשתו אפי' בדפירש לא עשאה אלא אפוטרו' אבל בבנו אי פריש הואיל וחבתו של האב אצל בנו יעשה כפירושו א"ד ז"ל ולענ"ד טפי הול"ל מטעמא דכתי' דבבנו איכא קצת נחלה משא"כ בכותב לאשתו הן אמת דטעמא דכ' הם ז"ל איתיה בגמרא בהא דקי"ל המזכה לעובר לא קנה ואפי' לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שב"ל מודה הוא דאין אדם מקנה למי שאינו בעולם אבל המזכה לעובר דידיה קנה מ"ט דעתו של אדם קרובה אצל בנו כדאמרינן בפרק מ"ש דקכ"ו ע"ש וניחא להו למי' שנויא מטעמ' דאתמר בגמ' ותו דהדברי' ק"ו ומה התם דמדינא לא זכה דאין אדם מקנה למי שאינו בעולם אפי"ה אהני הך טעמא דדעתו של אדם קרובה אצל בנו לעשות מי שאינו זוכה כזוכה הכא דמדינא מתנתא מעליא היא ואתו רבנן ותקנו דלא תהוי מתנה אלא אפוטרו' פי' דלא זכינן זכותא דפירש דבריו דלמתנה אכוון משום חיבתו של האב אצל בנו אינו דין שיעשו הזוכה כזוכה

איברא דהרמב"ן ז"ל בחי' שם גבי הכותב כל נכסיו לאשתו וכו' אייתי לדברי האומר לחלק בין כותב לאשתו וכדכתי' וכת' ע"ז ודברי הבאי הם ע"ש ואין משיבין את הארי החי דנלע"ד מתרי טעמי דכתבו הם ז"ל וכדכתי' מלי דקשוט נינהו ויש ליחסם להרי"ף והרמב"ם ז"ל כמדובר ואע"ג דאיכא למדחי ולומר דמ"ש רבינו גבי אשתו ולא גבי בנו אע"ג דנקטיה ברישא חדא משום דסרכיה דרבינו הרי"ף ז"ל נקיט והרי"ף ז"ל גבי כותב לאשתו אמרה ועוד דהאי דינא גמר ליה מהך דר"י הנחתום דלא מוקי לה כשקנו מידו וכדכתיבנא והתם בנותן לאשתו מתנה וכו' היש מי שכתב שהביא הרב המגיד ז"ל דאם קנו מידו קנו משנו להך דר"י הנחתום כדמשנו לה הרז"ה והרמב"ן ז"ל דניחא ליה לתלמודא לשנויי במאי דאותביה בגמרא מ"מ מאי דכתיבנא בעניו' בדיוק דברי רבינו הוא הנכון ומה גם דאורחייהו דרבוותא לחלק בהכי

וחזיתיה לרב"א ז"ל במקובצת דאייתי משמיה דר"י ז"ל דכתב לס' מי שכ' שהביא הרב המגיד ז"ל בשם איכא מאן דאמר ותהי עלה מהך דר"י הנחתום כקושיין ע"ש וכבר כתי' מאי דנלע"ד שוב מצאתי עוד במקו' שם שהביא משם הרשב"א ז"ל שכתב משם הראב"ד ז"ל דבקנין זכה מקבל המתנה וק' עליו מהך דר"י הנחתום והרשב"א ז"ל תי' דבריו כמ"ש הרב המאור והרמב"ן ז"ל הנאמרים באמת וידוע דרבינו יונה מר ניהו אחד מרבותיו דהרשב"א ז"ל גם אשו"ר להריטב"א ז"ל בחי' לגיטין שם שכתב דבקנין זכה המקבל מתנה ע"ש ועל הרוב הוא הרא"ה ז"ל וגם הרשב"א הוא מרבותיו ובתשו' סי' תתקנ"ח פסק דבקנין מהני ושכ"כ הראב"ד בפירושו ומסיק הדברים הם ברורים בעיני עכ"ל אפס כי ע"ז דבסי' אלף מ"ח תבר לגזיזיה וכ' דאפילו קנו מידו לא מעלה ולא מוריד ע"ש ומרן הב"י ז"ל שם העתיק דסי' תתקנ"ח והעלם עין שלמעלה מאידך דסי' אלף מ"ח ונראה דס"ל דלאו הרשב"א חתים עלה וכיוצא בזה כתב מרן ז"ל כמה זמני דבסי' תתקנ"ח מייתי לה משם הראב"ד ושהדברים ברורים בעיניו ומה גם לדידן דאנהרינהו לעיינון רב"א