משכנות הרועים תעג

לתוך החצר ההיא וסתר ובנה. ככל אות נפשו כאדם העושה בשלו עד דור ג' מזקינם הנותן אז קמו וערערו על עיקר מתנת זקינם לוקנתם באומרם אליו מתנה זו . בטילה ומבוטלת וממילא מתנת. זקינתם לבנה ג"כ בטילה וב"ד שבעירם פלג"ן בהדייהו פלג מורין כן ופלג מורין כן נמנו וגמרו לשלוח יד שלחו מתם לי לשמי לחוות להם דעתי קל"ה כמות שהיא להיכן נוטה אנא נפשאי קושטא בסובלי חלאים מתנינן. גופא בתר רישא כמו תלאי"ם ועוד. אחרת היתה ועת צרה היא צרה ומצוקה צוק"ה ע"ג צוק"ה שחמת"ה מרובה מפני היד שנשתלחה ויך את הכפתור הראש המעוז ציץ נזר הקדש משיח אלהים הוא הדר היושב על המשפט ושפט בצדק דינא דמלכותא הלכתא גברוותא בראש כל אדם הרב החסיד ונצדק קדש מוהר"ש אלפאסי זצוק"ל הנה מתת"ו שלשלמה נחשכו עיניהן של ישראל ורוחות מספרו' זו לזו אוי לנו כי פנה ועיני ישראל מעלין את המדומ"ע בק' ואחד אין די באר ושמעתתא בעיא צילותא האמנם אלם צדק הכתוב קבעו לחובה הדבר יצא מפי סופרי רבנן נינהו ישצ"ו אז אמרתי הנה באתי אשנה פרק זה ואסדר המערכה משמא דגמרא לבא לפרק נגמר הדין וזה החלי וה' אלהים יעזור לי. כי הוא מנת כוסי וחבלי. צורי וגואלי. אכי"ר

זאת אשיב אני טרם אחל"ה לדבר דבר בעט"ו מה שנוגע לענין דינא אמרתי אספרה ספירת האומ"ר במימר קדישין בגופא דשמעתא עיקר שורשוהי מקור נפתח בכמה דוכתי בגמרא ובספ"ק דגיטין די"ד איתא התם אמר מר זוטרא תלת מילי עבוד רבנן כהלכתא בלא טעמא חדא מנייהו הא דאמרינן אמר שמואל הכותב נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא ופיר"שי ז"ל כאילו קבלה ממרע"ה הלכה מסיני דא"צ לתת טעם ולא עשאה אלא אפוטרו'. ואע"פ שכתב בלשון מתנה לא קנתה ואין טעם בדבר אלא כך תקנו והפקר ב"ד הפקר וזהו לשון רשב"ם ז"ל בפרק יש נוחלין דף קל"א דברי נבואה הם לפי שאנחנו מניחין מה שכתוב בשטר שנתן לה ולילך אחר אומדן דעת הנותן וכו' ע"ש וע"ע בתשו' הגאונים ז"ל שבספר שערי צדק ש"ג מחלק הד' סי' כ"ט ריש דף ן' ולקמן יתבאר בס"ד. וחזי' לרבוותא דמקהו אקהתא בהאי הלכתא דאמרי' אמר שמואל ורמו ליה מדידיה אדידיה דר"י הוא דאמר משמיה דשמואל הלכה כריב"ב דבנותן לבן בין הבנים דבריו קיימין והתם והכא מיירי בש"מ מדבעי רבא בתרוייהו בבריא היאך והרי"ף ז"ל כתב בשם רבנן לתרץ דריב"ל מיירי באומר כלישנא דמתניתין ושמואל מיירי בכותב כדנקט בלישניה והלכתא בלא טעמא היא ודרב הונא דאמר הכותב כל נכסיו וכו' וקא מהדרו להו לימא הלכה כריב"ב מיירי באחין וכ"כ הרי"ף בתשו' סי' י"ב דדוקא בכתב לו בשטר אבל אומר החזיקי בנכסים ע"ש ורשב"ם ז"ל לא נתקררה דעתו בזה ולא שאני ליה לחלק בין אומר לכותב ובתרוייהו לא עשאה אלא אפוטרופא אלא דריב"ב איירי בדאמר לה בלשון ירושה ושמואל בכות' לשון מתנה או אומר דכל שהוא לשון ירושה בין באמירה בין בכתיבה קנה ובלשון מתנה בין בכתיבה בין באמירה לא עשאה אלא אפוטרופא ודרב הונא בלשון מתנה ובין כתב ובין אמר ע"ע גבי הא דאמרינן לעיל הלכה כריב"ב

וראיתי. להר"י מטראני בס' המכריע סימן ז"ך דאייתי לדברי הרי"ף ז"ל ולדברי רשב"ם ז"ל בצביונם ובקומתן והוא ז"ל לא נחה דעתו לחלק בין אומר לכותב או בין לשון ירושה ללשון מתנה שאילו היה חילוק בין אומר לכותב או מלשון מתנה ללשון ירושה הוה מחלקו התלמוד אלא מדאמר סתמא משמע דאין חילוק ביניהם ע"ש ונראה דטעמו משום דבהא דבעי רבא התם בבריא היאך ובעי למפשט מדקתני הכותב נכסיו לאשתו ויצא עליו שט"ח תקרע כתובתה וכו' אי בש"מ הא אמרת דלא עשאה אלא אפוטרופא וכו' ומאי קושיא דלעולם בש"מ ומאי כותב דקתני היינו באומר כאותה ששנינו בר"פ הכותב דקתני הכותב לאשתו ורמינן עלה ומותבינן מאי כותב אומר ולרשב"ם ז"ל נמי אמאי לא משני בדכתב בלשון ירושה ואי מהא לא איריא דבכותב לאשתו לא מצי למכתב בלשון ירושה דאפי' ריב"ב מודה דאם אמר על מי שראוי ליורשו פ' ירשני במקום שיש לו בת לא אמר כלום אלא צריך לאוקומה כדאוקמוה התם ולהרי"ף נמי ניחא טפי לאוקומה כפשט' בהכותב כדרב עוירא ורבינא מלאפוקה מפשטה והרב ז"ל כתב לתרץ דהתם מיירי כגון דשייר מידי ואע"ג דאמר ר"ה הכותב כל נכסיו ל"ד אלא מיירי בדשייר פורתא ומשום דלא עסיק התם בהאי דינא משום הכי לא דק ואי ק"ל אמאי לא מוקי הך ברייתא כר"י הנחתום בדשייר פורתא והא דכתב כל נכסיו לא דק לא היא דלישנא דמתניתא לחוד ולישנא דמימרא לחוד ועוד דקתני רישא כתב למחצה לשליש ולרביע והדר תני כתב כל נכסיו ש"מ דהאי כל דייקא. ונראה משום דלרבינא ור"ע תרוייהו משום דרבא אמרי למלתייהו ורבא הוא דבעי בבריא היאך משו"ה לא בעי תלמוד' למפשט מהך ברייתא ושפיר מהדר ליה ממילתיה דרבא גופיה למימרא דרבא שפיר שמיע ליה הך ברייתא אלא דלא מצי למפשט מינה בבריא דא"ל בש"מ ובהנך גווני דרבינא ורב עוירא דא"ל משמיה איברא דאי קשיא הא קשיא ע"ד התוס' בפ' מ"ש דק"ן אהא דאמר רבא אמר ר"נ חמשה עד שיכתוב כל הנכסים דק"ל ז"ל דאמאי לא חשיב נמי הך דתניא כתב כל נכסיו לאשתו ויצא עליו שט"ח ר"א תקרע כתובתה וכו' וכל נכסיו קאמר התם ותי' דכלהו נכסי לאו דוקא שא"צ אלא יותר מכתובתה עכ"ל איברא דק"ל בדבריהם דא"ה מאי פיסקא למחצה לשליש ולרביע דלא תליא מלתא אלא בכותב לה יותר מכתובתה ולקמן יתבאר והתם רבא קאמר לה משמיה דר"ן וכיון דשמיע ליה לרבא דכל נכסיו לאו דוקא אלא דכל שהוא יותר מכתובתה קרי ליה כל נכסיו ומדרבא קאמר לה משמיה דר"ן ש"מ דהכי ס"ל א"כ מאי בעי למפשט מינה בעיא דרבא בבריא היאך כיון דמיירי בדשייר ושמואל דאמר לא עשאה אלא אפוטרופא מיירי בדלא שייר כלל כדאי' התם בפ' מ"ש ונראה דניחא ליה לתלמודא לשנויי ממלתיה דרבא גופיה טפי ממלתיה דאמר רבא משמיה דר"ן ותו דהך שנויא אתי מדיוקא דלא חשיב ליה בהדי הך חמשה ועוד דא"ל לעולם כל נכסי דוקא והא דלא חשיב לה משו' דבפלוגתא לא קמיירי כמו שתי' התוס' עוד שם

שו"ר להרב המאור שיצא לדון בדבר חדש דהא דאמר שמואל לא עשאה אלא אפוטרופא דוקא ביורשים קטנים אבל ביורשים גדולים אפוטרו' לדיקנני לא מוקמינן אבל קטנים בני מעבד להו אפוט' נינהו וקשיתיה דר"י הנחתום אמאי לא מוקי לה ביורשים גדולים ובש"מ וניחא ליה ז"ל דאורחיה דתלמודא לשנויי במאי דאיתא בגמרא טפי מלשנויי במאי דלא איתמר בגמרא ע"ש ומינה איכא למימר לדעת הרי"ף ז"ל נמי