משכנות הרועים תעב

וראיתי לה' כנ"הג ז"ל בתשו' סי' קס"ד דף קצ"ח שכתב וז"ל עוד יש רעותא בלשון זה שאמר מן הנכסים שירש ממני וכו' שנראה מתוך דברים אלו שמה שריבה לבנו ה"ר דוד הוא בלשון ירושה וא"כ הוא לא מהני וכו' ושמא תאמר ומה בכך הרי ראוי ליורשו בנו ומה שנתן בל' מתנה שאמר בני המנוח כה"ר יהושע יקחו מנכסי ובודאי דלשון יקח לשון מתנה הוא וכו' וכאן דליורשי בנו אמר לשון מתנה אע"פי שלבנו נתן בלשון ירושה מהני וכו' ליתא דלא אמרינן הכי אלא בנותן לשון מתנה לזה שאינו ראוי ליורשו אבל למי שראוי ליורשו אפי' לשון מתנה הוי לשון ירושה וכו' ואע"פי שיש חולקים וסוברים דלמי שראוי ליורשו לשון מתנה מהני כיון דהוי פלוגתא דרבוותא יכול המחזיק לומר קי"ל וכו' עש"ב ודבריו תמוהים דלא נחלקו הפוסקים בלשון מתנה ליורש אי הוי ירושה אלא בש"מ אבל במתנת בריא לכ"ע אפי' לשון נכסי לך ליורש הוי מתנה ויש לשני מה ששייר הא' כמו שפסק הרמב"ם ומרן ז"ל בסי' רח"ם וא"כ ה"נ לשון יקח שאמר לראשון אי הוי לשון מתנה בבריא גם לשני דלשון ירושה אינו מועיל בו אמרי' דלמתנה נתכוון משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכמ"ש מוהרי"א בסי' גר"ן דמיירי בא' ג"כ ראוי ליורשו דלשון מתנה דידיה מהני ליורש ב' וה"ה במתנת בריא מה"ט דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכמ"ש

אבל מרן בתשו' בס' אבקת רוכל סימן מ' באחד שנתן לאשתו נכסיו ע"מ שאחר מיתתה יהיו להנער נכדה כתב וז"ל ואפילו אם לא היה שום לשון מתנה בנער אלא לשון ירושה כיון שבזקנתו כתוב לשון מתנה נגרר לשון ירושה דנער אחר לשון מתנה דידה וקנה והוי כשני אנשים בשדה א' ותוך כדי דיבור דמתנה דידה הוי לשון ירושה דנער שהרי כ' בשטר הצוואה כי ע"מ כן נתתי לאשתי כל הנכסים שלי שאותו הנער יורש שלה וכל כ"הג ודאי דלשון מתנה דידה מהני לנער עכ"ל ודבריו תמוהים דבפי"ן אמרינן דנכסי לך ואחריך לפלוני כשני שדות ושני בני אדם דמו ופירשב"ם ז"ל משום דאין לשני בחיי ראשון כלום הוו מתנות חלוקות ע"ש ולדעתו דהוו כשני אנשים בשדה א' לא היה צ"ל ותוך כדי דיבור וכו' דאפילו שהה בין זה לזה יותר מכדי דיבור מהני כמ"ש הטור סי' רפ"א ע"ש ועיין במהר"א ששון ז"ל סי' קפ"ח הביאו הרב כנ"הג ז"ל שם שנסתפק אם הרמב"ם ז"ל ס"ל בשני בני אדם ושדה א' מהני בלא תכ"ד ואפשר שזה דעת מרן ז"ל ומ"מ משמע מדבריו דדוקא בנ"ד שכתב ע"מ כן נתתי וכו' הוי תכ"ד אבל בלא"ה לא חשבי' כל המתנה תוך כדי דיבור גם הרב משפט צדק ז"ל פקפק על דברי מהרד"ך וכתב דאין לעשות מעשה הביאו ה' כנ"הג ז"ל שם ולדידהו בנ"ד נמי לא זכה בנה אחריה

ועוד יש להסתפק בעיקר המתנה לאשה שלא נתן לה גוף הקרקע אלא לפירותיו מהיום ולאח"מ דהא בסתם מהיום ולאח"מ הטעם דלא חיישינן לחזרה שלא נתן אלא לאח"מ היינו משום די"ל דה"ק הגוף מהיום והפירו' לאח"מ כדאמרי' בבתרא קל"ו ע"ע ברשב"ם ז"ל אבל הכא שלא נתן אלא הפירות חיישינן לחזרה ועיין הכנ"הג ריש סי' רמ"ח שכתב בשם הרמ"ב ז"ל בתשו' באומר גוף ופירי מחיים ולאח"מ דחזרה הוי ותשו' ה' פני משה ז"ל היא בח"ב סי' צ"א עש"ב אבל ה' בני אהרן ז"ל סי' ק"ט כתב דהוי כמו בחיים ובמות שהוא כמו מעתה ועד עולם והסכים עמו מוהר"ש אלגאזי ז"ל שם סי' ק"י וכתב עוד דכיון שאמר מחיים ולא מהיום ר"ל מחיים אם לא אחזור בי ואפילו נאמר דמחיים הוי כמו מהיום נראה דלא חזר אלא מהפירות עש"ב אבל אם אמר גוף ופירות מהיום ולאח"מ לכ"ע חיישינן לחזרה ודלא כהרב שמחת יו"ט ז"ל דף ק"ט ע"ב שכתב בשט' דלא שייך לפרש הגוף מהיום והפירות לאח"מ זמנו של שטר מוכיח דהוי כמפרש מהיום אם לא אחזור בי ע"ש דהא במהיום ולאח"מ גוף ופירי מתבאר מדברי ה' פני משה וה' בני אהרן ז"ל דלא אמרי' דהוי כמפ' מהיום אם לא אחזור בי וכ"כ הרשב"א ז"ל סימן תקס"ג ופסקו רמ"א ז"ל בסי' רנ"ז המקדיש קרקע מהיום ולאח"מ לא קידש כלל משום דא"א לפרש גוף מהיום ופירות לאח"מ דהוי אוכל פירות משל הקדש ע"ש ואמאי לא אמרי' הוי כמפרש מהיום אם לא אחזור בי וכ"ש כשלא אמר מהיום דלא אמרי' זמנו של שטר מוכיח לזה ומה שהביא מדאמרי' בר"פ האומר בקידושין באומר מעכשו ולאחר שלשים יום הוי תנאה לשמואל והתנאי הוא אם לא אחזור בי כמ"ש רש"י ז"ל יעו"ש לא זכר מרן בשם הריטב"א והרמב"ן ז"ל בחי' שם והרשב"א ז"ל בתשו' סי' תש"ו דדחו פירש"י ז"ל אפי' דהתנאי הוא אם יבואו שלשים יום ויהיו קיימים ע"ש וכבר ה' דברי אמת בקונט' דף ח' ע"ד דבמהיום ולאח"מ לא שייך לפרש תנאי זה ע"ש וא"כ בנ"ד דלא נתן לה אלא הפירות מהיום ולאח"מ לכאורה נראה דלא שייך לפ' הגוף מהיום ופירות לאח"מ ומהיום אם לא אחזור בי דמשמע דעל הפירות קאמר מהיום ולאח"מ וכ"כ בסוף ותזכו בפירות החזקה מהיום ולאח"מ מיהו יש לחלק וצ"ע

ועוד לפי הנשמע שהיתה קטטה ביניהם והיתה אולצת על שהיה רוצה לישא יבמתו ובמתנה כל שניכר האונס אפילו לא מסר מודעא לא הוי מתנה וכ"כ הרשב"ש ז"ל סי' קע"ג דאם האיש הנותן הזה לא כתב אלא מחמת שהיתה אולצת אותו והיא גוברת עליו אין לך אונס גדול מזה ובמתנה כל שמתברר האונס בטלה אע"פ שלא מסר מודעא הילכך אם נתברר זה בטלה המתנה וכגון זה פתח פיך לאלם והוא ראוי לעורר עליו היורש אפילו הוא גדול יעו"ש גם הרי"ף ז"ל בתשו' סי' ב' בטל מתנה מה"ט דכמו שיכולה היא לומר נחת רוח עשיתי לבעלי בדבר שנתנה לו כך הוא יכול לומר נחת רוח עשיתי לאשתי ע"ש ומ"ש מרן הב"י ז"ל בא"הע סימן צ' דנראה מדברי הרמב"ם ז"ל דה"ד כשטענה נ"ד עשיתי לבעלי אבל כל זמן שלא טענה מכירתה ומתנתה לבעלה קיימים ע"ש ה"ד בסתם אבל באונס ידוע ודאי דטעני' ליורשים וכ"הג כתב הרשב"א ז"ל בתשובה ז"ל ח"ב סי' רצ"ח באשה שהיה בעלה מתקוטט עמה תמיד כדי שתמחול מקצת כתובתה ונתפייסה ומחלה לו ויש לה עדים על האונס וכו' ע"ש בסי' כ"ה וא"כ אם נתברר בנ"ד שהיתה קטטה ביניהם מי יוכל להוציא ממון מחזקת היורשים ועיין להרב פרח מטה אהרן ז"ל סי' יו"ד וי"א וקנ"א כנלע"ד

א הצעיר יצחק טייב

ס"ט

(שז) מתנה ראובן היו לו בנים ולאיזה סיבה כתב לאשתו מקרקעי מתנת בריא ובקש"מ וכל מאי דמתקרי נכסי ולא שייר לעצמו כלום ויהי אח"מ הבעל עמדה האשה ונתנה קרקע חצר לא' מבניה ובשטר מתנה חתום האב"ד של העיר תמ"ך ובשטר מתנת האשה לבנה חתום בו ג"כ האב"ד שנתמנה אחר העדר האב"ד הא' ז"ל וירד הבן מקבל המתנה