משכנות הרועים תעא

רב א' שם בתשו' סי' ע"א מיהו משמע שם דה"ד בש"מ אבל בבריא לא דומיא דלשון יטול ויחזיק ויקנה ויזכה דהוי לשון מתנה בשכ"מ אבל בבריא אין מועילין כדקי"ל בסי' רנ"ג כי"א בתרא ע"ש

וראיתי להרב משאת משה ז"ל ח"ב סימן כ"ג במתנת בריא שכתוב ויחלוקו חתני ובני חלק כחלק וכו' שכתב שהמתנה בטלה מטעם דכייל לבנו וחתנו בחדא מחתה וכיון דלבנו בלשון ירושה קאמר ה"נ. לחתנו בלשון ירושה קאמר דאי הא כדאיתא וכו' הו"ל לפרש וא"ח דבמתנה קאמר לתרוייהו הא אין אדם מקנה אפילו לבנו דבר שלב"ל ע"ש ודבריו תמוהים שהרי כתב הטור סי' רנ"ג בשם הרמ"ה וכן יחלוק פ' בנכסי לא מהני בבריא ע"ש וא"כ בלא"ה לא זכה חתנו אבל בנ"ד לכאו' אפילו לדעת מהר"א גאליקו ז"ל דתהיה הוי לשון מתנה אפי' בבריא הכא דכלל הזרע שיש לו עבר ועתיד ואין אדם מקנה אפי' לבנו דבר שלא היה בעולם א"כ משמע דבלשון ירושה קאמר לתרוייהו אבל הא ליתא שהרי הכנ"הג ז"ל בסי' רפ"א אות מ"ג כתב בשם הרשב"ץ ז"ל דהיכא דמהני לשון מתנה ה"ה אם נתן בלשון מתנה לאחר או ליורש מהני ותשו' הרשב"ץ ז"ל היא בח"ב סי' רכ"ז וז"ל ואע"פ שבדיבור א' אמר לבנו ולבתו לשון מתנה דיינינן לבנו לשון ירושה כדיניה ולבתו לשון מתנה כדינה יע"ש ולע"ד יש קצת ראיה מדאמרי' בבתרא דקל"א בנו ואחר אחר במתנה ובנו אפוטרופוס והרמב"ם בפ"ו מה' זכיה והרא"ש ז"ל והטור ומרן ז"ל סי' רט"ו פי' בכותב כל נכסיו לא' מבניו ולאחר כאחד ואחר קנה חצי הנכסים במתנה והבן הוי אפוטרופוס על השאר לאחר ע"ש ולא אמרינן כיון דלאחר הוי מתנה ה"נ לבנו או איפכא א"כ ה"נ אי יחלוקו הוי לשון מתנה אעפ"י שבדיבור א' אמר יחלוקו בנו וחתנו דיינינן לבנו לשון ירושה כדינו ולבנו לשון מתנה כדינו ודלא כה' משאת משה ז"ל מיהו בנ"ד נר' דהוי כמו נכסי לך ואחריך לפלוני ואפי' למ"ד דלשון תהיה הוי לשון מתנה הכא מודה דלשון מתנה שכתב לאשה מהני גם לבנה אחריה דאפי' בשתי שדות לא' אמר לשון ירושה ולא' אמר לשון מתנה מהני לשון מתנה דחד לאידך כמבו' בסי' רפ"א והכי אמרינן בבתרא דף קכ"ט נכסי לך ואחריך ירש פ' אפי' הב' אינו ראוי ליורשו קנה ופסקה הטור סי' רח"ם ע"ש אלמא אפילו לשון נכסי לך שאמר לא מהני אפילו ללשון ירושה שאמר לשני וכ"ש לשון מתנה דמהני ללשון תהיה ואע"ג דלא נתן לאשה הגוף אלא לפירותיו זבה הבן אחריה בכל דהא גבי נכסי לך ואחריך לפלוני בבתרא דקל"ו ס"ד דאמ' דאין לא' אלא קנין פירות ואפי"ה קנה אחריך בכל וכן סבר ר' בברייתא שם ולא פליגי רשב"ג ור' אלא אם הא' קנה הגוף ואם מכר אם השני מוציא מיד הלקוחות או לא אבל לכ"ע אם לא נתן לא' אלא פירות ואחריו לפ' אם מת א' קנה אחריך הכל יעו"ש וה"נ דכוותה ואע"ג דנכסי לך ואחריך ירש פ' מדמינן לה בגמ' לשתי שדות ושני בני אדם דבעי' בתוך כדי דיבור ע"ש כבר הסכימו רוב אחרונים הרא"ם והכנ"הג ז"ל סי' רפ"א בהג"הט אות ס"ב דמתנה א' א' הכל חשוב תוך כ"ד ע"ש וכ"כ מהר"ש צרור ז"ל בס' חוט המשולש סי' ב' והרב פני משה ז"ל ח"א סי' ל"ד והפמ"א ז"ל ח"א סי' ס"ז ע"ש ומ"ש הכנ"הג שם משם מהרי"א סי' קכ"ה דה"ד כששני אינו ראוי ליורשו אבל כשהשני ראוי ליורשו לא מהני לשון מתנה של אחד לשני ע"ש והדבר פשוט דה"ד בש"מ אבל בבריא אפילו השני ראוי ליורשו מהני ליה לשון מתנה של א' שהרי כתב מהרי"א ז"ל שם הטעם וז"ל ולפי שאין לשון ירושה מועיל בו ואין אדם מוציא דבריו לבטלה כך דייני' לשון מתנה דא' גם לשני אבל כשהשני ראוי ליורשו ומועיל בו לשון ירושה אדרבא הדין נותן שכוין לירושה ע"ש א"כ במתנת בריא דלא מהני לשון ירושה אמרי' דלשון מתנה של ראשון מהני גם לשני משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה דומיא דנכסי לך ואחריך לפלוני דבש"מ הוי לשון ירושה ואין לשני כלום ובבריא הוי לשון מתנה מה"ט דאין דבריו קיימי' בירושה ובזה א"צ למ"ש הרב כנ"הג שם על תשו' מהרי"א ז"ל סי' גר"ן דאפי' בשני ראוי ליורשו ל' מתנה של א' מהני לשני ושמא שאני התם דהא' נמי ראוי ליורשו ע"ש דלק"מ דבסי' מיירי כשמועיל לו לשון ירושה אבל בסי' גר"ן מיירי בקנין דלא מהני לשון ירושה א"כ אדרבא דלשון מתנה דא' מהני לשני מה"ט דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכ"כ עוד מהרי"א בסי' קכ"ה וז"ל וא"ת ונימא איפכ' שכוונתו היתה ללשון מתנה כיון שאמר אח"ך שאחר פטירת הזרע שיתנו ללאה ולאחרים עמה כ"וכ ואין אדם מוציא דבריו לבטלה ואם ללשון ירושה נתכוון אין בדבריו כלום דאין לירושה הפסק וי"ל דלא מהני לשון מתנה דא' גם לשני אלא תכ"ד אבל לאחר תוך כ"ד לא ה"ק ע"ש הרי דאם היה תכ"ד אפילו היה הב' יורש אמרי' דלמתנה נתכוון כדי לקיים דברי המת שאמר ואחריך לפ' מיהו ק' דגבי נכסי לך ואחריך לפ' דאם הא' ראוי ליורשו אין לב' כלום ואמאי לא אמרי' דלשון מתנה הוא לקיים דברי המת שאמר תכ"ד ואחריך לפ' אלא ודאי דליורש מסתמא אמרי' דבירושה נתן לו אפי' לבטל דבריו שאמר ואחריך לפ' וה"נ א"ל דלשון מתנה של א' לא מהני לשני אם הוא יורש אפי' אמר ואחריך לשלישי בתכ"ד וכ"כ הרמ"ה ז"ל בחידושיו לבתרא שם גבי נכסי לך ואחריך ירש פ' וז"ל וה"ה אם אין הא' ראוי ליורשו והיה השני ראוי ליורשו כיון שהיה השלישי ראוי ליורשו בין שלא היה ראשון ראוי ליורשו בין שהיה ראוי ליורשו אין לשלישי במקום שני כלום דאין לשון מתנ' אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק יעו"ש הרי דאפי' אין ראשון ראוי ליורשו דהוי לשון מתנה אם השני ראוי ליורשו אין לשלישי במקום שני כלום ולא אמרינן דלשון מתנה של א' מהני גם לשני לקיים דברי המת שאמר ואחריך לפ' משום דליורש האי ירושה וירושה אין לה הפסק ועיין להרמב"ן ז"ל במלחמות בפ' י"ן

ומ"מ בנ"ד לשון מתנה של אשה מהני גם לבנה אחריה אע"פי שהוא יורש כמו נכסי לך ואחריך ירש פ' ואע"ג דמתנת בריא היא וכ' ה' מח"א ז"ל הלכות זכיה ומתנה סי' ט"ל דבמתנת בריא דנכסי לך ואחריך לפ' מיירי שאמר ואחריך מעכשו לפ' דאל"כ איך זכה השני ע"ש מ"מ הקנין הוי כמעכשו ועוד שהרי הרמב"ם ז"ל כתב דאין לשני אלא מה ששייר הא' ואי מיירי באומר מעכשו השני מוציא מיד הלקוחות וכמ"ש המ"מ ז"ל שם דין ך' ע"ש וכ"כ מרן ז"ל בסי' רח"ם העתיק לשון הרמב"ם ז"ל ובדין ז' כתב ואין כל אלו הדברים אמורים אלא באומר ואחריך לפ' ולא אמר מהיום אבל אמ"ל ואחריך לפ' מהיום ומכר הא' השני מוציא מיד הלקוחות משמע בהדיא דגם במתנת בריא מיירי בדלא אמר מעכשו וכן מתבאר בתשו' הראב"ן אשר בס' אבקת רוכל סי' ע"ב והסכים עמו מרן ז"ל ורבנים אחרים בסי' ע"ג ע"ש ושו"ר לה' מח"א סי' מ' שהק' כן על המ"מ ז"ל ע"ש: