משכנות הרועים תע

שעכשו אין לו זכות בו ולפ"ז רשב"ם ז"ל והר"ן ז"ל אמרו דבר אחד אלא דרשב"ם ז"ל תלי זייניה משום דירושת האב מדאורייתא והר"ן ז"ל אתי עלה משום דכל שעתא זמניה מכי מיית וכ"כ ה"ה בפכ"ג מהלכות דין ה' בשם הרמב"ן ז"ל והרשב"א והרמ"ה ז"ל בחי' בפי"ן סי' ק' אייתי עלה דמשעה דאתייליד ראוי ליורשו ולאו בר מחילה הוא ע"ש וע"ע להמש"ל שם מה שכ' בד"ה מעשה וכו' ומ"ש בפלפול ודיוקא לעיל ואחז"ר זכיתי וראיתי להרב בני יעקב ז"ל דף ע"ה ע"א שגם הוא ז"ל נתקשה בדברי רשב"ם הללו וכדוקיין ויישב דבריו ע"פ מאי דכתיבנא בעניותין בשי' הר"ן ז"ל ת"ל ית' שמו ועלה מן האר"ש דדברי רשב"ם ז"ל דפ' יש נוחלין דמהנייא מחילת הבן בירושת אביו הפך דעת כל הפוסקים ז"ל והפך דבריו ועיין בב"י א"הע סימן צ"ב נמצא דלנ"ד לא נמצא לנו כח לבטל המתנה אלא דעת רש"י ז"ל דבפ' הפועלים ודברי התוס' דנזיר הניתנים למעלה דמדבריהם למדנו דבשאר מלי אם לא נתקיים תנאו בטלה מתנתו ומצו למימר היורשים קים לי כוותייהו דהאיכא תרי אריוותא

(שד) מתנה ראובן יש לו בכור וב' פשוטים מאשתו הא' וג' בנים אחרים מאשתו השניה ועמד ונתן במתנה גמורה כל נכסיו מקרקעי ואג"מט במתנת בריא ולא שייר כלום לבני האשה הא' ואח"כ נלב"ע וחל"ש א' מהבנים מקבלי המתנה ויירש אותו אביו הנותן ובהיותו ש"מ כתב שטר צוואה עז"ה שבהיות שכבר נתן במתנה כל נכסיו לג' אחים הנז' ואירע העדר בא' מהם וזכה בחלקו בתורת ירושה לכך צוה כשהוא ש"מ שיטלו בניו האחרים כ"ה גרושוש והשאר הרי אני נותן אותו מעכשו לפ' ופ' בני מקבלי המתנה הנז' החזקה וכו' וג"כ המטלטלין וכו' וכ"ז צוה לפנינו וכו' עכ"ל והאריך בחליו יתר על ג' שנים ומת מאותו חולי ועכשו ערער הבכור על המתנה הנז' כי לו משפט הבכורה ומקבלים המתנה אומרי' כי יזכה בחלק הבכורה מאותם הכ"ה גרושוש שצוה ליטול בניו בני האשה הא' ונשאלתי לחזות דעתי להיכן הדין נוטה ומי שחותמו אמת ינחני במעגלי צדק משפטי ה' אמת : כיר"א

זאת אשיב חזי הוית דהאי שטרא אית ביה רעותא במ"ש הרי אני נותן מעכשו וכו' דלישנא דמעכשו הו"ל מתנת בריא וכ"ש ממ"ש בפירוש אח"ך מתנה מחיים וכו' וכיון דדין מתנת בריא הויא צריכא קנין וכל שלא קנו מידו לא זכו מקבלי המתנה כמ"ש מוהרשד"ם ז"ל סי' שי"ו והסכים עמו מוהרמ"א שם ונכדו ה' מוהרש"ח סי' ל"ד ושרים רבים ונכבדים אלא שהרב משפט צדק ח"א סי' ט"ז דף ע"א ע"ב כתב לחלק דדוקא שאין כתוב לבסוף כל זה צוה בצואת ש"מ וכו' דאם כתו' כן למידין מן התחתון ע"ש שהאריך אלא שבמה שכתב עוד שאף מוהרשד"ם יודה בזה חלק עליו הכנ"הג ז"ל בסי' רנ"א אות ד' ע"ש ועיין לה' מוהרח"ש ז"ל ח"ג סי' ד' שהאריך בזה ובנ"ד שנשבע ש"ח לקיים מתנה זו אפי' למ"ד כפוסק א' אפי' שתהיה סברתו דחויה נראה פשוט וכ"ש בנ"ד שיותר מג' שנים החזיקו בנכסים והשטרות גבו אותם ועוד דמעיקרא משנת הקנ"ז כבר נתן להם את אשר לו ובניו הם היו המתעסקים כמו שקבלו כאשר היתה באמנה אתו המתנה הא' כמ"ש שם וכשמת הילד מרדכי וזכה בחלקו להוציא מהם עמד וכתב להם שטר צוואת ש"מ א"כ היש לך מחזיקים יותר מהם ומאן חשיב ומאן ספין ומאן רקיע להוציא מידם ועל דבר הבכור הלא בראש"י נתבאר בסי' רפ"א דבנותן מתנה לית ליה בה ע"ש ונראה פשוט דבכל ספק יד המקבלים ע"הע כיון דהנכסים בחזקת המקבלים כבר והשט"ח נגבו ונכתבו על שמם וכ"ש דבנ"ד נשבע לקיים המתנה זו ע"פ הפוסק המקיימה ואפי' הוא יחיד ולכשת"ל שיזכו בחלק השליש שזכה אביהן מירושת בנו שמת כמדובר ניחזי אנן השתי בנות שהניח אחריו הזקן מאן ליקום בספוקייהו ופרנסת נדונייתם נתבאר בסי' רנ"ג ס"י וז"ל ש"מ שנתן מתנה והניח נכסיו ליורשיו אם יצא עליו שטר גובה כולו מהיורשים

(שה) מתנה חיקור דין בענין צוואה שהיה כתוב בה שאם ח"ו יארע ממנו העדר מחליו זה אזי יתנו מנכסי עזבונו סך ק"ק גרושוש לאחיו והשאר לבני אחיו פ' וכו' עכ"ל מורה באצבע דאינם זוכים במתנה זו אלא לאחר מיתה וכבר ידעת שהטור בריש סי' נ"ר כתב גבי מתנת ש"מ דזכה המקבל לכשימות למפרע משעת נתינה וכו' עכ"ל ומרן הב"י ז"ל תמה עליו מדאמר' מתנת שכ"מ אינה קונה אלא לאחר מיתה עכ"ל וה' פרישה והב"ח ז"ל תי' דודאי אינו קונה לא לאח"מ ומה"ט מוציאין למזונות האשה והבנות דכיון דהם מתקנת חז"ל חלים משעה שהוא גוסס אבל מתנת ש"מ אינה אלא לאחר יציאת נשמה ועיין בסי' רנ"ב סק"ב אלא למפרע דקאמר ר"ל דל"ת אין שטר לאח"מ ע"ש

ומעתה זו היא שקשה כיון דאפילו תקנת חז"ל אלמוה לחול מכי הוי גוסס א"כ כ"ש ירושה דמדאורייתא היא ונימא מכי הוי גוסס חל על נכסיו תורת ירושה ומכי זכה בה שנה א' בתורת ירושה שוב אין לך הפסק וכמ"ש בסי' רמ"ח וא"כ בטלת דין מתנת ש"מ לעולם כל שאינו נותן לאלתר ודבר זה נפתח בגדולים שהרב נ"י ז"ל בפ' י"ן דכ"ד כ' שהרמב"ן ז"ל הק' האיך נמצא ידינו ורגלינו במתנת ש"מ שהיא בתנאי והלא אינה חלה לאלתר עד לאחר גמר מיתה ובמקו' לשם כ' ז"ל א"כ מתנ' ש"מ שקונה היכי משכחת לה ומתנ' ש"מ אינה קונה אלא לאחר מיתה וכבר קדמה ירושה דאוריי' וכענין שאמ' לקמן וכו' עכ"ל ודבר זה נפתח בגדולים מוהרש"ח ז"ל בסי' י"ט ומוהרח"ש ז"ל בסי' ח' ח"ג משם מוהר"א חסון ז"ל וה' כרם שלמה ז"ל בסי' מ"ג ע"ש ואע"פי שמלשון מור"ם ז"ל בריש סי' ד"ן לא משמע הכי שכתב וז"ל ואין חילוק בין צוה לתת מיד לאחר מותו או שצוה ליורשיו ליתן לאח"ז והם ע"פי מ"ד הנמק"י ז"ל שם ועיין במקו' באריכות לשם ומצאתי לה' דבר משה ז"ל בח"ב סי' מ"ב מה שהאריך בפרט זה גם הר' החסיד ז"ל בס' קהלת יעקב בסי' תקנ"ט הביא תשו' הרב כרם שלמה אשר הובאת לך וכתב שכל ראיותיו כראי מוצק ע"ע ולהרב בית דוד סי' קל"ב

(שו) מתנה תשובה מענין השאלה ע"ע המתנה מהיום ולאח"מ

אחדש"ו כת"ר לכאורה נראה דהמתנה לאשה קיימת שנתן לה גוף הקרקע לפירותיו אבל מ"ש דאחר מיתת' תהיה החזקה לזרע שיש לו ממנה תלוי בפלוגתא שכתב הכנ"הג בסי' רנ"ג אות ח"ך אם תהיה לשון מתנה או לא ובתשו' סוף סי' קס"ד הסכים דאפילו בש"מ יכול המוחזק לומר קי"ל כמ"ד דלא הוי לשון מתנה וכ"ש בבריא ע"ש ועיין בתשו' מרן ז"ל בס' אבקת רוכל סי' ע' שכתב דהוי לשון מתנה והסכים עמו