משכנות הרועים תסט

וכו' שאין קודם הקנין כלום וכו' ע"ש אמור מעתה שפתי צדיק ברור מללו דבבריא לא אמרינן תפוס לשון א' וזכה והתנאי בטל כיון דאינו נגמר אלא בקנין וכיון דשדי תנאה עמש"ב המעשה בטל שלא גמר להקנות בהך ק"ס אלא ע"מ הך תנאה וכיון דרבנן בטלו לתנאה ממילא בטלה מתנתו וגבי קידושין דאיפליגו ר"מ ור"י במקדש את האשה ע"מ שאין ליך עלי שאר כס"וע דר"מ סבר תנאו בטל והמעשה קיים ופיר"שי ז"ל בס"פ הפועלים דצ"ד משום דמכי אמר הרי את מקודשת לי אקדישה ליה וכי אמר ע"מ שאין ליך עלי שאר וכו' הוי מתנה עמש"ב עכ"ל והיינו כדברי רשב"ם ז"ל גבי ש"מ המוריש למי שראוי ליורשו ומטיל תנאה עמש"ב כמדובר אלא שאח"כ ראיתי להתוס' בפ' אעפ"י דף נ"ו בד"ה ה"ז מקודשת וכו' שבסו"ד הביאו פירש"י ז"ל הלזו ותמהו עליו דלר"מ בעינן תנאי קודם למעשה וכו' ע"ש ובנזיר די"א אהא דתנן הריני נזיר ע"מ שאשתה יין וכו' ה"ז נזיר ואסור וכו' ומפרש טעמא בגמרא משום דהוי מתנה עמש"ב וכתבו התוס' דכי אמר הריני נזיר הוי נזיר לכל מלי וכי מטיל ביה תנאי אין התנאי כלום עכ"ל והיינו כד' רש"י ז"ל גבי קידושין כמו שנאמר ועיין בתוס' פ"ב דביצה דף ך' אהא דאמרינן התם האומר הריני נזיר ע"מ שאגלח מעמש"ב ע"ש ואחז"ר נדפס ספר בית הבחירה לה' המאירי ז"ל ובחי' לנזיר די"א שרטט. וכתב רחימו דנפשין ונהירו דעיינין הרב כמהר"ם הלוי נר"ו כ' בזה הענין ואביזריה דברי' הנאמרי' בעליה וראויים למי שאמרן והנה התוס' שם בפ' אע"פ לא ס"ל כדעת רש"י ז"ל בקידושין וכד' התוס' דנזיר ק"ל מתרוייהו דאמאי המעשה קיים כיון שהתנה עליו ותי' דאי לאו דילפינן מתנאי בני גד וב"ר דהתנאי מבטל המעשה כשלא נתקיים התנאי לבסוף הו"א דלעולם המעשה קיים והשתא דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר אמרינן דיו כי היכי דהתם לא הוה תנאי עמש"ב ה"נ מינה דאי הוי מתנה עמש"ב אמרינן דתנאו בטל והמעשה קיים ע"ש ולפי האמור מידי פלוגתא לא נפקא דלדעת רש"י ודעמיה ז"ל היכא שנתפס בלשון ראשון כגון שכ"מ דדבריו ככת"ומ דמו וכן גבי נזיר דמכי אמר הריני נזיר חל עליו קדושת נזירות אבל בשאר מלי דאינו נתפס בלשון א' כיון דתלי למלתיה בתנאה אי לא קיים לתנאיה בטל הדבר מעיקרו אלא שעדיין הלב מהסם לד' רש"י מהא דאמרינן בפ' הרבית דכ"א באומר ע"מ שאין לך עלי אונאה דאיפליגו בה רב ושמואל ולכ"ע המכר קיים ובעי למימר תלמודא דפליגי בפלוגתא דר"מ ור"י במתנה עמש"ב דאמאי לא אמרינן כיון דלא מכר אלא . ע"ת שאין לו עליו אונאה יתבטל המכר מעיקרו דאינו נתפס בלשון א' וכן גבי שביעית דאמרו בפ"ק דמכות במלוה ע"מ שאין השביעית משמטת דסא"ד דתלמודא דטעמא דשמואל משום דהוי מתנה עמש"ב ונראה דהתם אין היכר באונאה אלא עד אחר שמשך הלוקח וכבר נעשה מעשה המקיים את המקח תו לא אתי הך תנאה ומבטל ליה דומיא דשכ"מ דאמרינן ביה ככת"ומ דמו וה"נ גבי השביעית כבר הלוה לו ואתא לידיה תו לא אמרינן דבטל המעשה דכבר נעשה והתנאי. בטל . והשביעית משמטתו ולפום מסקנא דגמרא בלא"ה מתרצא שפיר דכל זה לדעת רש"י ז"ל אבל לדעת התוס' כל שאינו מתנה עמש"ב בלא"ה תנאו בטל והמעשה קיים א"כ האי מלתא דנ"ד באשלי רברבי תלייא ולעולם היורשים נקראים מוחזקים לגבי מקבלי המתנה ואע"פ שמקבל המתנה יורש ג"כ כמו שהארכתי בזה בכמה דוכתי בס"ד:

איברא דאכתי נשאר לנו לברר לפי מאי דכתיבנא דלדעת התוס' בנ"ד אמרי' התם המתנה קיימת והתנאי בטל הא מיהא לירש בשאר נכסי דאבוה איכא למימר דלא זכה מדאמרינן התם בפי"ן אשר הובאת לך ראשית מאמרינו דאיתמר עלה לימא מתני' ר"מ היא ולא ר"י וכו' ומשני אפילו תימא ר"י התם ידעה ומחלה הכא לא קא מחיל ופירש"י ז"ל דמה הנאה לבן למחול ואע"פ ששתק אין זו מחילה דאינו רוצה להכעיס את אביו עכ"ל נשמעינה מן הדא דהיכא דאית הנאה לבן אע"ג דלא מחל בפי' אמרי' מסתמא דמחל וא"כ בנ"ד שנתן לו בית משוחררת בההיא הנאה מחל חלקו בירושת אביו אלא שהתוס' בפ' אעפ"י שם באותו דבור כ' דלרווחא דמלתא נקטה ע"ש וכן כ' הרשב"א ז"ל הובא במקו' בפי"ן שם ע"ש דמסיק דאפילו מחל בפירוש לא מהני דהוי כאומר מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום ה"נ אם אמר לאחיו מה שאירש מאבא מחול לך לא אמר כלום ע"ש מלתא בטעמא וכ"כ בפשיטות בתשו' ח"ג סי' קצ"ד ע"ש ומכירת עשו ליעקב אע"ה כבר עמדו עליה גדולי עולם והריב"ש ז"ל סי' שכ"ח כתב דלפני הדיבור היה מתקיים הדבר ביניהם ע"ש וכמו שהארכתי בדרושים בקו' מערתא דחסידי דרוש ג' בס"ד וכתב עוד הרשב"א ז"ל שם אבל מדברי רשב"ם ז"ל נראה שהוא סובר שאם מחל הבן בפירוש מרצונו הויא מחילה וכו' ואינו מחוור בעיני וכו' עכ"ל והנה מדברי הרשב"א ז"ל נראה דל"ש לן במוכר או במוחל לאביו או מסתלק מירושת אביו בכל גוונא לא מהני כיון שאין עתה בידו ועתיד לבא אחר מיתת אביו וכן . לאחין לא מהני דהוי כאומר מה שאירש מאבא מכור לך דלא אמר ולא כלום ובפ' חזקת דף מ"ט מייתי תלמודא הא דאמר ר"ה נחלה הבאה לאדם ממקו' אחר אדם מתנה עליה שלא ירשנה וכדרבא וכו' כגון זו וכו' ופי' רשב"ם ז"ל וכדרבא כלומר באיזו נחלה מועיל התנאי בנחלה הבאה לו בתקנת חכמים וכו' אבל נחלה דאוריית' לא יועיל תנאי דבע"כ הא שלו היא אלא א"כ יתננה לאחרים בל' מתנה עכ"ל וצ"לד דלאחרים נמי לא מהני דהאומר מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום דאין אדם מקנה דבר שלב"ל ומ"ל מכר מ"ל מתנה כמ"ש מרן ז"ל סוף סי' ס"ו וכ"כ הרב משפט צדק ח"כ סימן י' והביאה ג"כ ה' כנ"הג ז"ל בסי' רי"א אות ה' בהג"הט

וראיתי להר"ן ז"ל בר"פ הכותב אהא מלתא דרב כהנא שכתב דהא דאמר ר"ה נחלה הבאה לו לאדם וכו' כלומר שעכשו בשעה שמסתלק ממנה אינו ראוי ליורשה דירושת הבעל קודם נישואין אדם מתנה עליה שלא ירשנה ולאפוקי ירושת האב כיון שראוי ליורשו בכל שעה הרי הוא כאילו זכה בה לענין דלא סגי בסלוק אלא במכר או מתנה ואי אפשר שהרי לא זכה בה לגמרי ולא באה לרשותו שיוכל להקנותה וכו' עכ"ל וחשבתי דרכי להעמיס הדברים הללו לדברי רשב"ם ז"ל וה"ק אא"כ יתננו לאחרים' במתנה ור"ל שזה אי אפשר דלא מצי להקנותה והא דנקט מתנה דוקא משום דהוי כסילוק דמיירי ביה ר"ה דקאמר מתנה שלא ירשנה והראב"ד בפי"ב מה' אישות דין ח' שכתב ואיך יאמר לאביו או לאחד ממורישיו ד"וד אין לי בנכסייך אחר מיתתך ואין אדם מקנה מה שאין לו בו זכות עכ"ל לאו דוקא אביו או אחד ממורישיו אלא אפילו לאחר כיון