משכנות הרועים מז

דוקא ש"מ דס"ל דאם לא נשתמש בו אע"פ שלא טען מיד כשהרגיש במום יכול להחזיר ושלא כדעת רבי' ה"ג ז"ל ועיקר דינו של רבי' ז"ל כת' ה"ה ז"ל שיצא לו ממ"ש המקדש את האשה ובא עליה ונמצאו בה מומין דאמרי' חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו וכו' עכ"ל ה"נ דכוותה דכי היכי גבי אשה מאחר שבא עליה וחזקה שכבר בדק אמר דמחל ה"נ גבי מקח כיון דמצא בו מום ושוב נשתמש בו אמרי' דמחל אבל בלא נשתמש אע"ג דשהה ולא ערער לית לן בה ויכול להחזיר דאין בשתיקה כדאי למימרא דמחל והנה ל' רבי' בפכ"ה מה' אישות ה' ו' בא על אשתו ושהה כמה ימים וטען שמום זה לא נ"ל ע"ע וכו' אין שומ' לו חזקה שא"א שותה וכו' וחזקתו שידע ורצה עכ"ל מדברי רבי' נראה דאם לאחר שבא עליה טען טענה זו שומ' לו אלא משום דשהה כמה ימים וה"ה ז"ל כתב שם שלמד רבי' ממ"ש בטענת בתולים שא"י לטעון אותה לאח"ז אף כאן כל שחזקתו שידע ולא ידע א"י לחזור ולטעון עכ"ל וק' דרבי' קאמ' ושהה כמה ימים ש"מ דמ"ה אין שומעין לו אבל בלא שהה כמה ימים אלא ימים אחדים אעפ"י שנשתהה אחר שבעלה שומ' לו ונר' שדעת ה"ה ז"ל דמפ' בדברי רבי' דמילי מילי קתני בא על אשתו ר"ל בודאי או שהה כמה ימים שחזקתו שבעל אע"ג דלא ידעינן בודאי שבעל אלא כל ששהה עמה ה"ז בחזקת שבעל וידע ורצה וכן מתבאר מדבריו ז"ל שכתב ומפ' רבי' דוקא בשלא בעל או בשלא שהה אלא שכנס אותה לחופה וכו' עכ"ל ומ"ש אח"כ אבל אם בעל ושהה וכו' לאו למימרא דבעי' תרוייהו אלא בעל או שהה כמ"ש הוא ז"ל אלא דמ"ש רבי' ז"ל כמה ימים איני יודע למה דהוא ז"ל פסק כר"י דאמ' כנסה לאלתר גבי טענת בתולים כמ"ש בפ"ה מה' אישות הל' ט"ו ע"ש ולפ"ד ה"ה י"ל דמ"ש רבי' ז"ל דאם בעל וטען אין שומ' לו מהך דטענת בתולים גמר לה אלא דהתם בנסתרה לחוד סגי וכרי"ו והכא דוקא בבא עליה ממש אבל בכנסה לחופה לחוד לא א"כ שהה כמה ימים למ"ל ומרן ז"ל בכ"מ כתב דלרבותא נקט שהה וכו' ע"ע ומדלא הזכיר לדברי ה"ה דמפ' או או קאמר ש"מ דלא ס"ל כדעת ה"ה ז"ל כדכתי' בעניותנו אמנם בב"י א"הע סס"י ט"ל עמ"ש הטור לשו' רבי' ז"ל כתב מרן בב"י שם דברי ה"ה בצביונם ותו לא

והרב"ח ז"ל שם ירד לחלק בין ג' ימים אחר שבעל אין שומ' לו אבל בו ביום או למחר מצי טעין במומין אע"ג דלגבי בתולים ל"מ טעין אלא מיד ואם לאו אינו נאמן גבי מומין לא ע"ש ואנכי לא ידעתי איך נתפייס בזה הרב דרבי' ז"ל מחדש חדשים לענין דינא מדעתו בלתי שום הכרח מהש"ס ולפ"ד גם במומין שבמקח אפי' נשתמש בו אחר שנודע לו שיש בו מום ולא טען בו ביום או למחר מצי טעין כיון דרבי' גמר למילתיה ממומין שבאשה כמ"ש ה"ה ז"ל וצ"ע ועיין להב"ש ז"ל סי' קי"ז ס"ק י"ט שכתב משם הפרישה שפי' כוונת ה"ה בדברי רבי' כדכתי' בעניותינו ת"ל ויש גמגום קצת בדברי הב"ש ואינו מהענין לא אאריך בו שו"ר להמש"ל ז"ל שם בפט"ו דמכירה דפשי' ליה כדעת רבי' שכתב והוא שלא נשתמש בו אחר שראה המום משמע דאפי' ראה המום ושתק חוזר עכ"ל וכדוקיין ובנשתמש בו ולא הכיר במום אלא לאחר זמן פשיטא דכל אימת דליגלי ליה מומא בזבינא מצי לאהדורי דלא דמי למומי אשה דהתם חזקה שאינו שותה וכו' אבל במומין שבמקח לא נאמרה חזקה זו. וזה פשוט לענ"ד ואח"כ מצאתי להכנ"הג שם בהג"הט אות כ"ח שכ"כ משם ה' מוהראנ"ח ז"ל סי' מ' ע"ש וכעת איננו אצלי ומ"ש עוד הכנ"הג משם ה' מוהר"א גאליקו ז"ל שאפי' ידע המום כל שלא נשתמש חוזר ע"ש והיינו כדכתיב' ותמהני מתשו' הרי"ף ז"ל שהביא ה' מוהר"ם גאלנטי ז"ל המובאה בס' כנ"הג אות כ"א והיא תשו' רבי' אבן מיגאס ז"ל שהביא הרדב"ז ז"ל דס"ל שצריך הלוקח לישבע שלא הרגיש במום ע"ע וכדכתי' וה' מח"א ז"ל בה' אונאה סי' ד' שמיע ליה בדעת הב"י ז"ל דהעיקר בנשתמש אחר שידע במום והדר כת' לתשו' הרדב"ז ז"ל שהביא תשו' הגאון ע"ש ולעניין דינא נר' דאנן בתריה דמרן ז"ל גרירנא שהעתיק ל' רבי' דהכי מישתמען מילוהי כמ"ש ה' מוהר"א גאליקו ז"ל והמש"ל ז"ל וכ"כ ה' מוהריט"ץ ז"ל סי' ק"ה בדעת רבי' ז"ל ובאמת שאם הלוקח פרע דמי המקח ובא הלוקח להוציא ממנו ופשוט שידע במום ולא ערער מיד ק' להוציא ממנו נגד סברת הגאון שהביאו הרי"ף ותלמידו הר"י אב"כ ז"ל וכן אם עדין לא פרע הלוקח ובא המוכר להוציא ממנו דמי החפץ מאחר שידע במום ושתק ולא ערער מיד ק' ג"כ להוציא מיד הלוקח נגד הרמב"ם והטו' ומרן בש"ע לפום מאי דשמיע להו לרבנן בתראי נו"ן כדכתי' ועיין להמש"ל ז"ל שם ועיין בתשו' הרשב"ש ז"ל סי' טו"ב וי"ט ועיין להרב מוהר"ש דוראן ז"ל בס' חוט המשולש ח"א סי' ח' ס"ה ולה' מוהר"א אן' טווא ז"ל שם ח"ג סי' כ"ג האריך בזה לענין אם יש הכחשה בין המוכר והלוקח

ואם ידע במום והודיע למוכר שרוצה להחזירו ואח"כ נשתמש בו פסק ה' מח"א ז"ל שם סי' ה' משם הריטב"א ז"ל דמחזיר וחייב לשלם למוכר לפי מה שנשתמש ע"ש ונלע"ד דה"ד אם נשתמש בו קודם שהכיר במום ואח"ך נתגלה לו דהדין הוא להחזיר כמש"ל משם ה' מוהראנ"ח ז"ל דצריך לשלם למוכר שכר מה שנשתמש וזה פשוט לענ"ד ועמ"ש ה' כנ"הג ז"ל שם בהג"הט אות כ"א לחלק בין מומין שבסתר למומין שבגלוי ע"ש ועיין למרן ז"ל בכ"מ בפ"ד מה' זכיה דין א' והסמ"ע סי' רמ"ה ס"ק י"ו העתיקו ע"ש

ויש לחקור בכ"הג במומי אשה אחר שערער חזר ובא עליה לענין שפטו' מהכתובה אבל אם הוה בענין שהקידושין בטלין פשיטא שאסור לבוא עליה דלאו אשתו היא מי אמרי' דלא שייך בה משלם לה שכר מה שנשתמש בה ואת"ל דהכא נמי היא קא מתהניא דרוצה אשה וכו' או"ד אדעתא שיקיימנה הוא שנתרצית לו וה' מוהרי"קו ז"ל שורש קכ"ט כתב שאפי' התנה עמה לבוא עליה ע"מ שישאנה אינו חייב לישא אותה ע"ש ועיין מה שהארכתי לעיל בדיני אומדנא סי' בס"ד ואפשר לחלק דשאני התם דלא היה לו בו שום אישות משא"כ הכא בנ"ד שכבר היא אשתו אלא שבא לפטור עצמו מהכתובה בטענת המומין ועדין צריך להתיישב בדבר ועיין לה' בית דוד ז"ל חא"הע סי' כ"ח

(נב) אונאה. ומק"ט קיי"ל הקונה חפץ מחברו ונמצא בו מום ה"ז מחזירו ואפי' נשתהה זמן רב כמ"ש בטוש"ע סי' רל"ב ס"א ע"ש נסתפקתי אם נשתמש בו כבר ולא הרגיש במום ואח"ך הוכר המום אם חייב לשלם הלוקח למוכר שכר מה שנשתמש בו והנה במאי דקי"ל דאם אחר שהוכר המום חזר ונשתמש בו אם יכול להחזיר כמ"ש שם ה' מח"א ז"ל בה' אונאה סי' ה' דאם כבר ערער על המקח ושאם נשתמש בו מצי למיהדריה ומשלם לו דמי מה שנשתמש