משכנות הרועים תסה

שהביא תשו' א' להרשב"א ז"ל על א' שהיו לו בני אחיות ובן אח וכו' והקדים ונתן מתנה לבן אחיו בתים וכ' בצוואתו שבאלו הבתים הנתונים סלק כל חלק וזכות בן אחיו מכל ירושתו וכו' והשיב לא מצאתי לבני האחיות זכות בנכסים אלו שאין אדם יכול לסלק היורש מירושתו מפני שהוא מתנה עמש"כ וכו' ופסקה מרן בש"ע סי' רפ"א ומתשובה זו למד מרן ז"ל בתשו' שבס' אבקת רוכל סי' צ"ב דבאומר יטול כ"וך לבד הוי כמסלקו מן הירושה ולא אמר כלום דמתנה עמש"ב ע"ש ומה שיש לדקדק בתשו' הרשב"א ז"ל הלזו בין ב' הטעמים שכתב דלכאורה נראין מחולקין עיין בתשו' מהרשד"ם ז"ל סי' שי"ח מ"ש בזה והלכה זו העלה דלעולם טעם א' להם שלשון סלוק כמו לא ירש דלא אמר כלום חי וקיים ע"ש ועיין להרב פרח מט"א ח"א סי' ס"ז מה שפלפל בדברי מוהרשד"ם ז"ל הללו ועיין להרב בתי כהונה בחלק בית דין דפ"ו מה שנתעורר בפרט זה מפורש יוצא דמאמר מסולק מהירושה או יטול סך כך וכך לבד כמו לא ירש דלא אמר כלום ובמסיים בה פ' בני ירש פלוגתא דרבוותא כמדובר

וחזיתיה לה' מש"ל ז"ל שם אחר שהביא דברי א הטור. בשם הרמ"ה ז"ל שאם אמר פ' בני לא ירש אלא כ"וך וכן אם אמר ראובן ירש חלקו וחלק שמעון לא אמר כלום כתב וז"ל ועיין בתשו' הרא"ש ז"ל כלל פ"ב סי' ה' על שמעון שאמר מנה לפ' בני ולא ירש אי הויא חזרה וצע"ד עכ"ל עין רואה פשיטא דלא קאי בשיטת הרמ"ה ז"ל דס"ל כל שלא אמר תחלה פ' בני ירש כ"וך אלא שהתחיל בלא ירש פ' דלא אמר כלום הא מיהא כיון דהרשב"א ז"ל סובר דכשמסיים סיים ופ' ופ' ירש דבריו קיימין מעתה בין נבין שהרשב"א ז"ל חולק על הרמ"ה ז"ל כנרא"ה חו"ש לעין וכ"כ בפשיטות מוהריק"ש בהגהותיו ע"ש ואתמהה שלא העיד על דברי מרן ז"ל כלל שבב"י עשאן כקראי"ם המתאחים בין שהוא מוסכם עמו כנראה משטחיות דברי מרן הב"י ז"ל ובתשו' שבאבקת רוכל אשר הובאת לך מ"מ הרא"ש ז"ל מצי סבר כהרשב"א ז"ל וכי אתשיל הרא"ש ז"ל אחזרה אתשיל וצע"ד ותשו' הרא"ש ז"ל הלזו הביאה הטור סי' רנ"ג ע"ש וב"ח ז"ל

גם מ"ש ע"ד מוהרש"ך ז"ל במי שצוה שיתנו לבתו כל נכסיו ואל יתנו שום דבר לבן המשומד שאפי' היה הבן ישראל כשר נפקעה הירוש' ממנו וזכתה הבת וכו' עכ"ל הא ודאי פשיטא דלדעת הרמ"ה ז"ל קנתה הבת והך דאמר תו לא ירש כמאן דליתה דמי ואי לדעת הרשב"א ודעמיה ז"ל בין הקדים לא ירש פ' או ירש פ' כיון דאפקינהו לנכסי מרשותו דבריו קיימים כמו שנאמר ולפ"ז לא ידעתי מה שכ' הרב ז"ל ע"ד מהרש"ך ז"ל הללו איכא לספוקי לענין דינא בכמה מלי עכ"ל ותשו' מהרש"ך הללו אינם בנמצא אתי ולא ראיתיו עד הנה קצורן של דברים דלשון לא ירש כלל או לא ירש אלא כ"וך או וכו' ובזה מסולק דבריו בטלים ואין להם על מה שיסמוכו ובמסיים בה וירש פ' בני מרן הב"י ז"ל בביתו ובתשו' ומור"ם ז"ל הקריבו את הרחוקים וכבר ראתה עיני לאבי התעו' מוהרימ"ט ז"ל בח' ח"המ סימן צ"ה מ"ש משם רב א' ומ"ש הוא ז"ל ע"ע גם הרב תלמידו בכניסתו ובתשו' בס' בעי חיי סי' ע"ט וק"ו וה' עדות ביעקב ז"ל סי' ע"א וע"ב והרב פרח מט"א ח"א סימן ס"ז וה' מגן גבורים ז"ל סי' ס' והרב משאת משה ז"ל ח"ב סי' א' מהם השלימו ומהם נטו להיות חלוקים ע"ע והרואה ומתבונן בדברי הרמ"ה ז"ל יראה יראה דחלוק היה עם הרשב"א ז"ל ומה דעמיה ומה מאד נפליתי מה' סמ"ע ז"ל שבסק"ט כתב וז"ל שאם אמר פ' בני לא ירש אלא כ"וך ופ' בני ירש כ"וך כל שבלשון ירושה לא אמר כלום כמ"ש בס"ג והם הפך דברי מור"ם ז"ל ועיין להש"ך ז"ל סק"ה מ"ש ע"ד הסמ"ע ז"ל ואם גורס כגי' לא הבינותי דבריו ז"ל ובנ"ד שכתוב והרי מסולק מכל הירושה ולא ירש עם אחיו וכו' יש להסתפק אי דיינינן ליה כמ"ד ושאר אחיו ירשו הכל דלדעת מרן ומור"ם ז"ל שפיר גזרתו ודבריו קיימין או"ד כיון שלא גמר דבריו בהנאה ושאר אחיו ירשו לא אמר כלום והו"ל נכסי בחזקת כל היורשים וראיתי לה' מוהרשד"ם ז"ל שם בסי' שי"ח שכתוב בתוך דבריו וז"ל ובנ"ד אע"ג דמלישנא דקאמר אלף לבד הוי כאילו קאמר לא יותן לו אלא אלף לבנים ומטעם זה היה נראה שהצוואה בטלה משום דדמי למתנה עמש"ב מ"מ נראה כיון שאמר מתחלה שיטול הבחור שוה בשוה ושאר נכסיו נותן לב' אחין חזר הדבר להיות כדברי הנמק"י ז"ל וכו' ממילא משמע שהשאר נתן לאחיו ע"ע נר' מדבריו דלא קיים הצוואה הלזו אלא מפני שכבר בתחלה הוריש אבל אם לא אמר כן בתחלה דבריו בטלים אלא דנדון הרב לא. הזכיר אח"כ לשון משמעות ירושה לאחין משא"כ בנ"ד שאמר אח"כ לא ירש עם אחיו יכולני לפתו"ר דר"ל אלא שאר אחיו ירשו ועיין לה' מש"מ שם דף ב' ע"ב מ"ש אני שאני רואה דלשון צוואה דנ"ד הוא ניהו לישנא דמתניתין דקתני לא ירש עם אחיו לא אמר כלום ובנדון מוהרשד"ם ז"ל גופיה בתחלה השוה אותו ואח"כ אמר אם לא ישא שמעון יטול אלף לבנים דממילא משמע שהשאר נתן לאחיו חלוק עליו הרב פרח מטה אהרן ז"ל דף קל"ב ע"ג ע"ש ונלע"ד דבנ"ד אפי' מוהרשד"ם ז"ל מודה דלא אמר יציי כ "צ

ואם לחשך אדם לומר דהא קי"ל מצוה לקיים דברי המת ואפי' בבריא הנותן כמו שפסק מרן בש"ע סימן רנ"ב ס"ב ע"ש אף אתה אמור לו הרבה תשו' בדבר חדא דדוקא במצוה ליורשיו אבל לא לאחרים כמ"ש מוהרימ"ט ח"א סי' כ"ב ומוהר"א ששון ז"ל סי' נ"ב ועיין כנה"ג שם אות כ"ה בהגהב"י ועוד בה עיין אות ל"ד ואות ל"ה דבשטר או בהעברת נחלה לא אמרי' מצוה לקיים דברי המת ע"ש ובנ"ד הנותן מצוה לעדי השטר שיכתבו השטר ושיתנוהו לו ועוד דהאיכא העברת נחלה כמדובר ואין להאריך

ואתה דע לך דכל מאי דכתיבנא דלריב"ב דקי"ל שהתורה נתנה רשות לאב להנחיל מדכתיב והיה ביום הנחילו את בניו וכו' וכן מ"ש הרמ"ה ז"ל שאם אמר תחלה פ' ופ' בני ירשו ופ' בני לא ירש דבמאמר א' כבר זכו וקנו הנכסים בניו והך דאמר ופ' לא יירש כמאן דליתיה דמי וכן להרשב"א וסיעת מרחמוהי דאפילו התחיל בגנות לא ירש וסיים בשבח ירש פ' דמהני ואיכא מ"ד דפליגי ואיכא מ"ד דהאי דינא שלמא בעלמא הוא ואין כל הדברים אמורי' אלא בשכ"מ שדבריו קיימין להנחיל וההיא בר אורותי הוא אבל בבריא אבע"ל התם דף קל"א ודעת רשב"ם ז"ל שם בד"ה אמ"ל רב פפא לאביי וכו' דאפשיטא בעיין דאפי' בבריא אמרה ריב"ב למלתיה וכדעת ה' המאור ז"ל אלא שהוא גורס ש"מ אפילו בבריא ש"מ ע"ע וכתב הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות שזו היא דעת ר"ח ז"ל ג"כ ובחי' לשם כ' שגם רבינו סעדיה גאון ז"ל ס"ל דאפשוט בעיין וכ"ה דעת