משכנות הרועים תסד

עמש"ב עכ"ל וזה ודאי דעת רשב"ם ז"ל וכדכתי' בעניו' וצ"ל דהרע"ם ז"ל קצר בענין ומודה לדבריהם וכתב עוד הרב הנמק"י משם הריטב"א ז"ל שכתב משם רבו ז"ל ומיהו אם סיים בדבריו ואמר כל שאר בני ירשו כל הנכסים דב"ק לריב"ב ויש חולקים עכ"ל דעת הרב ז"ל ואע"ג דמ"ש לא ירש פלוני בני דבריו בטלים הא מיהא בהך דאמר אלא שאר בני ירשו דב"ק דהוי כאו' פ' בני ירשני דאע"ג דאע"ג דממילא נעקרו שאר האחין דס"ל לריב"ב דב"ק ודעת החולקים לא ידעתי. אם הכוונה דכולה מתני' רבנן אבל לריב"ב דב"ק וממילא דשאר האחין ירשו או"ד דס"ל כיון דאמר לשון לא ירש דמתנה על מ"ש בתורה לא יגהה מזור שאר דבריו האחרונים לתקן מעוות דבריו האחרונים. ומצאתי דבר נאה ומתקבל בטעם האומר שצריך לסיים דבריו ולומר אלא פ' בני ירש וכו' הוא הרא"ם ז"ל הובא במקו' לשם דק"ל אהא דאמרי' התם אב"א כולה ריב"ב וכו' וז"ל והא דתנן איש פ' בני לא ירש עם. אחיו לא אמר כלום לא תימא רבנן היא ולא ריב"ב ה"מ היכא דאמר איש פ' בני ירשני דממילא אסתלקו להו שאר אחיו מן הנחלה א"נ פ' בני ירש כ"וך ובני פ' כ"וך אבל היכא דאמר איש פ' לא ירש עם אחיו אע"ג דממילא שמעינן דשאר אחיו ירתי ליה כיון דלא אמר בהדייא פ' ופ' ירשוני אשתכח דעדין לא העביר הנחלה ממקומה שהרי לא הקנה אותה כלל לאחד מהם כדי שתסתלק מן הא' וכיון שלא העביר אותה ממקומ' ממילא נפלה ההיא ירושה לההוא בן בין הבנים ומ"ה לא איכפת לן במאי דאמר איש פ' לא ירש עם אחיו כיון דהא נפלה לה ממילא וזוכה בה בחולקיה וכו' עכ"ל ודברי טעם הם ונמוקם עמם דכיון דהקנה את הנכסים לאחיו תו לא פש גביה דאבוי מידי לאורותי ואפשר שזהו טעמו של רבו של הריטב"א ז"ל וכן מתבאר מדברי הרשב"א ז"ל בתשו' שהביא מרן ז"ל בב"י על בני האחיות וכו' ואעתיקנה לקמן בס"ד ולפ"ד ז"ל שמתנה עמ"ש בתורה תק' כיון דלא זכה בנכסים א' מבניו בע"כ דאב האי בן לירש דהירוש' ממילא נפלה קמיה וזוכה בחלקו כדת משה וישראל ואולם יש מקום ללו'ן יען מודעת זאת בכל הארץ דרבו סתם שכותב הריטב"א ז"ל מר ניהו רבא הרשב"א ז"ל על הרוב וממה שהביא רב"א ז"ל שם במקובצת למ"ד לדף קנ"ו אהא דאמר היה משמשו כעבד וכו' משם הרשב"א ז"ל וז"ל הילכך אם אמר תחלה בני הרי הודה והחזיקו בבנו וכיון שכן כשחזר בשעת מיתתו ואמר עבדי הרי הוא כאומר על בנו לא ירש דלא אמר כלום דא"א לו להעביר בלשון לא ירש וכו' עכ"ל משמע דס"ל דאתי עלה משום דלשון לא ירש גרע טפי דקא מכוין לעקור נחלה דאורייתא והוי מתנה עמש"ב אלא שאח"כ מצאתי דברי הרשב"א ז"ל מבוארים במה שכ' הריטב"א ז"ל בשמו כמ"ש הרב המגיד ז"ל בפ"ו מה' נחלות דין ג' עמ"ש רבינו ז"ל לפיכך אם אמר בני לא ירש לא אמר כלום וכו' כתב וז"ל פשוט אם אמר לא ירש עם אחיו ושאר אחיו ירשו הכל זכו עכ"ל וצ"ל דמ"ש הרשב"א במקו' דא"א להעביר הנחלה בלשון לא ירש וכו' ר"ל בהאי לישנא לחוד אלא עד דמסיים ושאר אחיו ירשו ולפי"ז גבי עבד נמי אם אמר פ' עבדי ובני ירשני דב"ק אין כאן מקומו ונלע"ד פשוט דדעת הני רברבתא ז"ל דלא מבעיא כשאמ' תחלה פ' ופ' בני ירשוני ופ' בני לא ירש דקדמה הקנאת נכסיו לשאר האחין דפשיטא דמה שאמר אח"כ ופ' בני לא ירש לא מעלה ולא מוריד אלא אפילו הקדים תחלה ואמר בני פ' לא ירש דבהאי מלתא דבריו לעו והיו כלא היו דאכתי לא נפקי נכסי מרשותיה דאב אפי"ה כי הדר ואמר ופ' בני ירש נכסי. דבריו קיימין ותקן את המעוות ודבריו קיימין

וחמותי. ראיתי אור הגנוז יצא על הארץ חידושי הרמ"ה ז"ל לשם סי' ו' שבתוך דבריו כתב וז"ל דע"כ ל"ק ריב"ב וכו' אלא היכא דאמר פ' בני ירש כל נכסי ולא פ' בני לא ירש וכו' אבל באומר פ' בני לא ירש עם אחיו א"נ לא ירש אלא כ"וך וכו' לא אמר כלום דכי כתיב ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל וכו' ה"מ באומר איש פ' בני ירשני וכו' אבל היכא דתלה ירושת ראובן בלא ירש דשמעון לא אמר כלום וכו' כללו של דבר לא נתנה התורה רשות לאב אלא להנחיל לכל מי שירצה מיורשיו אבל להעביר מאחד מיורשיו בפירוש לא וה"מ היכא דתלה להנחלת ראובן בהעברת שמעון מהנחלה אבל אם אמר ראובן בני ירשני ולא ירש שמעון אחיו כלל כיון. דלא תלי לה ירושת ראובן בלא ירש שמעון דב"ק דכיון דאמר פ' בני ירשני קנה ודקאמר שמעון לא ירש מלתא באנפי נפשה היא וכמאן דליתה דמיא עכ"ל. תמצית דבריו ז"ל דכל שאמר לא ירש ראובן אלא שמעון א"נ לא ירש ראובן בני ושמעון בני ירש דתלה ירושת שמ' בלא ירש דראובן דהיינו שהקדים העברת הנחלה לירושת האח האחר לא אמר כלום ואפילו לריב"ב ולא משכחת לה לשיתקיימו דבריו בהעברת הנחלה אלא עד שמקדים לירושת אחיו מהבנים וזכה בנכסי מורישו דהשתא נמי לכי אמר נמי לא ירש האח האחר אמרי' כמלתא באנפי נפשה דמיא ומקיימין דבריו ובגוונא אחרינא לא ואע"ג דהרמ"ה ז"ל בדבריו הא' סתם לן סתומי שכתב דכי כתיב והיה ביום הנחילו וכו' ה"מ כשאמר פ' בני ירשני סתם וכו' היינו לומר שלא הקדים לומר לא ירש אבל תחלה אמר פ' בני ירשני אע"ג דאמר תו פ' בני לא ירש הו"ל כמ"ד ירשני סתם ודייני' לה כמלת' באנפי אנפי נפשה וכמאן דליתה דמיא אמור מעתה באומר לא ירש בני פ' אלא בני פ' הא מלתא תליא באשלי רברבי דלדעת הר"א ממיץ והרשב"א והריטב"א ז"ל והמ"מ והנמק"י ז"ל דבריו קיימין כיון דנכסי נפקו ליה מרשות האב ונתרוקן כחו מהם אבל לדעת הרמ"ה ז"ל והיש חולקים שהביא הריטב"א ז"ל א אין בו מועיל

ומעתה אשור"ה נא ואראה את המראה הגדול הזה קושי הניכר בדברי מרן הקדוש ז"ל בב"י שהטור בסי' רפ"א העתיק דברי הרמ"ה ז"ל בקיצור וכתב עליו מרן ז"ל ודבריו נכונים ונמוקם עמם וקצת דבריו אלו כ' ה"ה ז"ל בפ"ו מה' נחלות וכו' עכ"ל הניתנים למעלה ואחד הרואה וא' השומע תהו"ם אל תהו"ם קורא דהני קראי קשו אהדדי ופלג"ן בהדייהו ובשלחנו הטהור העתיק דברי הרמ"ה ז"ל וכתב ע"ז מור"ם ז"ל בהגהה וכן אם אמר וכו' דברי ה"ה ז"ל ונושאי כלי מרן ז"ל בש"ע לא העירו מכל זה כלום ובד"מ לא הזכיר מזה כלום ועיין באר הגולה ז"ל וכבר ראיתי מלכים מתדיינים על מבוכה זו הלא בספרתן ספרן של צדיקים נו"ן ויתבאר דבריהם לקמן

ואני טרם אחל"ה לדבר כמעט רגע אשנה פרק זה בלשון השטר הכתוב בנ"ד והרי הוא מסולק מכל הירושה שאניח אחרי וכו' הגם שלא נכ' בו ולא יטול עם אחיו חלק בירושה כלל וכי נחזי אנן האי לישנא דמסולק אי הוי כלשון דלא ירש או לא וראיתי למרן בב"י