משכנות הרועים תסג

מוהר"ם ריקאנאטי ז"ל

(רצט) מתנה מרן הב"י ז"ל בריש סי' ס' וסי' שנ"ז הביא דעת הרא"ש ז"ל דס"ל דגם במתנה עשו תקנת השוק ושהרשב"א ז"ל חולק וסוגיין דעלמא כהרא"ש ז"ל ושכן פסק בש"ע ודעת הש"ך ז"ל שם ולשם דאפילו הרשב"א ז"ל מודה להרא"ש ז"ל ולענין מתנת שכ"מ אם עשו בה תקנת השוק כמתנת בריא עיין לעיל באות זה סי' רצ"ז ולקמן במע' אות ת' סי'

(ש) מתנה הנותן מתנה לבנו הגדול הסמוך על שלחן אביו עיין בב"י סי' ע"ר וסימן שס"ו ובתשו' הרב מוהר"י באסאן ז"ל סימן ע"ג באורך

(שא) מתנה ראובן נתן כל נכסיו לשמעון ותנאי היה הדבר שאם ראובן יצטרך לפרנסתו יתפרנס ממתנתו והוצרך ראובן לאותו דבר ולא תבע את שמעון רק לוה מלוי אם יוכל לוי לגבות הלואתו ממקבל המתנה וכן אם טוען המקבל שאינו מאמין לנותן שאין לו במה להתפרנס ראיתי להבע"הת ז"ל ש' ס"ד ח"ב שכ' בזה דברים נכונים וכ' הרב גידולי תרומה ז"ל שדין זה לא נמצא בפוסקים וראוי למי שאמרו וע"ע להרב כנ"הג ז"ל סי' רמ"א אות ל"ו בהג"הט ועיין בתשו' הרא"ש ז"ל שהביא הטור סימן רמ"ו ע"ש

(שב) מתנה שטר מתנה שכתוב בו והודה פ' שהקנה לפ' דא"ק ואגבן נתתי לו כ"וך פרחים אי מתנה זו קיימת או לא דבר זה נפתח בגדולים כמו שנת' בהרב התרומות ז"ל ש' ס"ד ח"ב והטור סי' ס' הביא דבריהם וכבר עלתה ארוכ"ה בדברי מרן ז"ל בב"י והכנ"הג במה"ק ובמה"ב שם ביתר שאת וכעת ראת' עיני למארה דארעא דישראל בס' זרע אברהם בח"מ מכי' ואילך ובתשו' מוהרח"ש ז"ל ח"ב סי' ך' ובתשו' הרב מגן גבורים ז"ל סימן נ"ה ובתשו' הרב פרח מט"א ז"ל ח"א סי' מ"ז ובתשו' הרב מטה יוסף ז"ל ח"א סי' ד' ובה' מש"ל ז"ל בפכ"ב מה' מכירה דין ח' והרב בני יעקב ז"ל מדף ק' ובתשו' הרב משפט צדק ז"ל ח"ב סי' נ"א ע"ש משם מוהרשד"ם ז"ל ומאי דכתיבנא בעניותין לעיל סי' בפרט זה ובתשו' הרב משאת משה ז"ל בח"מ סימן ז' ובהרב דבר שמואל ז"ל סי' ר"ב ובס' אדרת אליהו סי' כ"ג וכעת נדפסו תשו' הרשב"א ז"ל ח"ד ושם בסי' קכ"ט ביאר דבריו שהביא מרן בב"י שם בקיצור וגם כעת נדפסו תשו' הרי"ף ז"ל הלא היא בסי' חבל על דאבדין

(שג) מתנה. ראובן יש לו ד' בנים וכ' שטר מתנת בריא לאחד מבניו ודי"ן עמד בפנינו אעח"מ ה"ר פ' יצ"ו וכך אמ"ל הע"ע וכו' וקנו ממני בקש"מ וכתבו וחתמו בכ"ל ש"ז ויפ"ך ותנו ביד בני פ' יצ"ו להיות בידו לראיה ולזכות שמרצוני הטוב וכו' בלי שום זכר אונס וכו' איך נתתי לו מעכשו חזקת בית א' הידועה לי בחצר פ' והיא הבית אשר היא כעת בחלקי וכו' משוחררת מכל שעבוד בתורת מתנה ויפרע לגוי בעל גוף הקרקע כך וכך בכל חדש וחדש ותו לא והרי הוא מסולק מכל הירושה שאניח אחרי ולא יטול עם אחיו חלק בירושה כלל וכו' הכל נתן פ' הנז' לבנו הנז' ע"ד ואופן הנז' ומע"ומ ילך פ' הנז' ויחזיק בחזקת הבית הנז' חזקה גמורה על תנאי הנ"ל עכ"ל הצ"לע ועלה האיש הנותן מעירו הנז' אחר זמן לא' ואח"ך נפטר בנו המקבל וחל"ש והניח אחריו אלמנתו ויתומים קטנים ואח"ך מת האב הנותן בתוככי ירושלם תוב"ב והנה בעת"ה עמדה האלמנה הנז' לגבות כתוב' מהבית הנז' והאפוטרופוס של היתומים ערערו עליו שאר האחים באמור אליו הך שטרא דמתנתא חספא בעלמא הוא דאין לו לאב לסלק את בנו מהירושה וטענה האלמנה א"כ חזרה כל הירושה לד' האחים ותגבה מחלק בעלה המגיע לו בירושת אביו ז"ל והאפוטרופוס מאן ימאן יען כי הבן נפטר בחיי אביו והו"ל הנך נכסי ראוי והלכה רווחת דאין כתובת אשה נגבית מהראוי כבמוחזק דמקולי כתובה שנו ואע"ג דאיכא מ"ד דע"כ לא אמרו מקולי כתובה אלא במנה מאתים שהם מתנאי ב"ד אבל הנדונייא שמכנסת לבעלה הרי היא כשאר ב"ח הא מיהא בב"ח גופיה כמה דיות נשתפכו וכמה קולמוסין נשתברו אי ב"ח גובה מהראוי או לא ובדעת מרן בש"ע הגדילו התערוב"ת אם כן מאן ספין מאן רקיע להוציא ממון מהיורשים דנכסי בחזקתיהו קיימי ומרגלא בפומייהו דרבנן מספיקא לא מפקי' ממונא ונכסי היכא דקיימי קיימי ותעל שועתם שאול שאל לחוקת משפט יורה המורה לצדקה על דבר אמת ובא בשכרו מעם ה' אלהי ישראל החיים והשלום יחדו יהיו תמים ולשלום אין קץ עד עת בא קץ בא יבא ברנה המלאך הגואל כיר"א

זאת אשיב בריש מראי"ן ברם עיקר שורשוהי דנא פתגם בפי"ן דקנ"ו תנן התם האומר איש פ' בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום שהתנה עמש"ב ונראה פשוט דל"ש אמר לא יירש כלום ל"ש אם אמר לא ירש כ"א כ"וך דבתרוייהו אית ביה מתנה עמ"ש בתורה ודבר זה קיימתיהו מסברא ומצאתי בדברי ה' מוהריב"ל ז"ל בח"ב סי' מ"ח ע"ש ובסיפא דקתני חילק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לא' וכו' ואם אמר בלשון ירושה לא אמר כלום כתב רשב"ם ז"ל דמתני' דלא כריב"ב דאמר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין ורבותא נקט ריבה וכו' וכ"ש היכא דעקר כל הנחלה מהאחים והוריש לאחד מהם לא אמר כלום עכ"ל ש"מ דלרבנן כחדא שריין ריבה ומיעט כעקר כל הנחלה והוריש לא' מהם ולפ"ד רשב"ם ז"ל מתניתין רבנן היא א"כ לריב"ב כיון דנפ"ל מביום הנחילו את בניו שהתורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה כדאי' התם דף ק"ל אפי' אמר לא ירש פ' בני והוריש לאחר דבריו קיימין איברא דממ"ש ז"ל ואינו יכול לסלקו מירושה זו אלא ע"י שיתן בלשון מתנה לשאר בניו כל נכסיו או יאמר שאר בני ירשו כל נכסי ואליבא דריב"ב עכ"ל דכונתו מבוארת דהאי סתמא דרישא אתייא ככ"ע כיון דקעקר בהדיא ירושה דאורייתא ולא פליגי רבנן ור"י ב"ב אלא באומר פ' בני ירשני דלרבנן כיון דבלשון ירושה לא מהני אלא בלשון מתנה וכדמסיים בחלוקת ריבה לא' וכו' ולריב"ב בלשון ירושה שאומר פ' בני ירשני אבל בלשון שלילה כ"ע מודו דלא אמר כלום דמתנה בפירוש עמ"ש בתורה אמנם לדברי הרע"ם ז"ל שכתב ואינו יכול לסלקו מן הירושה אלא אלא עד שיתן במתנה נכסיו לשאר בניו עכ"ל ולא כתב או שיאמר בלשון ירושה לריב"ב כדכתב רשב"ם ז"ל משמע דס"ל הך מתני' כולה רבנן היא אבל לריב"ב דבריו קיימים וזה שלא כדעת שאר הפוסקים כמו שיתבאר וראיתי להתי"ט ז"ל שהעתיק לדברי הנמק"י ז"ל שכתב ואפילו לריב"ב דאם אמר מי שראוי ליורשו דבריו קיימי' אע"ג דממילא משמע שיש השארה לאחין מ"מ כיון שאמר בלשון לא ירש משמע כמתנה