משכנות הרועים תסב

פרישה ז"ל בסי' רמ"א דמוקי לתשובתו דבעי' תנאי כפול או ע"מ דמיירי במתנת ש"מ וכתב דהכי דייק לשון הרא"ש ז"ל ע"ש ואע"פ שהרא"ש ז"ל הזכיר בה קנין וקי"ל דמתנת שכ"מ בקנין מגן שוייא ה"מ בנותן כל נכסיו אבל בנותן מקצת נכסיו קנין בעיא כמתנת בריא כמ"ש בטוש"ע סי' ר"ן ע"ש אמור מעתה נפל פתא בבירא עמיקתא דהמתנה קיימת והתנאי בטל שאינו בגדר התנאי כלל כמו ששיערנו וצריך להתיישב בדבר מי הוא הנק' מוחזק המקבל או הנותן ור"ל שאם המעשה היה שנתן הבן בחיי האב דאמרינן המתנה בטלה כמדובר מי מצי אמ"ל מקבל קי"ל כהרמ"ע והפרישה בדעת הרא"ש ז"ל דאפי' בש"מ בעינן תנאי כפול או או הנותן מצי אמ"ל קים לי כמוהר"ם אלשיך ומוהרימ"ט ז"ל דבש"מ לא בעינן תנאי כפול או ע"מ וכיון שכן תנאה הוי וכיון שעבר על התנאי הויא הך מתנה בטלה ומבוטלת ויש צדדים לומר שאם לא היה התנאי שתהיה לא"י אלא תחזור לבן המקבל מתנה מאביו כיון שהמקבל מה שירד בה תליא בפלוגתא כמבואר והבן ירד לה בתורת מתנה גמורה מאביו והרי היא בחזקתו אלא ממה שעבר על התנאי אתינן לאורועי כחו פשיטא דמוקמינן לה בחזקת הבן שירד בה כדין אלא שאנכי הרואה דבנ"ד אינה חוזרת לבעלים אלא לא"י והו"ל בני א"י הם דקא מפקו לה מיד המקבל מהבן הדרינן לספיקן מי הוא הנקרא מוחזק בני א"י או המקבל מהבן ועוד שספק אחר נופל בלשון השטר שכתוב בו ואם עברו וכו' אז תהיה לא"י דהאי לישנא דיהיה מידי פלוגתא לא נפיק ועיין לעיל במערכת אות יו"ד סי' אלא דבמתנת שכ"מ סובר מרן ז"ל בתשו' שבס' אבקת רוכל וה' המסכים עמו דלשון מתנה משמע ע"ש מה שעמדתי בזה

ועוד יש לצדד לחקור חקור דבר מי אמרינן דלא קפיד האב הנותן אלא שלא ימכרו השני בנים כי אז יסתלק שמו מן החצר ההוא מכל וכל אבל אם לא מכר אלא אחד דאכתי שמו עליו ואחולי אחיל לגביה תנאיה ועיין בה' כנ"הג ז"ל סי' ר"ץ אות י"ט בהג"הט דמייתי פלוגתא במי שמנה שני אפוטרופוסים ומת אחד מהם וכו' ע"ש וממנו נקח לנ"ד ויש לדחות

ואחר זמן רב נראה בעליל לארץ ס' יוסף אומץ למופת דורינו מוהרח"א נר"ו וראיתי לו בסי' ס"א שכתב מפי השמועה דמקהו אקהתא דהיכי מצי סבר ר"מ דהמתנה אינה כמכר לענין החזרת היובל דמקרא מלא דבר הכתוב ביחזקאל סימן מ"ו גבי נשיא כי יתן מנחלתו שחוזרת ביובל והרב נר"ו הוסיף בה דלרבנן דאמרי מתנה כמכר משמע אפילו האב לבנו וכן מוכח בתורת כהנים דדרשינן ושבתם איש אל אחוזתו לרבות בנו וכו' איברא דיש מקום לחלק בין האב שנתן לבנו וכו' ע"ש שהאריך קצת ולפי מאי דכתב רש"י ז"ל בכתו' דהאב הנותן לבנו אינו כמכר דליכא למימר טעמא דאי לאו דעביד ליה ניחא לא הוה יהיב ליה מהך דיחזקאל ראיה אלימתא ולהרשב"א ז"ל בח"ב סי' קס"ג אשר הכינותי ק' ומאי דק"ל ז"ל לר"מ דאמר מתנה אינה כמכר מההיא דיחזקאל על צד הדוחק הגמור יאמר נא אני עני דר"מ סבר זהו מה שחידש הכתוב גבי מלך שלעולם נחלתו לא תסוף מזרעו ועלה אין להוסיף כדכתיב ולא יקח הנשיא מנחלת העם וכו' רק לזרעו אין לה הפסק אמטו להכי כי יתן לאחד מבניו שפיר כי היא נחלתו אבל אם יתן לעבדיו אע"ג דבעלמא לא אמרינן מתנה כמכר אלא משום דאי לאו דאית ליה הנאה מניה לא הוה יהיב ליה וגבי מלך דכ"ע דיליה ולא צריך להו ולא להנאתייהו א"כ לגבי מלך הו"א דמתנה אינה כמכר קמ"ל ומשום נחלתו לזרעו כמדובר ואע"ג דאיכא למידק מינה דמלך הוא דחוזרת לו ביובל מטעם האמור אבל שאר אינשי דעלמא לא וש"מ דמתנה אינה כמכר ואהא דתנן בפ"ק דב"ב קנה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד כתב הרמ"ה ז"ל שם בשיטתיה הנדפסת מחדש דוק' קנה אבל נפלה לו בירושה כיון דממילא אתייא לא ובמתנה פלוגתא דרב אשי ורבינא ע"ש ועיין במור"ם ז"ל סי' קס"ג בח"מ ע"ש

(רצה) מתנה קי"ל הכותב נכסיו לאחר אין רוח חכמים נוחה הימנו כמ"ש בטוש"ע סימן ר"ן ע"ש הרב ראש יוסף בתשובה דף ח' עמוד ב' רצה לומר דדוקא בדאית ליה בני אבל לגבי שאר יורשים לא והדר ביה ממ"ש רשב"ם ז"ל דקא עקר לירושה דאורייתא ע"ש ולדעת רבינו האיי גאון ז"ל דס"ל דאם אינו מניח ליורשיו אין המתנה קיימת ומתניתין בדשייר ליורשיו א"כ לדבריו ז"ל היכי משכחת לה מתנת שכ"מ בכל נכסיו ע"ש מ"ש בזה ודוק בתשו' הרב הלזו שבעה סעיפי' מסתעפים ממנה

(רצו) מתנה. נותן מתנה לחבירו בק"ס כדת מה לעשות ולא מטא שטרא ליד המקבל אלא לאחר מות הנותן מרן הב"י ז"ל בסוף סי' ט"ל כ' לתשו' הריב"ש ז"ל סימן קס"א דלדעת ר"ח והרי"ף ז"ל לא קנה ורובא דרבוותא ס"ל דקנה וכ' ע"ז מרן שם דהו"ל ר"ח והרי"ף יחידאי לגבי כל הנך רבוותא ועיין בש"ע סי' ס"ג סי"ד וסי' רמ"ג סי"ב וסוף סימן ר"ן ובדעת הרמב"ם ז"ל נחלקו בו ה"המ ז"ל ס"ל דחולק על הרי"ף ז"ל וכ"כ הריב"ש ז"ל שם והנמק"י והר"ן ז"ל ס"ל דס"ל כהרי"ף ז"ל ועיין כנ"הג סי' ש"ל אות פ"ב בהגהב"י ועיין לה' תורת חסד ז"ל סי' רל"ה וה' פני משה ז"ל ח"א סי' ק"ד וה' גבעות עולם ז"ל סי' י"ד וה' לב שמח ז"ל סי' כ"ב בח"מ וסי' כ"ד דף פ"ב ועיין למופת דורינו בס' חיים שאל סי' פ"ב וכתב ה' פני משה ז"ל דאם קנו העדים מהנותן ומת אפילו לדעת הרי"ף ז"ל כותבין ונותנין למקבל ע"ש מלתא בטעמא ועיין לה' קול אליהו ז"ל בח"המ סי' א' וסי' ב' ע"ש והביא דברי הרב פני משה ז"ל שכתבתי

(רצז) מתנה. ראובן נתן מתנה לשמעון שלא בפניו וזיכה לו ע"ו אחר ועדין לא שמע שמעון והשביחו הנכסים שנתן ראובן לשמעון במתנה אינו זוכה בהם שמעון אלא ראובן הנותן כיון דמצי שמעון לכשישמע לומר אי איפשי במתנה זו כן מתבאר מרברי רשב"ם ז"ל בפ' י"ן דקכ"ו אהא דאמרי' התם בכור שמיחה מיחה ע"ש במקו' במה שהאריך

(רצח) מתנה מי שהיה חשוך בנים ועמד ונתן נכסיו במתנה גמורה מהיום ולאחר מיתה ואח"כ זיכהו ה' ולקח אשה אחרת ונולד לו זש"ק המתנה ההיא בטלה ומבוטלת דקי"ל כרשב"ם ז"ל דאמדינן דעת הנותן ואם שמע שמת בנו וכ' נכסיו לאחרים ואח"ך בא בנו דהמתנה בטלה כמ"ש בטוש"ע סי' רמ"ו זו הלכה העלה מהר"ם מלובלין ז"ל סימן ק"ח ע"ש וה' כנ"הג שם בהג"הט אות א' כתב על דברי הרב ז"ל הללו וז"ל ולבי מגמגם בזה שמדברי מוהראנ"ח ז"ל ח"א סוף סימן ל"א משמע דלא ס"ל הכי ועיין להרב דברי אמת ז"ל קו' ז' סימן ה' מה שכ' משם