משכנות הרועים תנח

דרב המגיד ז"ל שכתב דומיא דטביחה כ"ז שמשתמש לו חכם מהו אומר. וחזי הוית לרב"א ז"ל במקובצת לשם שהקשה משם הרשב"א ז"ל תמיהה לי מהיכא תיתי שתהא המתנה בכלל המכירה כאן מה שאין כן בכל מקום לענין בתי ערי חומה ולענין גניבת נפש עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו דאפילו לגבי תשלומי ד' וה' ק' עליה לומר מתנה כמכר ואילו גבי הא דאמרינן עשה שורו אפותיקי ומכרו אין ב"ח גובה ממנו כתב הוא. ז"ל בסי' תרי"ח דהוא הדין נתנו במתנה שהיא כמכירה כדאמרי' מרי' בריש הנזקין גבי לגבות מן הזבורית וכו' עכ"ל והיינו הא דאמר התם דב"ח גובה מן הזבורית אע"ג דהו"ל. ללוה. עדית ומכרה ואינו טורף משום פסידא דלקוחות אהא בעי רב אחדבוי במתנה היאך עשו נימא התקנה גם במתנה אע"ג דליכא טעמא דפסידא דלקוחות או"ד ל"ש ולא אפשיטא ופסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל בפי"ט מהלכות מלוה דין ב' דמתנה נמי דינא כמכר וכ"כ ה"המ זל שם ומינה יליף הרשב"א ז"ל דגבי עשה שורו אפותיקי ונתנו במתנה דאין ב"ח גובה הימנו א"כ מאי ק"ל הכא גבי תשלומי ד' וה' אמנם דעת התוס' בפ' הגוזל דצ"ח ב' בד"ה לוה וכו' דהך דעשה שורו אפותי' דוקא מכרו אבל נתנו ב"ח גובה ממנו ולקמן יתבאר בס"ד איה"ב ובסו"פ יש בכור אפליגו ר"מ ורבנן בשדה החוזרת ביובל אם נתנה במתנה דלר"מ אינה חוזרת ביובל דמתנה אינה כמכר ולרבנן חוזרת דמתנה כמכר ופסק רבינו ז"ל בפ"א מה' שמיטה דין י"ט כחכמים דמתנה כמכר ע"ש ולפ"ז הך דברייתא דקתני גנב ונתן לאחרים במתנה משלם תשלומי ד' וה' לא אתיא אלא כרבנן דלר"מ דאמר אינה כמכר אינו משלם ד' וה' וכגון הא צריך למודעי דבפרק המוכר שדהו דל"א תנן גבי בתי ערי חומה א' הלוקח ואחד הניתן לו במתנה וכו' נחלט וקאמר עלה בגמ' מתני' דלא כר"מ דאיהו ס"ל מתנה לאו כמכר ע"ש והתם לן תנא כחכמים ובירושלמי פ"ק דמעשר אהא דתנן מעשר שני אין מוכרין אותו אבל נותנין זה לזה מתנת חנם אמרו עלה מתני' ר"מ היא דאמר מתנה אינה כמכר דלדידיה ק' סתמא אסתמא ולרבנן כשם שאין מוכרין מעשר כך אין נותנין ונהי דאיכא מ"ד התם דאתייא לד"ה ובמזמן חבירו אצלו וכמ"ש הר"ש שם הא מיהא מודה הוא דלרבנן דאמרי מתנה כמכר אסור ורבינו בפ"ב מה' מעשר דין י"ז לא כתב להך דנותנין זה לזה מתנת חנם ונראה מזה שסובר כדעת הירושלמי דהך מתני' ר"מ היא וכמ"ש בירושלמי ואכתי לא איפרוק דהו"ל לאתויי הך דמזמן את חבירו והרע"ם ז"ל פי' כן בפי' המשנה ומסיים למלתיה דבמתנה ממש אסור וכדברי הירוש' וכזאת וכזאת ק' ממאי דתנן בפ"ב דמעשרות היה עובר בשוק אמר טולו לכם תאנים וכו' וכת' עלה הר"ש אע"ג דאמרינן בהפועלים דמקח קובע למעשרות המתנה אינה. כמכר ובירוש' פליגי דשמואל אמר ר"מ היא דאמר מתנה אינה כמכר ע"ש דהיכי סתם לן תנא הבא והתם בפ"א דמעשר כר"מ ובערכין סתם כרבנן ואע"ג דאיכא למ"ד התם דאתיא אליבא דכ"ע הא מיהא לשמואל קשו סתמיות אהדדי ורב פפא דאמר התם בערכין דאתייא נמי כר"מ ושאני התם דרבי קרא למתנה דהויא כמכר הא אותבוה התם מיובל דרבי קרא ופליג ר"מ ע"ש ועיין לרבינו ז"ל בפ"ה מהלכות מעשר דין ז' והיינו כמ"ד בירושלמי דמתני' ד"ה היא ועיין בהר"ש ז"ל שם ומהתימא מהתי"ט ז"ל במ"ש בפ"א דמעשר ע"ד הרע"ם ז"ל אבל אפשר ויכול להיות וכו' דאיך העלים עינו השגחתו מדברי הירוש' דשמואל מוקי לה כר"מ ומ"ד דאתיא לד"ה הן הנה דברי הרע"ם ז"ל ולא רציתי עוד להאריך בענין זה כי אינו כ"כ מענייננו אשנה פרק איה"ב וכדו חמות"י ראיתי אור לה' סמ"ע סי' קי"ז סקי"ב שהביא תשו' הרשב"א ז"ל דסי' תרי"ח כאילו היא הלכה פסוקה בלי שום חולק ולא זכר שר דברי התוס' דקמא אשר הכינותי גם הב"ח אחר שהביא דברי הרשב"א ז"ל הללו מציאה מצא במרדכי הארוך דס"ל דוקא מכר וכו' גם ה' כנ"הג ז"ל העתיק דברי הסמ"ע והב"ח ז"ל ולא הרגיש מדברי התוס' דקמא הנאמרים באמת ותבט עיני בה' מש"ל בפי"ח מה' מלוה דין ה' שכתב משם התוס' בפ' בתרא דמ"ט דנתנו לב"ח אינו גובה ממנו וכו' עכ"ל וט"ס נפל בדבריו ז"ל וצ"ל בפ' נערה ואנהירנהו לעיינין ומצאתי לרש"י ז"ל שכתב וז"ל ואע"ג דמתנה כמכר לענין שעבוד התם הוא דאי לאו דעביד ליה ניסא לנפשיה לא הוה יהיב ליה מתנה אבל הכא ליכא למימר הכי עכ"ל ומ"ש דלענין שעבוד מתנה כמכר היינו מהך דמייתי הרשב"א מר"פ הנזקין כדכתי' לעיל ונראין דברי הרב ז"ל דסובר כדעת הרשב"א ז"ל דעשה שורו אפותיקי ונתנו דאין בע"ח גובה ממנו אע"ג דליכא טעמא דפסידא דלקוחות כדאמרינן גבי שעבוד דזבורית בר"פ הנזקין א"כ מצאנו חבר טוב לס' הרשב"א והתוס' שם כתבו דיש מקומות דאין המתנה כמכר כגון שעשה שורו דאם נתנו ב"ח גובה ממנו ואין כאן מקומו. הדרי נפשאי אתמוהי מתמה כיון דאשכחן דהאי מילתא דמתנה כמכר פלוגתא דתנאי במאי פליגי רב ושמואל אי מתנה כמכר או לא ואיך שתיק מניה. תלמודא ולא קאמר לימא בפלוגתא דהני תנאי כאורחיה דש"ס בכל דוכתא וע"ק בדברי ה"ה שכתב משם המפרשי' דאע"ג דהכתוב לא הזכיר אלא המכירה בכאן המתנה בכלל המכירה דמאי דוחקיה לאשכוחי טעמא אליבא. דר"מ דאמר המתנה אינה כמכר בפשיטות הול"ל אליבא דרבנן דאמרי בעלמא מתנה כמכר וכ"הג איכא למידק על הרא"ה ז"ל הובא במקו' במרובה במ"ד לדף ע"ד אמאי דפריך התם אהקדש מיהא לחייב שכת' וז"ל כיון שהמתנה כמכר לענין ד' וה' עכ"ל דאי אליבא דרבנן אמרה למלתיה הא בעלמא נמי ס"ל דמתנה כמכר ואי אליבא דר"מ הא אשכחן לר"מ אפי' במקום דרבי קרא קסבר מתנה כמכר כדקאמר בערכין שם ומאי אולמיה דתשלומי ד' וה' משאר מלי וזו היא שקשה במה שהק' הרשב"א ז"ל בגנב ונתנו לאחר דמהיכא תיתי שתהא המתנה כמכר משא"כ בבתי ערי חומה וגנבת נפש הנה מ"ש גבי גנבת נפש ר"ל משום דרחמנא אמר והתעמר בו ומכרו ולא אשכחן מ"ד דאם נתנו נמי חייב ועיין בפ"ט מה' גניבה מ"ש משא"כ בבתי ערי חומה ואתמהה דמשנה שלימה שנינו א' המוכר לו וא' הניתן לו במתנה דמתנה כמכר ומריש הוה אמינא דר"ל דהתם אפי' לרבנן דאי לאו דרבי קרא הו"א דמתנה אינה כמכר א"כ הכא דלא רבי קרא מ"הת דהמתנה כמכר אלא דלפי"ז צ"ל דס"ל דלא גמרינן מבתי ערי חומה ומהיכא פסיקא דלא גמרינן מניה לדעלמא דאע"ג דמכירה כתיב מתנה נמי בכלל היתה ואם נפשך לומ' משו' דהו"ל בתי ע"ח ויובל שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין אכתי תק' הניחא למ"ד אין מלמדין וכו' כדפריך הש"ס בכ"ד ע"כ נלע"ד דהכי ק"ל מדלא קאמר תלמודא עלה דלא כר"מ