משכנות הרועים תנה

לשם נראה דקאי בשיטת התוס' דאפילו במלי דעדים אמרינן דלאו אכולה מלתא מסהדי א"כ הוה ליה הר"י בן הרא"ש ז"ל פליג אדאבוהו ז"ל ודא עקא ומרן בב"י לעולם מתאמץ לאוקי ס'. הטור כס' אביו ז"ל ונלע"ד דלק"מ. דסובר הר"י ז"ל דבשמות כהן וכיוצא שפיר . אמרינן דעדים לאו אכולה מלתא: מסהדי. וכן במצר פ' של פ' אין להחזיק אותו קרקע לפ' דלאו אכולה מלתא מסהדי אבל במוכר קרקע חזקה אין העדים חותמין בשטר עד שיתברר להם שהוא של המוכר איברא דהר"י בן הרא"ש ז"ל פליג ודאי אדהרשב"א בתשו' סי' תרכ"ט והביאה מרן בב"י סי' קמ"ז בלאה שמכרה הבתים שלה לראובן בנה דאין מכאן ראיה דהבתים הם של לאה לפי שהעדים לאו אכולה מלתא מסהדי עכ"ל דלפי דעת הר"י בן הרא"ש ז"ל דאין חותמין העדים על שטר המכירה אא"כ נתברר להם שהיא של המוכר א"כ ראיה היא שהבתים הם של לאה ואפשר דל"פ ומר אמר חדא ומא"ח דהרשב"א ז"ל מיירי שבשטר המכר כתוב אני לאה מכרתי הבתים שיש לראובן ולא שהעדים כתבו מכרה להם הבתים אלא דאמרה היא וחתימי סהדי דבכ"הג סובר הרשב"א ז"ל דעדים לאו. אכולה מלתא מסהדי ובתשו' האחרת שהביא מרן ז"ל בסי' קמ"ז שם סמוך לתשו' זו מיירי נמי שהבעל הוא שעשאה סי' להקדש ולא העדים וכדכתי' לעיל ודרשינן סמוכים וילמוד סתום מן המפורש אבל הר"י בן הרא"ש ז"ל. איירי כשכתוב בשטר המכר שמכרה הבת הבתים שיש לה' לפ' דבכ"הג אמרינן כיון דמלי דסהדי נינהו ודאי מידק דייקי טפי וחזקה אין חותמין על שטר המכר עד שיתברר להם שהוא של המוכר

וראיתי להרב כנ"הג שם בסי' שע"ה בהגהב"י . אות ח"י דרמי ומותיב מתשובת מהר"ם שהביא המרדכי דפסיק ותני אין להם לעדים לדקדק אם היא שלו ואינן מעידין אלא על המתנה וכתב משם מוהר"ש ן' ויליסיד ז"ל לחלק בין המתנה דמיירי בה מוהר"ם ז"ל ובין המכר דמיירי ביה הר"י בן הרא"ש ז"ל ע"ש וכמה דכתיבנא בעניו' לחלק בכך לנ"ד במתנה ואע"פי שהדברים חלוקים דלגבי עדים גופייהו מ"ל מכר מ"ל מתנה דלא אמרינן לא שדי אינש זוזי בכדי אלא לגבי מוכר וקונה ולא לגבי עדים מ"מ הדבר יצא מפי המלך מוהר"ש ן' ויליסיד ז"ל איברא דנלע"ד דדברים קשים דהר"י בן הרא"ש ז"ל אתי עלה מדין התלמוד דאין העדים חותמין עד שיתברר להם וקרובים הדברים למ"ש מוהרשד"ם ז"ל והביאותיו לעיל ואילו מוהר"ם אחא עלה מטעמא דאין על העדים לדקדק בזה וק' לזווגם והשני נוח לי מ"ש הרב דמוהר"ם איירי בדברי הנותן וחתימי סהדי דאין עליהם לדקדק במה שהוא אומ' והר"י ן' הרא"ש ז"ל איירי בדברי העדים וכדאוקימנא לה בעניו' ועוד תי' משם מוהר"ש ן' ויליסיד ז"ל דשאני ני נדון הר"י ן' הרא"ש ז"ל דלעולם הבת המוכרת הלזו אין לה שום שייכות באותה הבית בכ"הג סהדי מידק דייקי ודמי להוחזקו ב' יב"ש דאם כתוב בשטר פ' כהן דהוי סי' ודייקי ומסהדי וכמ"ש התוס' ע"ש ואחה"ר אין זה מתקבל דעין רואה דהר"י בן הרא"ש ז"ל מסתמיך ואזיל אדינא דגמרא דאין העדים חותמין על השטר עד שיתברר להם וכו' ועוד דבנדון הר"י ן' הרא"ש ז"ל הבית בטוליטולא והבת בארץ אחרת כמ"ש בשאלה שראו' הרחיק נדוד למקום שאין מכירין אותו וצע"ד ומדברי הר"י בן הרא"ש ז"ל למדנו שאע"פ שלא נכתב בשטר המכיר' שנשבעה שבוע' אלמנה אמה אפי' אם לא הגבוה ב"ד אותו הבית מ"מ כיון שמכרה בתה היורשת אמה אמרינן חזקה דאין העדים חותמין בשטר עד שיתברר להם באיזה אופן זכתה אמה עפ"י הדין והאמת ולפי מה שחילק מוהר"ש ן' ויליסיד דהיכא דהדבר ידוע דאין לראובן בו זכות ועמד ומכרו או נתנו לשמעון דאמרינן דודאי שהעדים עמדו על המבחן ונתברר להם בירור מספיק איך זה הקרקע הוא שלו ואין להרהר אחריהם כמדובר נלע"ד דלא אמרה הרב ז"ל אלא היכא שלא גלו דעתם באיזה אופן זכה בקרקע זו אבל אם גלו דעתם כיצד היא שלו ומהיכן נתברר להם ונתברר אח"ך לב"ד שאותו הבירור מגן שוייא פשיטא שאין כח באותו שטר להחזיק בקרקע לראובן המוכר או הנותן ודמיא הא למאי דקי"ל במחזיק בשטר ונמצא אותו שטר בטל דלא עלתה לו חזקה כמ"ש בטוש"ע סוף סי' קמ"ו ע"ש ובנ"ד שכתוב בשטר המתנה שזכיתי בחלק החצר מפאת כתובתי וכו' ידים מוכיחות הויין דעדים אדידה קא סמכי ומפיה אנו חיים ואמרי' למקבל (זיל אייתי ראיה דהגבוה ב"ד אותו קרקע וע"ע בתשו' ה' כנ"הג ז"ל בס' בעי חיי ח"א סימן קכ"ד שהעתיק כל דבריו שבספר כנ"הג בסי' מ"ט ומה שהגיה בדבריו כמ"ש בכנ"הג מה"ב ואין להאריך עוד בפרט זה דודאי לא שמה מתיא ולא מפיה אנו חיין עד שיביא ראיה המקבל וכדכתיבנא

ומעתה נתנה ראש למען דעת דבר המשפט באלמנה שנתנה מנכסי היורשים קודם שנשבעה או שנשבעה ולא הגבוה ב"ד אם מכירתה או מתנתה קיימת או לאו הקול קול ראש המדברים בענין זה הוא הרי"ף ז"ל בתשובה שהביא הטור בא"הע סי' צ"ו ס"ד שאם מכרה האלמנה או שנתנה מנכסי היורשים קודם שנשבעה מה שנתנה או מכרה קיים ומנכין אותו מהכתובה עכ"ל ומדקאמר ומנכין אותו מכתוב' משמע דמיירי בנשבעה אח"כ בשעת גביית כל סכי כתובתה ואהנייא השבועה למפרע למה שמכרה או נתנה דודאי לא תגבה כתו' אלא בשבועה וכתב ע"ז הטור ומשמע מדבריו אפילו מקרקעי ושהרא"ש ז"ל הביא דבריו בפסקיו לפסק הלכה אבל בתשובו' חילק דדוקא במטלטלי אבל לא במקרקעי ע"ש וכמדומה שהטור לא ראה עיקר תשו' הרי"ף ז"ל אלא מה שהביא הרא"ש אביו ז"ל בפסקיו אמטו להכי כתב ומש' מדבריו אפילו מקרקעי. ודבר השם בפיהו אמת שלעת עתה נדפסו תשו' הרי"ף ז"ל ובסי' כ"ה הובאה שאלה זו וכה דבר האיש אדוני האר"ש שאלה אם מכרה אלמנה קודם שבועתה ונתנה קרקע במתנה או מטלט' ואח"כ נשבעה שבועת האלמנה מי אמרינן כיון שנשבעה וראויה ליטול מה שהניח בעלה אגלאי מלתא למפרע שמכירתה או מתנתה קיימין או"ד כיון שמכרה או נתנה בשעה שאינה ראויה ליטול כלום מאותן נכסי' יהיו מכירתה או מתנתה בטלין. תשובה כך אמרה המשנה אלמנה בין מן הנישואין בין מן האירוסין מוכרת שלא בב"ד ואיתמר עלה בגמ' בשלמא מן הנישו' משום מזונות וכו' ודבר זה שלא נשבעה שאם תאמר כשנשבעה אין לה מזונות לפי שלא תשבע עד שתתבע כתו' בב"ד ומשעה שתובע' כתו' בכ"ד אין לה מזונות ודין המכירה והמתנה בדבר זה שוין לדברי הכל עכ"ל ולענ"ד דבריו ז"ל שגבו ממני דאיך תלה השבו' בתביעת הכתובה דוקא ומעשים בכל יום שנשבעת האלמנה שלא גבתה ואינה תובעת כתובה