משכנות הרועים תנד

לעצמי אומ' דבלא"ה ל"ק דהתם נמי שהבעל הוא שעשאה סי' לקרקע שקיבל מאשתו לשאר קרקע של קרקע של הקדש והעדים העידו שהודה על מה שהכניסה לו הבת דבהא ודאי עדים לאו אכולה מלתא מסהדי כמ"ש הרשב"א בתשו' בח"ב היא העולה והרדב"ז ז"ל בראשו' סי' רס"ח תפס במושלם דעדים אכולה מלתא מסהדי היכא דכ' פ' כהן לוה מפ' דלא פליגי בגמ' אלא בדכתב איהו וחתימי סהדי וכדעת הרא"ה ז"ל ולא זכר שר דעת התוס' והרא"ש ז"ל אם היו תוס' והרא"ש ז"ל מצויים אצלו ולא דברי הרשב"א ז"ל דסי' אלף קנ"ו ומסיק דלכל מילי אמרי' דעדים אכולה מלתא מסהדי אלא דכשעשאוה סימן איכא למימר חיישינן שמא היה אריסו וטעו ואמרו שהיא של פ' ע"ש וה' מוהרשד"ם סי' רס"ג נשאל בשטר מכירת קרקע שמכר האפוטרופוס וטענו היתומים מי יאמר שהיה אפוטרופוס והעדים אמכירה לחוד קא מסהדי ולא על היותו אפוט' והשיב הרב דאין בטענה זו ממש והביא דברי הרא"ה ז"ל הללו וכתב דאפי' לדעת הרמב"ם ז"ל נמי לא פליג אלא ביוחסין כמ"ש ה"המ ז"ל עוד כתב כיון דעיקר המכירה תלויה במה שהוא אפוט' דודאי דבכ"הג אמרינן דסהדי מידק דייקי טפי ודמי למ"ש התוס' היכא דהוחזקו שני יב"ש וכתוב כהן לסי' דודאי אכולה מלתא מסהדי כיון דשייך לעיקר מלתא לא אמרי' לא דקדקו העדים לידע ה"נ גבי אפוטרופוס ועוד קצת ראיה מהא דאמרינן אין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה גדול עש"ב גם ה' מוהר"ש הלוי ז"ל בח"מ סי' י"ב הביא דברי מוהרשד"ם ז"ל הללו ושכתב שכ"ד מוהריב"ל ז"ל וכתב דאפילו להרמב"ן לא פליג אלא בשמות שהעדים סומכין על מה שהחזיקו בני אדם לקרות אבל בשאר מילי הכתו' בשטר מידק דייקי טפי ע"ש ותבט עיני לה' כנ"הג בח"ב סי' צ"ז שנשאל על אלמנה שמכרה קרקע של בעלה וכתב בשטר המכירה שאותו קרקע גבתה אותו בכתו' ומתה האלמנה וטוענים היורשים כי לא נשבעה על כתובתה ולא גבתה ועד ממהר ששטר כתובה עודנו קיים בלתי קרוע והשיב באורך ובדף צ"ט ע"א כתב וז"ל הנה בנ"ד המכירה תלויה בזה דאם האלמנה הזאת לא נשבעה ולא גבאתו בכתו' אין מכירתה כלום וכ"ש אם נאמר דלא חילק הרא"ה ז"ל בין כשמלוה תלויה בה אלא בלישנא דידיה אבל בלישנא דסהדי בכה"ג עדים אכולה מלתא מסהדי ע"ש שהאריך וה' פרח מט"א ז"ל ח"ב סי' ע"ז נשאל בתנאי ההישבון ע"פ התנאים שונים מכתו' בעלה הא' ע"ש שהאריך והעולה מדבריו שם דבדבר שעל העדים לידע כגון כהן או אפוטרו' וכיוצא בודאי אמרי' בהו דעדים אכולה מלתא מסהדי ע"ש ותשו' זו הובאה משמו בתשו' ה' גו"ר בחא"הע כלל ד' סי' י"ד כדמותה וכצלמה ועיין עוד שם סוף סי' י' סט"ז ע"ש מ"ש המחבר ז"ל ומרן בב"י סי' מ"ט העתיק תשו' הרשב"א דח"ב דסי' שנ"ב לפסק הלכה בלי שום חולק ע"ש אלא בהך הי"ו קאי על יוסף ולא על אביו אבל מודה הוא דאם כתוב כהן אמרינן דעדים אכולה מלתא מסהדי היכא דכתבו העדים פ' כהן לוה מפ' וכו' ע"ש ומה שלא העלהו על שלחנו הטהור היינו מה"ט דפליג עליה בב"י דקאי הי"ו על אביו ולא משום דס"ל מר דעדים לאו אכולה מלתא מסהדי ומור"ם ז"ל שם העתיק לתשו' הרשב"א ז"ל הלזו לפסק הלכה ועיין להש"ך ז"ל שם סקט"ו מה שפלפל בחכמה ומה שהעלה באורך וכתב הכנ"הג ז"ל שם בהגה"בי אות י"ב דלענין הלכה הרדב"ז ומוהריב"ל והרב המפה ז"ל סתמו כדברי הרא"ה ז"ל ושכן נראה. מסתמיות דברי מוהריב"ל ז"ל בח"ב ומוהרשד"ם ומוהר"ש הלוי ומוהראד"ב ז"ל וכתב אמנם דוקא כשהמלוה תלוי בזה ע"ש ובמה"ב כתב שמוהר"ם די בוטון ומוהר"ש ן' ויליסיד ז"ל ס"ל כהראד"ב ז"ל ושמוהריב"ל ז"ל ס"ל לחלק בין יוחסין לממון כסברת מוהרשד"ם ז"ל עש"ב

נקטינן מכל האמור דבכתב לוה וחתימי סהדי / קי"ל כמ"ד אין מעלין משטרות דעדים אמנה שבשטר הם מעידים ולאו אכולה מלתא אבל בדברי העדים שאומ' פ' כהן לוה ובלא הוחזקו שני יב"ש פליגי בה רבוותא דלדעת התוס' והרא"ש ז"ל אמרינן דלאו אכולה מלתא מסהדי ואין מעלין משטרות ליוחסין אבל דעת הרשב"א והרא"ה והריטב"א והר"ן ז"ל ס"ל דבכ"הג אמרינן דעדים אכולה מלתא מסהדי ורברבתא בתראי פליגי בה דאיכא מ"ד דדוקא בדבר שעיקר המלוה תלוי בה ואיכא מ"ד דלכל מלי אמרי רבנן דבדברי העדים אמרינן אכולה מלתא מסהדי אלא שרבו העומדים בסברא זו כמדובר ובנדון דידן שהאשה הנותנת היא האומרת שזכיתי בה מפאת כתובתי הו"ל כתב איהו וחתימי סהדי דבכ"הג רובא דאיתנהו קמן ס"ל דאפי' בממון אמרינן דלאו אכולה מלתא מסהדי ואע"פי שעיקר הדבר תלוי במה שגבתה בכתובתה דבלא"ה אין כאן מתנה ודמיא הא למ"ש מוהרשד"ם ז"ל דאם אינו אפוטרו' אין כאן מכר אשר הונף ואשר הורם התם שאני דסהדי הוא דקאמרי שהאפוטרופו' מכר אבל בנ"ד דהיא קאמרה הכי מה איכפת להו לסהרי. גם בנדון הרב כנ"הג ז"ל שבתשו' שכתוב בשטר שגבתה בכתובתה הן הנה דברי העדים ובאותו נדון עצמו חילק הרב בין אם. כתוב וגבתה לאם כתוב שגבתה ע"ש ובנ"ד מוכח טפי דלאו אגבייה מסהדי שהרי בענין שבועת אלמנה כת' אחר שנשבעה שבועת אלמנה שלא גבתה וכו' האריכו למעניתם לבאר אופן השבועה להורות דבהא קמסהדי ובענין מה שזכתה בה בסכי כתובתה תלו הקולר בצוארה ועוד דהו"ל למכתב הכי אחר שנשבעה וזכתה בחצר פ' מפאת כתובתה עמדה ונתנה אלא ש"מ קושטא קאי דאין להם ידיעה מענין הגבייה וכ"ש אם נחלק עוד דע"כ לא קא' מוהרשד"ם ז"ל דאם אינו אפוטרופוס אין כאן מכר אלא לענין מכירה דודאי סהדי דייקי טפי כי היכי דלא לימטי דררא דממונא לקונה אבל במקבל מתנה איכא למימר דאפילו במלי דסהדי אמרינן דעדים לאו אכולה מלתא מסהדי אלא שלא מצאתי למי שסובר כן

שו"ר למרן הב"י ז"ל סי' שע"ה שהביא משם הר"י בן הרא"ש ז"ל שנשאל בראובן שנשא אשה שיש לה בת מבעלה הא' ומת ראובן ואח"כ מתה אשתו ועמדה הבת הלזו ומכרה בית א' שהיתה לראובן בטוליטולא ובעוד שראובן הרחיק נדוד נפלה הבית עד היסוד בה והגיע נזק לקהל מאותה פרצה ונתנו רשות לסופר שיבנה אותה מכיסו ויחזיק בה ובא הקונה אותו הבית מהבת חורגת. ראובן לערער על הסופר ונמצא כתוב בשטר שביד ראובן שאם הבת גבתה אותו בית בסכי כתובתה והשיב ז"ל מדין התלמוד אין העדים חותמין על השטר אא"כ נתברר להם שהקרקע היא שלו והמוכרת הזאת אפשר שירשתה מאמה שמתה אחר מות בעלה וגבאתו בכתו' וכו' עכ"ל ולפום מאי דכתי' משמיה דהרא"ש ז"ל בתוספותיו וכמו שהובא במקו'