משכנות הרועים תנג

סהדי ולא נקט בפשיטות דכתבי סהדי פ' כהן וכדכתי' וכ"ש דשמעינן מינה דאפי' בכתבי סהדי וחתימי מבע"ל דאיכא למימר דאפילו בכתבי סהדי אמרינן לא אכולה מלתא קא מסהדי אלא דמהא לא איריא דאיכא למימר דנקט בכ"הג דכתב איהו וחתימי סהדי נמי איכא למימר דעדים אכולה מלתא קמסהדי א"כ לא מכריעא ואכתי בדוכתיה קאי כיון דתלמודא נקט בכ"הג ש"מ דבהא הוא דקא מבע"ל ופליגי בה אמוראי ואין לומר דתלמודא מודא סרכיה דמק' נקיט ואזיל דקאמר אלימא דכתי' אני פ' כהן וכו' אהא מהדר לא צריכא דכת' אני פ' כהן כדקאמרת אלא בחתימי סהדי בחייב מנה לפ' דאכתי לא איפרוק כיון דאשכחן דבפ' ג"פ קאמר תלמודא דכהן הוי סי' ש"מ דהתם בכתב עדים פ' כהן והכא דוקא קא מבעיא להו דכתב איהו וחתימי סהדי ומאי ק"ל להתוס' והרא"ש ז"ל

שו"ר במקו' בכתו' דל"ד ע"ב בד"ה איבעיא וכו' שכתב משם הרא"ה ז"ל וז"ל פי' האי דקא מספק"ל דוקא בלישנא דידיה כהאי דאמ' אני פ' כהן אבל בלישנא דסהדי ודאי מהני עכ"ל ולא נסתייע מהך דפ' ג"פ אלא מגופא דלישנא דתלמודא וכדכתי' בעניותין ובדף ל"ה ע"א בד"ה אב"א וכו' כת' משם הריטב"א ז"ל וז"ל דכתיב ביה אני פ' כהן וחתימי סהדי וכו' דוקא בהא הוא דאבעיא ליה אבל בשטר שכתוב בלשון עדים פ' כהן לוה פשיטא דאכולה מלתא קמסהדי והדר ק"ל מהך דתנן העורר על השדה ועשאה סימן לאחר איבד זכותו והיינו שהמוכר מכר את שדה שלו ועשה סימן לאותו שדה שהיה העד מערער עליה וכתב בשטר מכרתי לפ' קרקע פ' שהמצר שלו שדה שלי וחתם המערער איבד זכותו א"כ תפשוט מינה בכותב אני פ' כהן וחתימי סהדי דאמרי' אכולא מלתא מסהדי ומאי קמבע"ל והיכי פליגי בה אמוראי ותי' דהתם דאיכא דררא דממונא לגבי דידיה אע"ג דבעל דבר הוא שעשאה סי' ואיכא למימר דעדים לאו אכולה מלתא מסהדי אפי"ה היכא דאיכא דררא דממונא לגבי סהדי הו"ל למידק טפי ולא לחתום ומדחתם אמרינן דהדר ביה מהך ערעור ואיבד זכותו הילכך מהתם לא תפשוט ולמאי דפשיט דפליגי בה אמוראי דמ"ס בכתב איהו אני פ' כהן וחתימי סהדי אין מעלין ליוחסין דעדים לא אכולה מלתא מסהדי אלא אמנה שבשטר מסהדי צריך לחלק בין היכא דמטי ליה דררא דממונא לסהדא דהך דעשאו סי' דפשיטא דאכולה מלתא מסהדי אבל היכא דלא מטי לסהדא דררא דממונא כהך דאני פ' כהן אמרינן דלא אכולה מלתא מסהדי ולמ"ד מעלין דעדים אכולה מלתא מסהדי אמטו להכי אם חתם עליה בעד איבד זכותו ולפי"ז היה נראה לכאורה דלדעת הרא"ה והריטב"א ז"ל דכת' העדים דאמרי' אכולה מלתא מסהדי אם העדים עשו סי' ששדה זו שמכר פ' המצר שלה שדה של פ' זכה אותו פ' באותו שדה דאכולה מלתא מסהדי והא דקתני וחתם עליה המערער לא איירי אלא בעשאה המוכר סי' לאחר ולא העדים אבל בשעשאוה העדים זכה פ' באותו שדה אבל לדעת התוס' והרא"ש ז"ל אפי' בכת' עדים פ' כהן לאו אכולה מלתא מסהדי ולא זכה אותו פ' דעדים אמכירת שדה זו קמסהדי ולא דייקי כולי האי אלא כשהוחזקו שני יוסף ב"ש ועשו' סי' כיון דבכ"הג ודאי יהבי דעתייהו למידק טפי דעיקר הסי' לא בא אלא לברר מי הוא זה יב"ש משא"כ לדעת הרא"ה והריטב"א כמדובר אמנם לרבנן הרא"ה והריטב"א ז"ל דמסקי למלתייהו דאפי' בכה"ג לא אמרינן דעדים אכולה מלתא מסהדי אלא דוקא במאי דאבעיא לן בכוונת כהן דבשמא מרק דייקו טפי אמכירתו מי בעל דברים הוא החייב או מוכר ולא על מה שעושים לסי' והריטב"א כתב משם רבו ז"ל דבעדים מהני דאמרינן אכולה מלתא מסהדי אלא דהוי מכתבם ואנן קי"ל מפיהם ולא מפי כתבם אלא א"כ נכתב בשטר גמור ע"ש

וראיתי להר"ן ז"ל בפי' ההלכות שכתב לדברי הרא"ה ז"ל הניתנים למעלה דכי מספק"ל נמי דוקא בהך דשייך למידק בשמא דידיה לפי שהמלוה תלוי בזה אבל הנך מלי דמתאמרי בשטרא ודאי לא מסהדי סהדי עלייהו אלא דאיהו אמר הכי וטעמא דמלתא לפי שהסופרים אפשר שכותבים על שמות בני אדם כמו שמוחזקין בעיר וכו' עכ"ל ולפ"ד למדנו שד' הרמב"ן ז"ל כדעת התוס' והרא"ש ז"ל דאפי' בשמא וכתבו העדים מספק"ל אי אכולה מלתא מסהדי ולמ"ד אין מעלין מעלין משטרות ליוחסין אפילו בכ"הג ולמ"ד מעלין אפי' בכתב איהו אני פ' כהן מחזיקין אותו בכהן דעדים אכולה מלתא מסהדי אפילו אמאי דקאמר איהו אבל לפ"ד הרשב"א שכתב הר"ן והרא"ה והריטב"א ז"ל בכתב איהו הוא דפליגי אבל בכתבו עדים פ' כהן לוה כ"ע מודו דמעלין דבשמ' שהוא עיקר ההלואה והמכירה ובו תלוי למען דעת אי זה הוא המוכר או הלוה דייקי סהדי טפי אבל בעשו העדים הקרקע סי' לפ' לא דייקי טפי כיון דאית ליה דררא דממונא ואין אנו מחזיקין אותו קרקע לאותו פ' אלא דוקא בדחתם המערער גופיה דכיון דאית דררא דממונא איבד זכותו דאמרינן דהדר ביה ואודויי אודי שהיא של המחזיק בה ורבו של הריטב"א ז"ל ס"ל דבכ"הג נמי אמרינן שאם כתבו העדים לסי' לקרקע של פ' זכה אותו פ' דעדים אכולה מלתא מסהדי אלא דהא דלא זכה אלא בחתם המערער משום דהוי מכתבם ואנן בעי' מפיהם ולא מפי כתבם כמו שנאמר וע"ע במקו' לשם

וראיתי להרשב"א ז"ל ח"ב סי' שנ"ב דאייתי לתלמודא בפלוגתא דאמוראי במעלין משטר ליוחסין דח"א מעלין וח"א אין מעלין וכתב ז"ל וכיון דלא אתבריר לן מאן אמר הכי ומאן אמר הכי מספיקא לא מפקינן ממונא ודכוותה נמי נ"ל באו' אני יוסף כהן לויתי מפ' וכו' דסהדי לאו אכהני סהדי אלא במנה שבשטר אבל אם היה כתוב בשטר אמר לנו יוסף ב"ש וכו' דהוי סימן אילו כתב יוסף הכהן ב"ש וכמ"ש בפרק ג"פ אם היה כהן יכתוב כהן דבכ"הג אכולה מלתא מסהדי וכו' עכ"ל והיינו כדכ' בעניו' לתרץ קו' התוס' והרא"ש ז"ל אבל הרא"ה ז"ל והריטב"א ז"ל לא העלו על דל שפתם הך דפרק ג"פ נראה משום דס"ל דבהוחזקו ב' יוסף ב"ש ועושין סי' שהוא כהן אע"ג דכתב איהו וחתימי סהדי בכ"הג אמרי' דאכולה מלתא מסהדי וכמדומה שהר"ן ז"ל לא ראה תשו' הרשב"א ז"ל הלזו אלא שנראה לו מחי' שאלמלא כן לא היה כותב וכן נראה מדעת הרשב"א ז"ל אלא שבראש גלי נתן דעת הרשב"א ז"ל שו"ר להכנ"הג סי' מ"ט בהגהב"י אות י"ב שנתעורר על הר"ן ז"ל כדוקיין וכתב עוד משם מהרש"ל ז"ל שיש תשו' אחרת להרשב"א ז"ל סי' אלף קנ"ו סותרת שכתב בפשיטות דעדים לאו אכולה מלתא מסהדי ע"ש ואני עני אומר אעפ"י שמ"ש הכנ"הג לחלוק ע"ד מהרש"ל ז"ל דברים אמתיים דשני לן בין כשעיקר הדבר תלוי בו לכשעשאה סי' וכמו שהאריך הרב וכדכתיב' וכשאני