משכנות הרועים תנא

אחריו בעלה כמ"ש ביד הבת ועוד נתנה מהמטלטלין שתחת ידה ואף לאמתה תעשה כן ונתנה לה מטלטלין ויהי כשמוע הבן היטב חרה לו והלך בפני הב"ד יצ"ו הנז' ושלח והזמין את אמו וטען בפניהם שבשטר מתנה שכתב לה כל נכסיו כתוב לאמר ובתנאי שלא תתן מאומה לזולת וא"כ מתנה שנתנה לאחרים בטלה ומבוטלת והאלמנה משיבה כי מה שנתנה לבתה הוא מסכי כתובתה ושכך כתבה בשטר המתנה שביד בתה אחר שנשבעה שבועת האלמנה ע"י ב"ד יצ"ו ואז טען היורש הראיני נא את שטר כתובתיך לדעת מה כתוב בה המעט הוא אם רב ועוד שאני רוצה לסלקך בזוזי מה לך אצל קרקע אבותי וכשחקרתי בדבר ומצאתי שהאלמנה הלזו אין שטר כתובתה יוצא מתחת ידה ורוצים להגבותה כתו' קרובותיה תמהתי דהלכה רווחת היא דהאלמנה דאין שטר כתו' יוצא מתחת ידה אינה גובה כתובתה כמו שהסכימו גדולי המורים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל בתשו' כלל ל"ו ע"ש ואחריו נמשך בנו ז"ל בטור א"הע סי' ק' ומרן בש"ע שם והרשד"ם ז"ל חא"הע סי' קמ"ו ומוהרי"טץ ז"ל סי' רע"ח והר' בחא"הע סי' נ"א ע"ש וסיים מוהרשד"ם ז"ל שם ואי איכא מאן דפליג אינו אלא במנה ומאתיים משום דהוו תנאי ב"ד אבל בנדונייא כ"ע מודו דלא גבייא מיתמי ע"ש ואע"פ שסיים עוד שם דאם תפסה לא מפקי' מינה הרי כבר ביאר דעתו דדוקא במטלטלין שאין אנו יודעים שהיו של בעלה וגם לא ראינו אותם בידה קודם דאית לה מגו שהם שלה או נאבדו אבל בנ"ד קודם שנשבעה נתנה אותם לסרסור למכור אותם וגם כל רואי' יכירום שהם של בעלה פשיטא דלא מהנייא לה תפיסה ועוד מצאתי להר"ן ז"ל בפרק אלמנה נזונת אהא דאמר ר"א אלמנה שתפסה למזונות מה שתפסה תפסה וכו' שכתב משם רש"י ז"ל וז"ל ודוקא שתפסה מסימטא או מר"הר הוא דמהנייא לה תפיסתה אבל מרשות היורש דהיינו בבית שהיתה דרה שם עם בעלה לא משו' דלאחר מיתת האב הרי הם בחזקת הבן ע"ש וכן כתב המרדכי בשם הר"ם ז"ל ע"ש ואם למזונות לא מהניא תפיסתה אבל בחד מהנך שכתב הרב ז"ל כ"ש לפירעון כתובתה דודאי דהתפיסה למזונות עדיף טפי כמ"ש שם ועוד מצאתי להר"ן ז"ל שם שכ' בשם הפוסקים דתפיסת המטלטלין לא מהנייא אלא תפיסת מעות ואפילו למזונות וכ"ש לפירעון כתובה ועוד ששם נתבאר מדברי הרי"ף והר"ן דלא מהניא תפיסה דלאחר מיתה אלא למזונות אבל לא לפירעון כתובה וכ"פ המרדכי ז"ל שם וסיים וז"ל וכ"פ רש"י ז"ל בתשו' שכל הנכסים שהניח המת הם בחזקת היורשים בכל מקום שהם ואינן משועבדים לכתובה ואם תפסה אותם לאחר מיתת הבעל מוציאין אותם מידה וינתנו ליורשים בלי שום טענה וכו' עכ"ל הרי נתבאר דלא אהניא לה תפיסה דלאחר מיתה לפירעון כתובה ומצאתי. למרן מוהריק"א בתשו' חא"הע סי' ו' דף ך' ע"ד שכת' וז"ל עם היות דמרגלא בפומייהו דאנשי ונשי דתפיסה מהנייא להו ופשיטא להו כביעתא בכותחא ע"כ צריך אני לברר דלא כמה דס"ל דכל תפיסה מהניא אלא איכא גווני דמהניא ואיכא גווני דלא מהנייא והטיל בה ו' תנאים וא' מהם דאי תפסה לכתובה צריכה לתפוס מחיים אבל לאח"מ לא מהני ואם למזונות אפילו לאחר מיתה מהניא ב' צריכה היא לתפוס בעצמה ולא ע"י אחר ג' צריכה ג"כ לקנותה בדרכי ההקנאות כמ"ש שם וכו' עכ"ל הרי מבואר ובפירושא אתמר דאינה מועל' התפיסה לפירעון הכתובה אלא מחיים ובסימטא ולקנותם בא' מדרכי הקניות א"כ בנ"ד דאין בתפיסתה אחת מהנה פשי' דלא מהנייא לה תפיסתה ולא תגבה כלל ואל תשיבני ממ"ש הטור שם סי' ס"ו וז"ל ולפיכך אם איבדה כתובתה ידקדקו בכתובת הקרובים וכו' עכ"ל דא"כ הוא תמה על עצמך וליטעמיך מי ניחא דקשיא הלכתא אהלכתא אלא ע"כ צריך אתה לומר דהתם לא מיירי אלא במנה ומאתים שהם מתנאי ב"ד דאלימא מלתא דב"ד. תדע דבמנה ומאתים הוא דקא פסיק ותני שהרי מוצא דין זה ומקורו הוא מפ"ק דכתובות דקתני התם ב"ד של כהנים היו מגבין לבתולה ת' זוז ואתמר עלה בגמרא התם לא ב"ד של כהנים היו מגבין ת' זוז בלבד אלא אפילו משפחות מיוחסות שבישראל אם רצו לעשות כן עושין וכת' התוס' ז"ל שם ואפילו לא כ' בלשון תוספת אלא דחזו ליכי אפי"ה גובה וע"ז כתב הטור אם יש משפחות שנוהגים לכתוב בכתובה יותר משיעו' חכמים פי' דהיינו ק' ק"ק הרשות בידם וסיים ע"ז לפיכך אם איבדה כתובתה ידקדקו בכתו' קרובים דהיינו בעיקר הכתובה אם היא ממשפחו' המיוחסו' וכו' וזהו שסיים מור"ם בהגה וז"ל אפילו כתב לה דחזו ליכי אפי"ה גבייא והם דברי התוס' שכתבתי וכ"ז בעיקר הכתובה מנה ומאתיים ולא על הנדונייאות דבנדונייאות ודאי דלית לן למסמך על כתובת קרובים דלא ימנע דהא' מבני המשפחה עשיר ושפוי בנכסי וא' עני היעלה על הדעת שאם העניה איבדה כתובתה שתטול כתובות קרובים העשירים ואפי' בשני אחים משכחת לה א' עני וא' עשיר כאותה ששנינו ב' אחים א' עני וא' עשיר שהניח להם אביהם מרחץ ועבדים וכו' א"כ נתת יד לפושעים שבנות העניים שבמשפחה יטמינו הכתו' וידקדקו בכתובות קרובים העשירים ותטול כמותן אין זה מתקבל והתורה דרכיה דרכי נועם ומה שאמר מעכ"ת שאנו נוהגים להגבות לאלמנה שאיבדה כתובתה ככתו' בנות משפחתה עדיין יש להשיב דלא נהגו כן אלא כשאין היורש טוען שכבר נפרעה או מחלה אלא שאין שטר כתו' בידה ולפיכך דקדקו בכתו' בנות משפחתה והגבוה אבל בנ"ד שהיורשים טוענים שנפרעה כבר יותר מסכי כתובתה כפי שיעור בני משפחתה איך יכולים להגבותה דמ"ש משאר מלוה ע"פ דעלמא שאינה גובה מהיורשים אלא בא' מג' דרכים שנתבארו בסי' ק"ח ע"ש ואף אם נאמר כדבריכם כן הוא דלא שאני לן בין טענו היורשי' טענת פירעון או מחילה ללא טענו דלעולם גובה בקרובותיה עדיין יש להשיב שלא תגבה במחצית סך שבפחות מקרובו' דכל המדות שאנו מודדין אינם אלא עפ"י מדותיהן של חכמים והם ז"ל כשתיקנו כתובת אלמנה לא תיקנו לה אלא חצי סך כתוב' אלמנה דומיא דידה בכל סכי כתו' וכל שלא נמצאת במשפחתה כתובת אלמנה יש לנו לשער בכך דכיון דאין שטר כתו' יוצא מתחת ידה ידה על התחתונה וכבר הראוני כתו' א' מקרובותיה ואין בה אלא אלף ת"ת דינרים דל מנייהו ת"ר שהם סך שליש שמוסיף לה הבעל ומנהג פה מתא תונס יע"א דהאלמנה אינה גובה סך התוס' פשו להו ת"ר דינרים ולפי הנשמע כבר תפסה וגבתה יותר מת"ת גרושוש ע"כ אמרתי יפה השתיקה כי לא ידעתי טעם למעכ"ת ועוד אני תמיה שהשביעוה מעכ"ת להאלמנה הלזו דמורי הרב נר"ו הוא קרוב להאלמנה שני בשני וגם עם חבירי ר"ד היא קרובה והו"ל כמי