משכנות הרועים מה

בסתם דבמפרש ליכא למימר מי ידע דמחי' דכבר פי' שמחל לו בק"ק אעפ"י שאינו שוה אלא מנה עכ"ל וכ' ה' מח"א ז"ל בה' אונאה סי' ט"ו במוכר לחברו חפץ וא"ל המוכר ללוקח ע"מ שתמחול לי על האונאה או שא"ל ע"מ שלא יהיה בו אונאה ותובע ממנו הונאתו והמוכר אינו רוצה להחזיר לו האונאה ורוצה שיתבטל המקח הדין עם המוכר דהוי כמי שא"ל שגוף המכר תלוי אם יתקיים המכר ואם לא ירצה למחול יהא המכר בטל ע"ש שהאריך בזה ועיין בתשו' הרדב"ז ז"ל ח"א סי' קל"ו מ"ש בזה

(מז) אונאה בני אדם הקונים הגאביל"ה מממוני הקק"י אין בה דין אונאה הרא"ש ז"ל כלל י"ג סי' ס"א ועיין בש"ע י"ד סי' קע"ג ס"ה והריב"ש ז"ל בתשו' מכנה אותה בשם עזר"י והרא"ש שם קרא לה אל מעונא ע"ש ועיין להכנה"ג ז"ל סי' זכ"ר בהגה"ט אות ס"ו ולה' מח"א ז"ל ה' אונאה סי' כ"ד ע"ש

(מח) אונאה. קי"ל דאין המאנה חייב להחזיר עד שתהיה האונאה יתר על פרוטה כמ"ש בטו"שע סי' זכ"ר ס"ה ע"ש וכרב כהנא דאמר אין אונאה לפרוטות ומש"ה לא תני תנא דמתני' בהדי ה' פרוטות הן וכו' דאונאה בפרוטה ודלא כלוי כדאיתא בפ' הזהב דף נ"ה והרי"ף הביא לדברי ר"כ ולוי וכתב דלית הלכתא כוותיה ומעתה מ"ש ה' הנמק"י ז"ל שם אבל הרי"ף פסק כלוי צ"ל דט"ס הוא וצ"ל דלא כלוי וממקומו מוכרע שכתב וכ"כ הרמב"ם בפי"ב מהלכות מכירה והב"י שם בהלכה ד' היתה פרוטה בשוה אינו מחזיר שאין הונייה לפרוטות עכ"ל וכ' ה"ה ז"ל דפסק כר"כ וכן בהל' וכו' ע"ש וכ"כ הרא"ש דרב אלפס פסק כר"כ וסברתו כיון דמתני' דייקא כוותיה ע"ש ש"מ דהרי"ף פוסק כר"כ אלא דהרמ"ה והרא"ש פסקו כלוי ע"ש בהרא"ש טעמו של דבר איברא דבר"פ א"ן דף ס"א ע"א איתא התם אמר רבא למ"ל דכתב רחמ' לאו ברבית לאו בגזל לאו באונאה ופרש"י שם ילמדו זה מזה שבכולן חסרון ממון שמחסר את חברו עכ"ל דהיכי מצו רבית וגזל אתו מאונאה דבאונאה בש"פ אינו חייב להחזיר דאין אונאה לפרוטות אלא עכ"ל דרבא כלוי ס"ל דיש אונאה לפרוטות ועוד בה דרש"י פי' דאין אונאה לפרוטות אלא בכאיסר והרא"ש כ' דלא דק אלא במעה כסף דכיון דאפיקתא לאונאה מפרו' אינה פחו' ממעה כסף ע"ש ולפ"ד לוי דאמ' בפרו' אפי' בפרו' וכ"ש איסר ור"כ דאמר אין אונאה לפרוטות לאו דוקא אלא אפי' לאיסרין ואמאי נקט לפרוטות לאשמועי' רבותא טפי דאפי' לאיסרין אין אונאה ומה שתי' הב"ח דלרבותא דלוי קאתי לאוריי דאפי' לפרוטה איכא אונאה ע"ש הוא דוחק דר"כ נקיט בליש' במאי דאיכא למיטעי משום רבותא דבר פלוגתיה ועוד היכא אשכחן דמר נקיט בליש' מילת' דהויא רבותא לבר פלוגתיה ואם רצו לומר דתלמו' דנקט במילתיה דר"כ פרוטות לרבותא דלוי ק' טובא כיון דהלכתא כר"כ אדרבא הו"ל להש"ס למידק טפי בלישניה כי היכי דלא נימא דאפי' באיסר איכא אונאה וכדפירש"י ז"ל ואם נפרש לדעתם ז"ל דלוי נמי דאמ' יש אונאה לפרוטות ר"ל ויתר כל שהוא הא ליתא חדא דלישנא לא מתפרש בהכי כלל ועוד א"כ רבא דאמ' למילתיה דלא כמאן דאפי' ללוי בעי' יותר מפרוטה ואיהו ס"ל בפרוטה ועוד ללוי דתני ה' פרוטות ואונאה בהדייהו לא הוו דמיין להדדי לדאתאן עלה ע"כ דרבא דאמר לא לכתו' קרא באונאה וגמרי' מגזל לא אתי אלא כלוי וברייתא דמייתי הש"ס התם דנ"ו ב' דאתא לאפוקי מדר"כ וס"ל דיש אונאה לפרו' אתיא נמי כרבא א"כ אתמהא על הרי"ף והרמב"ם דפסקו כר"כ משום דוקייא דמתני' ובלא"ה הרמ"ה והרא"ש ז"ל משנו לה שינויי ע"ש ואתמהא על הרמ"ה והרא"ש דלא אייתו בידייהו סמא דרבא כוותיה דלוי קאי מ"ה פסקו כוותיה וע"ק דאמרי' בפ' המקבל דקי"א א' מכאן אמרו כל הכובש ש"ש עובר בה' וכו' ומשום בל תגזול ופרש"י דהא אוקי' בפ' א"ן לכובש ש"ש דאי גזל ממש מלאו דרבית ואונאה נפקא עכ"ל ורבי' בפי"א מה' שכירות ה' ב' פסקה ע"ש ולפי המשוער דרבא לא אתי אלא כלוי אבל לר"כ איצטריך קרא דלא תגזול לגופיה דלא מצי אתי מאונאה דבאונאה עד מעה או איסר או יתר כל שהוא מפרוטה אבל בגזל אפי' בש"פ גרידא עבר עילויה

וראיתי לרבי' ז"ל בפ"א מה' גניבה ה' ב' שכתב אסור לגנוב כ"ש ד"ת ואסור לגנוב דרך שחוק או לגנוב ע"מ להחזיר וכו' שלא ירגיל עצמו בכך עכ"ל מדכתב גנבה כ"ש ד"ת ובדרך שחוק כתב שלא ירגיל עצמו בכך ש"מ דלא הוי אלא מדרבנן ובריית' דמפיק לה מקרא דלא תגנובו אינו אלא אסמכתא בעלמא וק' דבגמ' קאמ' התם לא תגנובו דכתב רחמנא למ"ל ומשני לכדתניא לא תגנוב ע"מ למיקט וכו' אלמא מדאורייתא היא והרל"ם ז"ל נדחק בזה ע"ע גם מדברי ה' החינוך ז"ל ס' קדושים סי' רל"ד שכתב ומדיני המצוה הזאת מ"ש ז"ל שאסור מן התורה לגנוב אפי' למיקט וכו' ולהחזיר לו הדבר וכו' עכ"ל אלמא דס"ל דמדאורייתא אסור וכ"ה דעת הריטב"א ז"ל בחי' לקידושין במ"ד לד' ט"ו שכתב ויעבור על לאו של תורה ואם כנים אנחנו דרבא בשיטת לוי קאי ומ"ה אייתר ליה קרא דלא תגנובו לכדתניא לא תגנוב ע"מ למיקט וכו' וס"ל לרבא דבריית' דרשא גמורה קדריש לאיסור מן התורה אבל לר"כ דס"ל דאין אונאה לפרוטות ע"כ דגזל לא אתי מאונאה דאי מאונא' עד דאיכא טפי משתות אבל מגזל אפי' בפרוטה איכא א"כ לדידיה הך דרשא דברייתא אסמכת' בעלמא היא ורבי' דפסק כר"כ מ"ה כתב טעם שלא ירגיל עצמו בכך אלא דלפ"ז ק' להטור דבסי' זכ"ר פסק כדעת אביו הרא"ש דס"ל כהרמ"ה דפ' כלוי ובר"ס שמ"ח כתב כל' רבי' שלא ירגיל וכו' והיה נר' לומר דמילתיה דרבא לא שלטו בדר"כ ולוי דרבא מיירי בעיקר איסור אונאה דודאי דליתיה בש"פ כשאר חסרון ממון של חברו אלא לענין שחייב להחזיר הוא דקאי תנא ואמוראי דס"ל דניתן לימחל לפי שאין דרך הלוקח והמוכר יכולין לכוין דמי המקח בצמצום כמ"ש הרא"ש ז"ל ועיקרא דקרא לאיסו' הוא דאתא אלא דלפ"ז ק' לענ"ד דא"ה מאי מספ"ל להרא"ש בהא והביאו הטור שם והעתיקו מרן ז"ל דלפום מאי דכתי' היינו מילתא דרבא ע"כ נלע"ד דאע"ג דלא שוו בשיעורייהו מצו גמרי מהדדי דהצד השוה שבהן שיש בהם חסרון ממון וגזל ואונאה שאני כדטעמא דיהבו בה רבנן ומספ"ל להרא"ש ז"ל דמהך טעמא איכא למימר דשרי ועדין צריך להתיישב בדבר

(מט) אונאה. קי"ל דבשתות יתר על שיווי המקח מחזיר האונאה כמ"ש בטוש"ע סי' זכ"ר ס' ישראל וגוי שותפים בסחורה א' וקנה מאתם ישראל ונתאנה בשתות וכל לגבי דידהו דגוים אינו חייב להחזיר האונאה הילכך הקונה משתלם