משכנות הרועים מד

אנן בדידן בתריה דמרן גרירי. וכבר. דן את הדין דהרמב"ם מודה לר"ח וגם. מור"ם ז"ל לא הגיה עליו בד"מ ולא בהגהה הכי נקיטינן ולעולם כך היו דנין הב"ד של כת הקודמין נו"ן ואני הייתי סניף להם והנה בעת"ה אנן הדיוטות אנן כך עלתה הסכמתנו בועד אחי ורעי יושבי על מדין הי"ו ומה שהק' ה' מוהרימ"ט שם מהא דקי"ל כרב דאמ' ע"מ שא"ל עלי אונאה יש לו דלא ידע כמה מחיל ע"ש לענ"ד יראה לחלק דשאני נו"ן באמו' דלוקח כל סמיכות דעתיה א"א על הלוקח הא' וגמר לקנות במה שקנאו חברו וחשי' כאלו א"ל יודע אני בו שאינו שוה אלא מנה ואני אקנהו בק"ק משא"כ בהך דהא איהו נפשיה הקונה והדר דיניה לחזור באונאה הילכך אפי' א"ל ע"מ שא"ל עלי אונאה לא מהני וקרוב לזה מצאתי בה' דרישה ז"ל שכת' דהו"ל כאלו חייב עצמו במה שקנה הא' ע"ש וע"ע לה' מח"א ז"ל בה' אונאה סי' י"ו מה שתירץ עוד בזה

(מג) אונאה. קיי"ל דקרקעות אין בהם דין אונאה דמעטינהו קרא מדכתי' מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד כמ"ש בטוש"ע סי' זכ"ר סכ"ט ע"ש ובחזקו' שלנו הנהוגות ע"פ תקנת קדמונינו זצ"ל איפליגו בהו רבוותא נו"ן אי דיינינן להו כקרקע או כמטלטלי לענין דינא דב"מ ולכמה מילי כמ"ש בהכנה"ג ז"ל במה"ק ומה"ב בסי' ק"כ ע"ש ועלה בדעתי לומ' דאפי' למ"ד התם דדינם כמטלטלי אפ"ה אין בהם דין אונאה דסו"ס אינם נקנים מיד ליד איברא דהתוס' בהזהב ד' נ"ב הק' למ"ד מכירת שטרות מדרבנן היכי אתא קרא למעטוניהו ע"ש אלמא כל שאין מכירתו מן התורה לא אמרי' דמעטיה קרא ואע"ג דלא דמיא דהתם קרא יתירה דממכר אתא למעוטי שטרות אהא ק"ל שפיר אבל הכא קרא כי אתא לקרקעו' הוא דאתא ומכי תקון רבנן לחזקות דבני מכירה נינהו כיון דאינם נקנים מיד ליד יהבינן להו דינא דקרקעו' איברא במאי דאיפליגו רבנן ז"ל במאי דקיי"ל אין נשבעים על הקרקעו' שדעת הגאונים ז"ל דוקא בקרקעו' שבא"י אבל של ח"ל דינם כמטלט' כמ"ש ה' בעה"ת ז"ל ב"ש ז' והטו' סי' צ"ה ע"ש והרי התם אימעוט קרקעו' מדכתי' כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים דבר המטלטל יצאו קרקעו' שאינם מטלטל' וכו' ואפ"ה סברי מרנן דקרקעו' ח"ל דינם כמטלטלי ויש להם אונאה ובודאי פשוט דלדעת הגאונים ז"ל קרקעו' ח"ל יש בהם דין אונאה וכן מתבאר מדברי הראב"ד ז"ל שהביא ה' בעה"ת שם והביאו מרן בב"י שם בסי' צ"ה שכת' ולא חזינן לרבוואתא דווקני דשוו פלוגתא בינייהו לא לענין שבועה ולא לענין. אונאה וכו' עכ"ל ש"מ דלדעת הגאונים ז"ל משוו פלוגת' בין קרקעות א"י לקרקעות ח"ל בין לענין שבועה בין לענין אונאה א"כ למ"ד דהחזקו' דינם כמטלט' אית להו איכא למימ' דאית בהו אונאה וכן מצאתי להכנה"ג ז"ל שם סי' זכ"ר בהגה"ט אות ז"ן שכ"כ לענין קרקעו' ח"ל ע"ש ובאות נ"ח כת' משם ה' המבי"ט ז"ל שהחזקו' ידמו לקרקעו' ואין בהם אונאה ע"ש אמת שה' המבי"ט ז"ל מכת הסוברים דהחזקו' דין קרקע יש להם כמ"ש ה' המאסף בסי' ק"ם רי' אות כ' בהגה"ט ומ"ש עוד בסי' הנז' משם מוהר"ש יפה דאם עדין הלוקח לא החזיק יכול לומ' קי"ל וכו' כ"ה דעתו בעיקר נקנו החזקות כמ"ש ה' החביב שם במה"ב סי' ק"ה אות ב' ועיין בתשו' הכנה"ג ח"ב סי' קנ"ג ד' קע"ט ע"א ע"ש

(מד) אונאה קי"ל דאם הלוקח היה יודע שנתאנה בשעה שלקחו ושתק ואח"ך חזר ותבע אונאתו שומעי' לו כמ"ש מור"ם ז"ל בסי' זכ"ר ס"ז ע"ש וכ' ה' חוות יאיר סי' קפ"ז בראובן שהיה משרת אצל שמ' והיה מוכר לו בגדים לחשבון שכר שכירותו וכשסילק אותו מלשרת אצלו בא עמו לחשבון ונמצא שעדין המשרת חייב לבעה"ב מפאת הבגדים שמכר לו וטען המשרת שהיה מוכר לו בעה"ב אותן הבגדים ביותר מכדי שיוויין כשיעור אונאה אלא שמפני הנאת השירות היה שותק הדין עמו לכשיברר שהיה במקח שיעור אונאה ועע"ש מ"ש ע"ד הסמ"ע שם ס"ק ח"י

(מה) אונאה קיי"ל דבשתות מחזיר ההונאה והמקח קיים כמ"ש בטוש"ע סי' זכ"ר ע"ש נסתפקתי בראובן ושמ' שותפי' שקנו סחורה מלוי ונמצא במקח ההוא שיעור אונאה דהיינו שתות דבפחו' משתות מחלי אינשי טפי לא מחלי מי מצי אמ' לוי נהי דאיכא שיעו' אונאה בכללו' המקח הא מיהא לגבי כל חד וחד מינייהו ליכא שיעו' אונאה וכל חד וחד מסתמא מחיל או"ד בת' זבינא אזלינן והא איכא שיעו' אונאה בזבינא והשיב לי עמית בתורה נר"ו דלכי יש אונאה בכללות הזבינא כי פלגת לה נמי לתרתי ה"נ איכא הונאה בכל פלגא ומאי מספ"ל למ"ר ונומתי לו דהכי קמבעיא לי במקח בו' פרוטו' ויש בו אונאה פרוטה ויותר לדעת הרמב"ם ז"ל א"נ איסר לדעת רש"י ז"ל א"נ במעה לדעת הרא"ש ז"ל בדעת הרי"ף ז"ל כמ"ש הרא"ש בהזהב במ"ד לד' נ"ה והטו' בר"ס זה דהשתא לגבי זבינא איכא אונאה ולגבי המתאנה לכל חד ליכא שיעורא דלא מחלי אלא דמסתמא מחלי בהא היכי לידיינו דייני והנה ברפ"ק דקידושין ד' ז' אהא דאמ' רבא ב' בנותיך לב' בני בפרוטה מהו בתר נותן ומקבל אזלינן והאיכא פרוטה או"ד בתר דידהו אזלינן והא ליכא פרוטה וכתבו התוס' שם דנותן ע"כ לאו דוקא דעכ"ל בשליחות בניו ומי איכא מידי דמשלח לא מצי מקדש ושליח מצי מקדש אלא אי בתר מקבל לגמרי אזלינן וכו' אמור מעתה אי בתר מקבל לגמרי אזלינן היכא שנתאנו השותפי' בפרוטה ויותר דאיכא ממונא חייב למיהדר להו ואי בתר דידהו אזלינן הא ליכא פרוטה לגבי כל חד וחד ולאו בני החזרה נינהו דודאי מחלי וכיון דלא איפשיט' הו"ל קולא לנתבע כשאר תיקו שבגמ' דאזלינן בהו קולא לנתבע אמנם מדברי תוס' רי"ד ז"ל שם נר' דלא מספ"ל לרבא אלא משום דאיכא תרתי גבי נותן ומקבל ועיין לה' עצמות יוסף שם ועיין בפ"ב דב"מ ד' כ"ו אמ"ר ראה סלע שנפלה מ"ב וכו' וברש"י ותוס' שם ולהרב בני חיי בחאה"ע סי' מ' ולהמש"ל ז"ל בפ"ה מה' אישות ס"ו דין א' בד"ה ודע דבפ"ק דקידושין וכו' ובמ"ש לקמן במערכת אות מ"ם מדין מטבע בס"ד

(מו) אונאה קיי"ל באומ' לחברו חפץ זה אני מוכר לך ואני יודע שאינו שוה אלא ק' ואני נותנו לך בק"ק ע"מ שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה כמ"ש בטוש"ע סי' זכ"ר סכ"א ע"ש וכת' הכנה"ג שם בהגה"ט אות מ"ב שיש להסתפק אם מחל לו על כל טעותא ושלותא דעתיד לאיגלויי אי הוייא מחי' כיון דאיכא טעמא דמי ידע ומחיל או"ד דדמי להתנה חפץ זה אני מוכר לך בק"ק ויודע אני שאינו שוה אלא מאה דאין לו עליו אונאה והדעת נוטה דדמי למוכר