משכנות הרועים תמח

שירד שלא ברשות כי עיקר המתנה לא היתה כ"א מהיום ולאחר מיתה וכל עוד שהוא בחיים אין לו להשתמש בהם ואז עמד והוציא נוסח שטר המתנה שהיה תחת ידו לאשר ולקיים דבריו דלא נתן לו אלא מהיום ולאחר מיתה וכשקרא אותו א' מהב"ד יצ"ו קרא עליו ערער על אשר לא נמצא בו זיכוי ע"י אחר כיון דקטן היה באותה שעה מכל זה נראה ברור כשמש בצהרים דמעיקרא ועד השתא למתנה גמורה איכוין ובכ"הג מודה הרי"ף ודעמיה ז"ל דאמרינן דהמקבל הוא המוחזק כיון ששט' בידו וידו על העליונה לומר מעיקרא הוה ע"י זיכוי ולא נכתב ואת"ל דאיכא סהדי דלא זכה ע"י אחר איכא למימר כיון דסופר כות' השטר גמיר וסביר וספרא דווקנאה הוא מצינן למימר דקבל מרבותיו דייני גולה ז"ל דדיינו כס' מוהרימ"ט ז"ל ודעמיה ואת"ל עוד דלאו כל אפייא שוין ואיכא למשדי בהו נרגא אכתי איכא טעמא דהמקבל מוחזק ומצי למימר קי"ל כסב' מוהרימ"ט ז"ל וכ"ש דהרשב"א והראד"ב ז"ל סברי כוותיה מאן חשיב מאן ספין לאורועי שטרא דמתנתא דתפיס בידיה ודי בזה וכ"ש דהריטב"א ז"ל סובר דהמקבל נקרא מוחזק וכדכתיבנא

ועוד נשמעינה מן הדא ממ"ש בשטר המתנה וכך אמ"ל כתבו וחתמו בכל לשון של זכות ויפוי ואופן המועיל וכו' ובסוף השטר כתוב לאמר דלא כאסמכתא וכו' אלא כחומר וכחוזק וכו' ובתיקון רז"ל עכ"ל א"כ איפה הרי הנותן בעין יפה נתן רשות לעדים לכתוב שטר מתנה זו בכל אופן המועיל וגלה דעתו דלמתנה גמורה איכוין והם העידו שהדבר נעשה כתיקון רז"ל ודאי אית לן למימר דשפיר עבוד זכייה ע"י אחר וא"נ אתו לב"ד ואמרי דלא עבוד אינם נאמנים וקרי' כאן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד דכתב ידם יוצא ממ"א

ומצאתי תשובה שלימה לרבינו ברוך ז"ל והיא במרדכי בפ' מי שמת סי' תרי"ז וז"ל שאלתי מרבינו שמחה ז"ל על שטר שלא היה כתוב בו קנין הפירות כראוי דלא הקנה לו קרקע לפירותיו אלא . נתנו לו כדי לקחת הפירות של זה הקרקע אי אמרינן האי שטרא חספא בעלמא הוא וכו' והשיב רבי' ברוך ז"ל אחר שכתוב בשטר המתנ' שנתן לו כח על הפירות של הקרקע בקג"מ אג"ק וקבלו עליהם כחומר שטרי קנין פירות העשויים כתיקון רז"ל וכו' ומעתה שהעדים מעידים שנעשה כתיקון חז"ל זה הוא תיקון חז"ל לקנות קרקע לפירות וילמוד עליון מתחתון ולא נאמר הכא יד בע"הש ע"הת ומאחר שחתמו העדים ע"ז אפי' נשאלם עתה ויאמרו לא כך היה לית לן בה דלא אתי ע"פ ומרע ליה לשטרא וכיון שהגידו שוב אינם חוזרים ומגידים וכו' עכ"ל הדברים מוכיחין דלא זכה ר"ב ז"ל למקבל אכילת הפירות אלא משום דכתוב בשטר כחומר וכתי' חז"ל דמסתמא אמרינן דודאי עבוד כתי' חז"ל אבל אם לא היה כתוב אלא דברי הנותן שאמר לעדים כתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח וכו' לא מהני מידי ועיין בתשו' מוהר"ם אלשיך ז"ל סימן פ"ו דף מ' ע"ג או אפשר דבנדון רבינו ברוך ז"ל לא היה כתוב בשטר שהנותן אמר לעדים כתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח וכו' רק בסוף השטר כתוב לאמר כחומר וכחוזק וכו' משו"ה תלא זייניה במאי דכתיב כחומר וכחוזק וכו' ואה"נ אם היה כתוב כל זכות ויפוי כח סובר רבינו ברוך ז"ל דמהני דחזקה שליח עושה שליחותו דכיון דאמ"ל לעשות באופן המועיל ודאי דגמרו שליחותם ודמות ראיה לזה ממ"ש הרשב"א ז"ל בשניות סי' ש"א בשם רבינו יונה ז"ל דאם כתוב בשטר ואמ"ל קנו ממני ובסוף השטר כתוב וקנינא מניה הו"ל שני קניינים וכו' ע"ש ועיין למוהריב"ל ז"ל ח"ד סי' ל"ב דף נ"ו והרב פרח מט"א ז"ל ח"א סימן י"ד וק"י סי' תשפ"ב אע"ג דקנין א' הוא מדברי המצוה ואיכא למימר דהכי עבוד ומאי ב' קנינים דקא חשיב הרב ז"ל אלא הוא הדבר דכיון דצוה להם ליטול בקנין מסתמא הכי עבוד ותו לא צריך למכתב וקנינא וכו' אלא ע"כ דלאלומי מלתא אתא

שוב ראיתי להנמק' ז"ל בפ' ח"ה דמ"ז אהא דאמרי' התם האי שטרא דמתנתא צריך למכתב ביה כתבוהו בשוקא וכו' כתב וז"ל כתב הר"ר יונה ז"ל שאם אמר הנותן לעדים כתבו בכל לשון יפוי השטרות הרי יש בכלל שיכתבו כראוי לכתוב בשוקא ובברא וכו' וכתב הרמב"ן ז"ל דאע"ג דהני שטרי דילן כתוב בהו בכל לשון של זכות לא מהני מידי אם לא פירשו בשטר כתיקון חכמים ז"ל כדפירש ר"ח וכתב הר"י ז"ל דכיון שכותבין הסופרים כתי' כדפי' והנותן רוצה שיעידו עליו נמצא שהוא נותנה בלב שלם ונראה מדבריו שכן ראוי להורות בדיעבד עכ"ל ע"ש והנראה דבהא פליגי דלרבינו יונה ז"ל כיון דצוה להם לעשות יפוי מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שהוא נותנה בלב שלם ומסתמא דכתבוה בברא וכו' דחזקת שליח עושה שליחותו ודעתו קרובה למ"ש הרשב"א משמו אשר הצגתי לפניך ועיין בתשו' מהר"ם אלשיך ז"ל בסי' פ"ז בסוף התשובה ועיין בתשו' הרב דבר משה ז"ל סי' פ"א מ"ש על דברי תשו' זו ולהרמב"ן לא תסגי ליה באמירת הנותן אלא עד שיעידו על עצמם שעשו כתי' חז"ל

גם אשו"ר להטור סי' רמ"א שכתב בשם הרא"ש ז"ל א אע"ג דבעי' תנאי כפול אנ"הנ אם כתוב בשטרא וקנינא מיניה כחומר כל תנאים וכו' התנאי קיים וכו' ודעתו קרובה לסברת רבינו ברוך ז"ל ורבי' יונה והרמב"ן ז"ל דכל דקבל עליו כחומר כל שטרות כל חד לפי עניינו אעפ"י דלא נכתב ולא היה הרי קבל עליו לקיים דבר זה כחומר שטרות הכתובים כתי' רז"ל וזהו תי' חז"ל לזכות לקטן ע"י אחר ואע"ג דהנותן לא איכוין להאי ולא ידע אתו מאומה כיון דאמר לסופר לכתוב ומנהג הארץ ההיא לכתוב כן דבריו קיימים וזה מתבאר מתשו' הרא"ש ז"ל הלזו במ"ש כמו שנוהגין לכתוב כן בארצנו עכ"ל ולא זו בלבד דהנותן לא ידע דין זה אלא אי סהדי נמי לא ידעי לית לן בה ודבר זה נמצא לרבי' האיי גאון בתשובה שהביא הריטב"א ז"ל כמ"ש מרנא הב"י ז"ל בסימן ע"א דאע"ג דספרא לא ידע לחזוקי וכו' ע"ש וכיוצא בזה כ' ה' הלבוש ז"ל בהא דקי"ל דאין מטבע נקנה בחליפין ולפיכך אין השיתוף נגמר בהטלת הממון לכיס אלא בקנין קרקע ואגבו מטבע ואפי' כתב שטר וק"ס כתב ע"ז הרב הלבוש ז"ל בסי' קע"ז סתמא דמלתא כל הבא אצל עדים ואמ"ל שיכתבו שטר על דבר מה בודאי קבל עליו לקיים כל חומר ואינו יכול לחזור בו וכתב על זה הסמ"ע ובאר הגולה ודברים. של טעם הם ע"ש וכתב הט"ז למימרא דאילו כתב שחייבו עצמם וכו' ע"ש: מפורש יוצא שכל שבא אצל העדים לכתוב איזה ענין הוא סומך על הסופר לאשר ולקיים בכל תוקף ואופן המועיל עפ"י הדין דלאו כ"ע דיני גמירי וסמוכות שלו על הסופר ומשום דלפעמים יקרה דהסופר נמי לא גמיר וא"נ גמיר וסביר ה'ן נסתר כמה הלכתא גברוותא אמטו להכי נהגו