משכנות הרועים תמו

אגבה מטלטלי ניחא דאימור דעתיה כיון דלהאי מלתא מיהא איקרי מכורה היא לגביה אמטו להכי הדרי זביני אבל לפום מאי דסברי מעיקרא וכן לרב יוסף התם דלא תליא פלוגתייהו אלא אי הדרי זביני או לא קשה לשמוע אם לא שנאמר דטעמא דרב הוא דשאני מקדש אחותו דלא משכחת לה צד קנייה כלל אבל מוכר שדהו בשנת היובל דארעא דידיה היא שפיר דיש לו בה לקוחים גמורי' אלא דרחמנא לדידיה קמזהר בעמוד והחזר מש"ה שפיר קרויה מכורה אצלו ולקמן יתבאר בס"ד. נמצאת אתה אומר דלרב דאמר במוכר שדהו בשנת היובל הוי מכר ולא הדרי זביני הה"נ בנ"ד איכא למימר דסבר מר דלא הדרי וכן לרב ענן דאמר התם בערכין וגטין דמוכר שדהו ביובל סבר שמואל המעות אינן חוזרות דלשם מתנה איכוין ולא שני ליה בין טעות דמקדש אחותו להך דמוכר שדהו ביובל ובכלהו לא טעו אינשי ובודאי דלשם מתנה יהיב זוזי א"כ הה"נ בנ"ד דסבר רב ענן כדשמואל דמעות אינם חוזרות

ואולם כשאני לעצמי. אען ואומר דשניא הא דנ"ד מכל הנך דלא ראי זה כראי זה וטעמא רבה איכא במלתא דודאי כשקנאה הנותן קנויה היא לו לאלתר אלא שחוזרת מכח התנאי שכך אמ"ל עד שאעלה לירושלים שהכוונה שאפי' בעת שאני חוזר וקונה ממך הרי המתנה חוזרת תת כחה מחדש פ"א והויא לה עקירה והנחה וכן מתבאר מדברי הר"ן ז"ל וז"ל כאילו אמר בפי' הנטיעות האלו קרבן מעתה וקרבן לכשיפדה וכו' עכ"ל אלמא דשפיר חל עליה הפדיון לאלתר אלא דמיד חל ההקדש פ"א וכההיא דקי"ל במקדש בשתי פרוטות א' מהיום וא' לכשתתגרש דמדמינן לה התם בנדרים ע"ש דודאי מיחל חיל גיטא ונ"מ למי שנשבע לגרש את אשתו שהיתה מקודשת בשתי פרוטות כה"ג יצא י"ח שבועתו דשפיר מקרי גרושין גמורין להאי מלתא ואע"ג דלא אריך למעבד הכי כמ"ש הרי"ף ז"ל דחשיב כאנוס היינו לכתחלה עיין א"הע סי' קל"ד וקנ"ד ע"ש

ואתה דע לך דלענין נטיעות היה מקום לומר דלא מספק"ל דודאי מעות אינם חוזרות דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכאלו הקדישן למעות האלו שפדה בהן הנטיעות ועיין בתוס' בפ' יש נוחלין דף קל"ג ע"ב בד"ה ולא תשיימה את וכו' ע"ש

שוב ראיתי לה' מש"ל ז"ל בפ"ד מה' עבדים שנסתפק בכיוצא בזה במוכר את בתו לאמה כשהיא נערה ולכשתהיה בוגרת ע"ש שכתב בזה קרוב למאי דכתיבנא עלץ לבי ועיין בתשו' הרשב"א ז"ל ח"ב סי' רס"א ולהרב מח"א ז"ל הלכות שות' סי' ד'

(רפג) מתנה. נסתפקתי במי שנתן לחבירו מתנת קרקע בשטר ואחר זמן חלה המקבל ונטה למות וקודם יום מותו קרא לשני עדים ואמ"ל דעו כי המתנה שקבלתי מפ' מחלתי אותה לו ונלב"ע וחלי"ש והשתא ניחזי אנן במה קנה הנותן דאפילו החזיר לו שטרו לא חזרה מתנה כמבואר בש"ע סי' ס"ו סי"ג ואי משום דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו כמבואר בר"ס ר"ן הלא בנדון דידן לא החזיר לו השטר

(רפד) מתנה. ראובן כתב שטר לבנו שנתן לו במתנה גמו' כל הקרקעות והחזקות שיש לו ארעא מהיום ופירי לאח"מ ובו בפרק היה בנו מקבל המתנה כבר עשר ויהי כי ארכו לו הימים וראובן נשא לו אשה אחרת אחרי מות אם הילד והבן הגדיל והשיאו אביו אדהכי והכי אתגור"י איתגו"ר הני נשי עד ששלהבת לא"ב יגיע אש שלהבת אותו ואת בנו עד האלהים יבא דבר שניהם וכראות א' מהב"ד שטר מתנה הבין ודקדק בשני המקבל כי קטון היה באותה שעה ולא זיכה לו ע"י אחר וקרא ערער באותה המתנה ולשאו"ל הגיע כדת מה לעשות יורה המורה צדק משפטי ה' אמת ויבא שכמ"ה

תשובה קושטא קאי כי משטחיות דברי הרמב"ם ז"ל אשר העתיקם מרן הקדוש ז"ל בסי' רל"ה וסי' רמ"ג סט"ו וי"ט ע"ש יראה יראה דבהקנאת קרקע שאינו תחת יד הקטן לתופסו לא זכה בו אא"כ זיכה לו ע"י אחר ע"ש האמנם כבר בא חכם גדול אדונינו רב תנא הוא מוהרימ"ט ז"ל בח' ח"המ סימן כ"א ואוקמה בדליכא ק"ס וכו' וכי הו"ל סהדי שלוחי נינהו וע"י זיכה להם ואע"ג דבסי' כ"ב הביא דעת מי שחולק עליו בזה וס"ל דל"ש ולא זכה. עוד ידו נטויה להשיב אמרים נכוחים למוצאי דעת עש"ב ומסתמא אחוויי אחוי והודויי בר פלוגתיה ואת"ל דה' החולק אכתי בשיטתיה קאי מ"מ אנן בדידן דחזינן לסברת ה' מוהרימ"ט ז"ל ומאי דמהדר ושפיר קמהדר וזכה לבת ההיא במתנתה שהיתה בת שנה א' ודאי דקי"ל כוותיה וה' החולק ז"ל לא ידענא מאי אהדר ובר מן דין ומן דין שהרב הכנ"הג שם בסי' רל"ה בהג"הט אות ט"ו כתב שמצא להרשב"א ז"ל בתשו' כ"י דס"ל כוותיה דמוהרימ"ט ז"ל וכגון דא אמרינן דאילו ראה הרב החולק תשובת הרשב"א ז"ל הלזו הוה הדר ביה וכ' עוד שהראד"ב כמי הכי ס"ל וע"ע בסי' רמ"ג בהג"הט אות כ"ו ועיין לה' משאת משה ז"ל חח"המ סימן ה' דף כ"ב ע"ב וכבר נדפסו עוד תשו' להרב כנ"הג ז"ל ובח"ג מח' ח"המ סי' קס"ט האריך להחזיק סברא זו ע"ש באורך וסימן קפ"ו ועיין לה' בתי כהונה ח"א חלק בית דין סימן ך' דפ"ח ע"א שציין ג"כ לתשו' מוהרש"ך ח"ב סימן רי"א והרב המבי"ט סי' קפ"ב וצ"ה ובמיוחסות סימן פ"ו וע"ז כתב הרב ומזה היה נראה שהחולק על מהרימ"ט ז"ל יחיד הוא וכן כמדומה לי מן האחרונים שחלקו ג"כ וכעת לא הוזקקנו לזה עכ"ל עין רואה רובא דאיתיה קמן סברי מרנן כדעת הרב מוהרימ"ט ז"ל

המורם מזה דהרשב"א והראר"ב ומוהרימ"ט ז"ל תלתא סרכין בחדא שי' קיימי ליישר ולקיים שטר מתנה הלזו ומרן ז"ל העתיק לשון הרמב"ם ובמאי דניחא ליה לה' מוהרימ"ט ז"ל לפרש דברי הרמב"ם ז"ל ע"ד זה דרך הקודש הולך סובב כוונת מרן בש"ע כי אין נסת"ר מחמת"ו ועין בתשו' הרב תורת חסד סי' ע"ח דף נ"ח ע"ב ואע"ג דקי"ל כל היכא דפליגי רבוותא אי זכה המקבל במתנה או לא על המקבל להביא ראייה כמ"ש מוהריק"ו ז"ל שורש צ"ד ענף רמ"ח וטעמא טעים אע"ג דהמקבל נקט שטרא בידיה מ"מ לא מהני דיד בעל השטר ע"הת והכא מידי פלוגתא לא נפקא א"כ על המקבל להביא ראיה דהלכתא כוותייהו דמוהרימ"ט ודעמיה ז"ל

ואין לדחות ולומר דבשטרא כדנא כתוב דלא כאסמכ' ודלא וכו' ואשכחן להרמב"ן ז"ל שכתב בשם רבינו סעדיה גאון ז"ל דאמר כל היכא דכתי' בשטרא דלא כאסמכתא וכו' דינא הוא דיד בעל השטר על העליונה וכתבו מרן בש"ע סי' מ"ב בשם הרבה מהמפרשים ע"ש גם הרב כנ"הג ז"ל שם בח"ב בהג"הט אות מ"ה כתב שלזה הסכימו רובא דרובא דרבוותא