משכנות הרועים תמה

סי"ב ובמוד"ם ז"ל שם ועיין סו"ס פ"ג וסימן קמ"ו ובכללי המיגו להש"ך סימן א' וי"ד ואם נאמר: דנדון הרשב"א מיירי שכבר החזיק המקבל במתנה ניחא ועיין להכנ"הג סי' פ"ב באות א' מכללי המיגו שכתב שדעת הרשב"א והרמב"ן ז"ל דאמרינן מיגו להוציא ע"ש וק"ק על מרן ז"ל דהוא פסק דבמיגו להוציא לא אמרי' ודעת הכנ"הג בח"ב סי' קכ"א דגם הרי"ף ז"ל מכת הסוברים . דאמרי' מיגו להוציא ע"ש

(רעו) מתנה. בעל כרחה אי שמה נתינה עיין בדרשותי. בס"ד ובתשו' הפר"ח ז"ל שבקו' מים חיים סי' ה' ע"ש

(רעז) מתנה. מתנת שכ"מ. פרטי מתנת שכ"מ דאין גמה. אלא לאחר מיתה עיין בשו"ת מוהריט"ץ ז"ל סי' למ"ד ועיין להרב פר"ח ז"ל בקונט' מים חיים בפ"ח מה' מלכים ע"ש

(רעח) מתנה. מתנת שכ"מ ראובן צוה ששמעון יהיה אפוטרופוס על בנו עד שיגיע לפרק הנושא ואם מת קודם הנשואין ינתנו להקדש ת"ת והכי הוה אין להקדש בזה כלום עיין במהריט"ץ ז"ל סי' ל"ח

(רעט) מתנה מתנת שכ"מ. אם בשטר מתנה אינו כתוב בה רמי בערסיה ולא כתיב בה נמי דהוה בריא וצריכה קנין או כמתנת שכ"מ הרב מוהר"א ששון סי' מ"ב מסתפק בזה ומהריב"ל ז"ל ח"א סי' ס"א פשיטא ליה דלא שני לן אם כתב בחיים ובמות או במות ובחיים עיין ש"ך ריש סי' דנ"א וכנ"הג שם אות ג' ואות ז' ועיין מוהרשד"ם ז"ל ח' א"הע סי' ח' ועיין בס' בני אהרן סי' ק"ט וכרם שלמה סי' ס"ח ע"ש

(רפ) מתנה. מתנת שכ"מ דקי"ל היוצא בקולר . דינו כמצווה מחמת מיתה כמ"ש בסי' ר"ן ס"ח ע"ש רש"י ז"ל בפ' התקבל רס"ז ע"א פי' ליהרג למלכות ע"ש ולשם דף י"ו ובמנחות דף ל' כתב דנתחייב מיתה למלכות ע"ש גם רשב"ם ז"ל בפ' מ"ש דף קע"ו פירש כן וכן הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה ע"ש ותמהני איך לא השגיחו בפירוש הירושלמי דגרסי' עלה בפ' התקבל א"ר מנא ולא סוף דבר אמ' בקולר של סכנה אלא אפילו בקולר של ממון שכל היוצא לקולר בחזקת של סכנה ע"ש דכיון דלא אשכחן בגמרין דפליגי אגמרא דבני מערבא אמאי דחאוהו כלאחר יד כל הני רבוותא ואע"ג דקושטא קאי דעובדא דגניבא דמייתי התם בגמרין מיירי בקולר של סכנה פשיטא דאיכא למימר משום דמעשה כי הוה הכי הוה תדע דבירושלמי נמי מייתי להאי עובדא דגניבא

ומה מאד הוקשה לענ"ד על הרא"ש ז"ל דאיהו ז"ל העתיק מלתיה דר' מנא אהך מתניתין ובפרק מ"ש חלק על הרי"ף ז"ל שהשווה ד' גווני דמתניתי למימ' כי הדדי נינהו וכתב דודאי דיוצא לקולר יוצא ליהרג הוא ואין לך מצוה מחמת מיתה גדול מזה עכ"ל דודאי תבר מר לגזיזיה ואפשר דכיון דמסיים בירוש' דכל קולר בחזקת סכנה וכו' נקיט האי לישנא והרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה כתב וז"ל והיוצא בקולר היוצא מבית לידון מאת המלך עכ"ל ומשמע בין יוצא לידון על דיני נפשות או על ד"מ ובפ"ח מה' זכייה דין כ"ד העתיק המשנה כצורתה ע"ש אבל בפ"ב מה' גירושין דין י"ב פסק לדברי הירושלמי ע"ש ובסגנון זה נקטו הטוש"ע דבח"המ לשם סתומי לה סתומי ואילו בא"הע סי' קע"ו סי"ו העתיקו לדברי הירוש' דאפילו של ממון ע"ש גם הרשב"א והר"ן ז"ל בחי' בפרק התקבל העתיקו לדברי הירושלמי ע"ע ומעתה מ"ש ה' מראה הפנים ואריך לישנא דירושלמי וכן פסק הטור כנראה דפשפש ולא מצא עזר כנגדו אלא הטור בלבד ולא זכר שר דהרמב"ם והרשב"א והרא"ש והר"ן ז"ל ג"כ העתיקוהו כמדובר

וראיתי להרב הלבוש ז"ל דבח"המ תפס כשיטת רש"י ז"ל ובא"הע לשם כתב בין על ענין ממון בין על ענין נפשות ע"ש ועיין בדברי הרא"ש ז"ל הנאמרים באמת מיהו דעת רש"י ז"ל דמפרש בגט דבעינן יוצא ליהרג קשייא

(רפא) מתנה מתנת בריא במאי דאיפליגו הר"י בן הרא"ש וסיעת מרחמוהי כמבואר בסי' רכ"ח בענין מתנת בריא מהיום ולאח"מ אם מוציאין האשה עיין מוהריט"ץ ז"ל סי' נ"א

(רפב) מתנה. אהא דתנן בנדרים דכ"ט הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו אין להם פדיון ומתמ' עלה בגמ' ולעולם ומשני א"ר פדת פודין וחוזרין ונקדשות עד שיקצצו ולכשיקצצו פודין פ"א ודיו עולא אמר כיון שנקצצו שוב אינו פודן וכתב הר"ן בשם הרשב"א ז"ל מהא שמעינן לד"מ דהאומר לחבירו לך חזק וקנה שדה זו שתהא קנויה לך מעכשו עד שאלך לירושלים וחזר וקנאה ממנו קודם שעלה לירושלים חוזר וזוכה בה המקבל שכך אמ"ל לעולם תהיה שלך עד שאלך לירושלים וכו' עכ"ל

ואנכי תולעת ספוקי מספק"ל כיון דלא עלתה לו קמייתו איבעי ליה לאהדורי נכסי דזביני או לא אי דמיא האי מלת' להא דאפליגו רב ושמואל במקדש אחותו דרב סבר כיון דידע דאין קידושין תופסין באחותו אמרינן דלשם פקדון נתן לה ומשו"ה מעות חוזרות ושמואל סבר דלשם מתנה נתן לה ומשו"ה אמרי' דאין חוזרות כדאיתא בקידושין דף מ"ה או"ד שאני מקדש אחותו דליכא מאן דטעי דקידושין תופסין בה אמטו להכי סבר שמואל לשם מתנה נתן לה אבל המוכר או הנוחן עד שיעלה לירושלים שקנה מהמקבל אפ' דסבר דעלתה לו קנייתו והשתא דאמור רבנן חוזרת לקונה או למקבל מעותיו חוזרות דודאי שמואל לאו לכל מלת' אמר מעות אינם חוזרות אלא בכה"ג דכ"ע ידעי דלא תפסי קידושין באחותו ולא בשאר מלי דעבידי אינשי למטעי דאלת"ה תקשי מדשמואל אדשמואל דבמקדש אחותו סבר דמעות אינ'חוזרות ואילו במוכר שדהו בשנת היובל קסבר דאינה מכורה כל עיקר ומעות חוזרות כדאיתא בר"פ המוכר את שדהו ובגטין דמ"ג ע"ב אלא לאו ש"מ דמקדש אחותו שאני דאפילו דרדקי דבי רב לא טעו למימר דקידושין תפסי באחותו משא"כ במוכר בשנת היוכל ודדמי לה שוב מצאתי להתוס' במציעא דט"ו ע"ב שחילקו בהכי ויעלוז לבי א"כ בנ"ד קם דינא לשמואל דקיימא לן כוותיה דמעות חוזרות

איברא דאכתי פש גבן לברורי לרב דאמר במקדש אחותו דמעות חוזרות דמידע ידע דלא תפסי קידושין באחותו ואמרי' דלשם פקדון נתן לה כ"ש בהך דמוכר שדהו בשנת היובל דאפי' לשמואל מעות חוזרות וא"כ היכי קסבר רב התם דמעות אינם חוזרות לימא דידע דאין במכר כלום כי יובל היא ואמדינן דעתיה דלשם פקדון נתן לו בשלמא לפי מ"ש רש"י גבי מלתיה דרב ענן דלרב דאמר דהמכר קיים לקצץ נטיעות ולמקני