משכנות הרועים תמד

הדין ושטר זה אינו אלא לראיה או"ד לשון הקנאה ואם אינו עולה ע"פי הדין אותה הקנאה הו"ל הך שטרא חספא בעלמא הוא ועיין בטור סי' ס' במחלוקת הרי"ף והרמב"ם ז"ל ובתשו' הרשב"א ז"ל שהביא מרן ז"ל בב"י סי' ס"ו מגן גבורים סימן נ"ו אדרת אליהו סימן כ"ו נאמן שמואל סי' קס"א לב שמח סי' נ"ד קול אליהו ח' ח"מ סי' א' רב יוסף קצבי ד' ע' גבעת עולם סי' י"ד משאת משה מדף ל"א זרע אברהם ח"מ סי' ז' ובמ"א הארכתי

(רסב) מתנה. שטר מתנת בריא שאין כתוב בו קנין כיון דכ"ע ידעי דאין קיום המתנה בלא קנין תלינן שהשמיט הסופר כתיבת הקנין דליכא מאן דטעי דבאמירה גרידתא מקנה קני בלא קנין הרב זרע אברהם ח"מ סי' ו' דף ע"ז ע"ע

(רסג) מתנה. שטר שכתוב בו אני נותן לפ' כ"וך קרקעות כדינם שטרות בדינם והלואות כדינם ומטלטלים כדינם ולא כתב שכן עשה והקנה לו כל דבר לפי הקנאתו האי שטרא חספא בעלמא איהו ועיין להרב בית דוד בח"מ סימן קכ"ג שהאריך בזה:

(רסד) מתנה. קי"ל מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה לענין מצות פדיון ודיני ממונות ולענין הכהן הפודה את הבכור על מנת להחזיר ולא רצה הכהן להחזיר מי אמרינן כייפינן ליה לאהדורי או"ד כיון שלא קיים התנאי הבן אינו פדוי עיין בתשו' מהר"י בן' מיגאס ז"ל סי' מ"ב

(רסה) מתנה. ראובן הכניס בית א' בנדוניי' : . אשתו וכתוב בכתובה ע"פ התנאים דכתו' וטוען היורש שהבת לא קיימה התנאים עד שתוציא השטר ותביא ראיה שקיימה התנאים והיא מסרבת וממאנת בכתף סוררת הדין עם היורשים תשו' מהר"י אבן מיגאס ז"ל הג"מ סי' מ"ט

(רסו) מתנה הנותן לעכו"ם מתנה כשהוא שכ"מ אי מהנייא כיון דמתנת שכ"מ אינה אלא מדרבנן ותקנתא דרבנן לישר נאמרה ולא לב"ן או"ד לזה ולזה נאמרה עיין בתשו' ה' המבי"ט ז"ל ח"ב סי' קכ"ג ועיין לעיל אות א' מדין אגב ובאות ג' מדין גוי ובאות ק' מדין קנין ובאות תי"ו סי' ל'

(רסז) מתנה. מי שנתן מתנת קרקע בשטר העולה בעש"ג אי חשיב כמתנתא טמירתא ושאר פרטי המתנה עיין בטוש"ע סי' ס"ח ובתשו' רב יוסף קצבי ז"ל סי' כ"ג באורך ותשו' הכנ"הג ז"ל סי' ע"ט וה' עדות ביעקב סי' ע"א וע"ב

(רסח) מתנה. לאה ירשה את אביה וקודם שנתקדשה סלקה את מקדשה מהנכסים ההם כדחזי ועמדה וכתבה כל נכסיה לזרעה אשר יולד לה כשתנשאי ואם לא זכתה להבנות תחזור הירושה ליורשי אביה. ולבעלה אין לו חלק ונחלה כלל ועיקר נראה דאין לו במתנה זו כלום כיון שעדיין לא היה עובר ואפי' נשואין חסורי מחסרה ועיין בתשו' מוהרשד"ם ז"ל בח' חה"מ סי' ע"ת באורך

(רסט) מתנה מי שרוצה ליתן מתנה מהיום ולאח"מ עיין בשו"ת הרשב"א ז"ל ח"ג סי' קי"ח בחדשות ומוהרשד"ם ז"ל סי' ש"ו וש"ט ותמ"ט כנ"הג שי' ר"ן בהגהב"י אות ובסי' קי"ב אות ט"ו י"ו י"ז ובפרח מט"א ח"א סי' ע"ט וח"ב סי' א' ומהר"ץ אשכנזי סי. ט"ז ויש לדקדק בדרך הא' שאינו מוסכם ועיין בה' מעשה חייא ז"ל סי' י"א:

(רע) מתנה. מי שנתחייב לחבירו ליתן לו מנה כל שנה ע"מ שראובן יתן לו כ"וך עוד לשנה ולא רצה ראובן ליתן בשנה א' ואח"כ נתרצה ראובן ליתן אין הלה חייב דמשעה א' שלא רצה ראובן ליתן נפטר שמעון מחיובו ואפילו החיוב בשבועה הרש"ך ח"ד סי' ד' ולשם כתב דאפילו טען שכך היה התנאי ואין העדים זוכרים מזה נאמן בשבועת היסת ע"ש ועיין בשו"ת הרא"ש ז"ל בטוש"ע יו"ד סי' רכ"ח בשנים שנדרו לילך לא"י כשא' מהם נאנס השני פטור ועיין כנ"הג ח"מ מה"ב סי' י"ג בהגהב"י ז"ל אות ב'

(רעא) מתנה. הנותן שור. לחבירו ע"מ שיחזירו לו לאחר שלשים יום ומת השור פטור המקבל ש"ע סי' רמ"א ס"ז ועיין ה' פרח מט"א ז"ל ח"א סי' קי"ו ומוהר"ם בן חביב ז"ל בקו' כפות תמרים בפ' לולב הגזול ובהמש"ל ז"ל בפ"ג מה' זכיה דין יו"ד ע"ש ובשו"ת הרשב"א ז"ל ח"א סימן אלף וח"ב סי' רס"ח ועיין כנ"הג בהג"הט אות מ"ג ועיין בכיוצא בזה בהמש"ל ז"ל בפ"ב מהלכות מכירה דין ט' בד"ה כתב הטור וכו' ע"ש

(רעב) מתנה מי שנתן לחבירו וכתב לו בשטר שמכר לו קנה ואין עליו שום ערעור מוהראנ"ח ז"ל ח"א סימן קי"ו ומצאתי להכנ"הג סי' קל"א בהג"הט שכ"כ ושבח"ב סי' ב' נמי כתב מוהראנ"ח ז"ל כן ע"ש

(רעג) מתנה. ראובן קבל בתים בתורת מתנה מאמו בשטר העולה בעש"ג ונשא אשה ועמד. אח"כ וכתב שטר החזרה לאמו מהמתנה ההיא ע"י עש"ג ומת ולא הניח מקום לגבות אשתו כתובתה אלא מאלו הבתים הדין עם האלמנה דנהי דמכשירין שטרותיהם אבל לאו דלהוי חשוב יותר משטרות שלנו ובכ"הג אי עביד ע"י עדי ישראל לא אהני ליה ולא מידי ואין קפידא למלכות בזה דאף בשטרותיהם ימצא לפעמים בטל ומבוטל עיין שו"ת הרשב"ץ ח"ג סי' ר"ו

(רעד) מתנה . ראובן היה לו דין ודברים עם שמעון על בית א' למי היא ועמד ראובן ונתנה במתנה ללוי ושוב תקפו ראובן לשמעון בדין והוציאה ממנו וחזר במתנתו באומרו דבשעת המתנה עדיין לא זכיתי בה דין הוא שיזכה לוי בבית כדאמרי' גזל ולא נתייאשו הבעלים וכו' עכ"ל ראב"ן ז"ל הביאו הכלבו בסי' ד' מפיסקי ראב"ן וז"ל ועיין במרדכי בפר"ק דמציעא סי' רמ"ג ומצאתי להב"י ז"ל בס"סי רע"א שכתבו ע"ש ור"ל דאמרי' בפ"ק דמציעא ההוא משותא דהוו מינצו עלה האי אמר דידי היא והאי אמר דידי היא וקם חד מנייהו והקדישה ואסיקנא דקדשא כיון דהאי משותא מקרקעי הויא ע"ש ועיין בהרי"ף והרז"ה והרמב"ן ז"ל בפרק שור שנגח גבי ההוא גברא דתקע לחבריה ועיין בדרשותי בס"ד

(רעה) מתנה שטר מתנה שכתוב בו בשנת נ"ח והי"ל לכתוב בשנת ע"ז מקבל המתנה נאמן לומר טעות היה מיגו דאי בעי אמר שטרא מהנייא הוא ובשנת נ"ח קנו מידו ש"ע סי' מ"ג ס"ט והוא מתשו' הרשב"א ז"ל הביאו מר"ן הב"י ז"ל והיא ל'ו נדפ'סה בסימן ג' ד' ו' ע"ש באורך כל הצורך וק' דהו"ל מגו להוציא ודעת כל הפוסקים זולת הריב"ש דמיגו להוציא לא אמרינן ועיין בש"ע סי' פ"ב