משכנות הרועים תמב

דלאחר שזכה הבעל ובאה לרשותו והחזיק בחייו בה אין כח בידינו להוציא מרשות היבם כלום ואפי' למוכרן ולקחת קרקע שלא מדעת שתיהם וכשלא הוחזק בה הבעל ועדיין ביד שליש הוא דס"ל להר"ף ז"ל דנזונית מהם או מפירותיהן ואפי' לדידן דאזלינן בתר מרן ז"ל במתה ועודה שומרת יבם יורשיה יורשים מחצה ואיכא מ"ד דיכול למכור כפי מה שראוי לירש כבר נתבאר בדברי מוהר"ח הכהן ז"ל שם דשרים רבים ונכבדים פליגי אהרשב"א והר"ן ז"ל וכבר ראיתי להרב מוהר"י באסן ז"ל בסי' טו"ב שעמד בזה

שו"ר להכנ"הג ז"ל בסי' ק"ס בהג"הט אות ז' אחר שהביא סברת ה' המבי"ט ז"ל כתב דמוהר"א מוטאל ז"ל פליג עליה וס"ל דאין מוציאין מיד היורשים ע"ש והיא ל'ו נדפס'ה בתשו' מהר"ש חסון ז"ל בספר משפטים ישרים סי' יו"ד ואייתי בידיה תשו' הרלנ"ח ז"ל ותרי אריוותא מהריק"א ומוהרק"א ז"ל דת"ר אין מוציאין מיד היורשים ואין לה לגבות כתו' כלום והדר ק"ל מתשו' המרדכי ז"ל בילדה ומת בתוך ל' והעלה קרוב למ"ד בעניותין שש אנכי כי למקצת דבריו נתכוונתי ואחריו יאיר נתיב מוהר"ש גאון ז"ל בהסכמ"ה עלה ע"ע וכעת ראיתי למוהר"י באסאן ז"ל בסימן טו"ב שעמד בזה

(רנ) מתנה. הא דקי"ל בכותב לזון ולפרנס את אשת חבירו דבמלבושים נמי חייב דמלבושים בכלל הפרנסה הם הרשב"א בתשובה כתבה מרן ז"ל בסוף סימן ר"ז ופסקו בשלחנו בא"הע סי' קי"ד ומור"ם בח"מ סי' ס' ע"ש וכנ"הג סימן צ"ג בהג"הט אות ג' ונסתפקתי בדברי הרשב"א ז"ל יען לא נמצא אתי בהיותי בכפר נאבל אם ר"ל דמשמעות לשון פרנסה היינו מלבושים או"ד טופיינא דלישנא משמע ליה דכיון דכתב איזון דהיינו מזונות והאי ולפרנס דכתב תו למ"ל אלא עכ"ל להתחייב לו במלבושים כתב לו כן ונ"מ בכותב לחבירו שחייב עצמו לפרנסו ולא כתב לזון דאינו אלא לפרנס לחוד דכתב ליה דאי אמרת משמעות דורשין א"כ חייב במלבושים ואינו חייב לזונו ואי אמרת דטופיינא דלישנא משמע ליה א"כ מסתמא לא איחייב אלא במזונות ולא במלבושים ומלשון מור"ם שכתב ואין מלבושים בכלל מזונות וכו' דמלבושים הוא בכלל פרנסה וכו' ע"ש משתמען מלוהי דלישנא קדריש דלמלבושים ליתנהו בכלל מזונות אבל בכלל פרנסה איתנהו וא"כ איכא למימר נמי דבכותב לפרנס חייב בתרוייהו ומדכתב אא"כ אמר איזון ואפרנס לא משמע הכי דעד דלא כתב לתרוייהו לא מחייב בתרתי ודברי הרשב"א גופיה שהביא הב"י ז"ל בסימן כ"ז לא משמע דחייב אלא בכותב איזון ואפרנס והדר ספיקן וצ"ע לדינא ועיין להכנ"הג סי' ר"ז אות ה' סכ"ט בהגהב"י ומשם והלאה ועיין בפירש"י ז"ל בכתובות דף מ"ח גבי הא דתניא התם ב"ד זנין ומפרנסין שכתב זנין מזונות ומפרנסין מלבושים ע"ש משמע דלשון פרנסה אמלבושים לחוד דוקא קאי וע"ש דף ן' ע"ב גבי ולפרנסה שמין באב וע"ש בתוס' בר"פ מי שמת ע"ש ועיין בפ' אע"פ דף ז"ן אמתניתין לפרנס את עצמה ועיין בסוף פאה גבי נותנין לו פרנסת לילה א' ועיין כנ"הג סי' ר"ז מאות רכ"ג בהגהב"י ז"ל ועיין להרב בית דוד ח"המ סי' ט"ו ועיין לה' פר"ח ז"ל בקו' מ"ח בפ"ך מה' אישות ע"ש

ולענין מנעלים אי הוו בכלל מלבושים עיין להרב שער אפרים ז"ל סי' ק"ן שכתב דהוו בכלל כסות ועיין בשו"ת הרשב"א ז"ל ח"ב סי' קפ"ג ועיין בטוש"ע סי' צ"ז וסי' רע"ח ועיין לה' ב"ד ח"המ סי' ז"ך דכתב דמנעלים לא הוו בכלל כסות ומ"ה תנא בפירוש שהם כסות ומנעלים ע"ש ושו"ת הרב שבות יעקב ח"א כ"ד

(רנא) מזונות הזן את חבירו סתם אם יכול לחזור ולתבוע דמי אכילתו ממנו עיין מור"ם סי' רכ"ח וסי' רנ"ג בי"ד בב"י וסי' ר"ץ ועיין כנ"הג ובס' כרם שלמה ח"מ סי' ט"ו ועיין מה שהארכתי בדרשותי בס"ד ואם טען הניזון שיקבל ח"ס הזן שלא לשם מתנה איכוין והשתא קא מהדר מסיק הרב כרם שלמה ז"ל שם דאין שומעין. לו ע"ש וצ"לד מ"ש מדין משטה דקי"ל דאם טען השבע לי שלהשטאה אכוינת שומעין לו ואם מת הזן אם יכול יורשו לתבוע עיין לה' מח"א ז"ל הלכות נזקי ממון ס"ו ועיין לה' בית דוד סי' י"ו באורך וסי' ט"ו בח"מ ריש סי' מ"ח

(רנב) מזונות המקבל לזון את חבירו סתם נפטר בשנה א' מור"ם ז"ל בסי' ס' בשם תשובת הרא"ש ז"ל ונלע"ד דלא כ' הרא"ש ז"ל כן אלא במתחייב מעצמו בלי שום תמורת קבלת הנאה מהניזון אלא בתורת נדר ונדבה והכי מוכח לשון הרא"ש אבל אם קבל ממנו הנאה ובעבורה חייב עצמו לזון לא קא מיירי הרא"ש ז"ל. איברא דמספק"ל אי שיימינן ליה ההיא הנאה וניזון כפי שיעור אותה הנאה או"ד אגב אותה הנאה גמר ושעבד עצמו כל ימי חייו וצ"ע כעת וכדאמרינן בעלמא אי לאו דקביל הנאה מניה לא הוה יהיב ליה מתנה אע"ג דלא ידעינן כמה נהנה ממנו

(רנג) מזונות מי שקבל עליו לתת לקרובו עני סך לשנה ולא קבע לו זמן צריך ליתן לו כל ימי חייו וכ"ש אם כתב לו מדי שנה בשנה דמשמע כל ימי חייו עיין הרב מוהריט"ץ ז"ל סימן רס"ד ע"ש ונלע"ד כל זמן שצריך קרובו ועיין במור"ם סימן ס' ע"ש ומספק"ל כעת היכא דמת המתחייב אי יורשיו חייבים לזון או לא וכ"ש היכא דהיורשים יתומים קטנים. עוד נסתפקתי בנתמוטט מעושרו המקבל אך לא העני אי שיימינן ליה לפי עושרו או לא וכעת אין ספר אצלי

(רנד) מזונות נתבאר מדברי הריטב"א ז"ל שהביא מרן הב"י בסימן ר"ז דהמחייב עצמו לזון את חבירו דאין הרפואה בכלל והובא לעיל בסי' ע"ש אמנם בחיוב מזונות האשה שהוא מתנאי ב"ד אלים טפי וחייב ברפואה שאין לה קצבה דהוי דומיא דמזונות אמנם בחולי שיש לו קצבה כיון דלא הוי דומיא דמזונות אינו חייב ובחולי המגפה ב"מ חשיב שיש לו קצבה וכן העלה הרב בית דוד ז"ל בחא"הע סי' מ"ג

(רנה) מזונות אם חלתה האלמנה בחולי המגפה ב"מ אם חייבין היורשים ברפואתה ובטוש"ע א"הע סימן מ"ט נתבאר דחולי שאין לו קצבה חייבים היורשים משום דדמי למזונות שאין להם קצבה ע"ש וצ"לד חולי המגפה היכי לידיינו דייני להאי דינא ומצאתי להרב בית דוד ז"ל בח"מ סי' מ"ג מהספר שפסק דהיורשים פטורים ע"ש

(רנו) מזונות אלמנה שתפסה מנכסי בעלה א מטלטלין ולפי התקנה עכשו