משכנות הרועים תמ

לא זכה בהם הבעל אבל לדידן דסמכינן אמרן ז"ל בש"ע הרי הוא פסק דאין ליבם בנצ"ב: שהכניסה לאחיו אלא מחצה וכן במתה ועודה ש"י דיחלוק א"כ יש לה חלק חצי בנכסי צ"ב ומוכרת וניזונת מפירותיהם זה אינו דא"כ תקשי למור"ם ז"ל דאיהו בשיטת הש"ע קאי ואיך העתיק דברי הר"ף ז"ל הללו להלכה אלא ודאי דס"ל דלאו הא בהא תליא ולעולם לא ס"ל כרשב"א והר"ן ז"ל וא"ת ולדידן מי ניחא דאכתי תקשי למור"ם ז"ל דמאחר שהעתיק דברי הר"ף הללו דס"ל דלא כהרשב"א והר"ן איך חזר בסוף. וכתב ובמקום שהפירות שלו כך יכולה למכור וכו' עכ"ל הא ליתא במה דאייתי לס' הרי"ף אלא להיכא שלא זכה בהם הבעל דמוכרת הכל ודוק

גם. הטור שכתב דבנ"מ לא תמכור שגם בהם יש חלק ליבם וכו' עכ"ל משמע להדייא דלא ס"ל כהרשב"א והר"ן ז"ל ומרן בב"י תמ"ה תמ"ה יקרא דלא ס"ל כוותייהו דמסתבר ליה טעמייהו ומעתה מאן חשיב להוציא מרשות היבם ואע"ג דאנן קיימינן כמור"ם היכא דלא אזיל בתר איפכא דמרן וכבר פסיק ותני דיכול' למכור בחלק שאוכלת פירות וכו' נר' דדוקא מפירי נחתינן לה לזבוני והיינו בנ"מ דדידה הוו דאין לו בהם אלא פירות אלא דגבי מיתה ס"ל דיורש מחציתן משו"ה אינה יכולה למכור אלא מחציתן אבל בנצ"ב דאחריותם עליו וכדידיה הוו דאין לה בהם אלא שבח בית אביה פשיטא דאין למכור והטור שכתב טעם שאינה יכולה למכור בנצ"ב משום אכילת הפירות כדי נסבה אלא שעיקר מטרין לא הוו אלא כיון דכל אחריותן עליו וכבר בא חכם הרלנ"ח ז"ל בסי' ל"ו וכתב דלא כתב הרשב"א והר"ן ז"ל אלא בנ"מ ולא בנצ"ב ע"ש ואע"ג שהרב פרח מט"א ז"ל בח"א סי' ט"ו גמגם קצת בדבריו אין הלכה כתלמיד במקום הרב. ורבו מוהר"ח הכהן ז"ל שם בסי' י"ו השג ישיג על כל דבריו וסמך שתי ידיו על הרלנ"ח ז"ל ע"ש הראת לדעת כי אין כח בידינו לכוף לאבי היבם למכור מהנדוניא כלום ולפי דברי הרלנ"ח אתו הרשב"א והר"ן ז"ל כדעת הר"ף דבנ"מ לכ"ע מוכרת מה שראויה לירש ובנצ"ב כלל כלל לא אלא דבלא הוחזק בה הבעל ס"ל דשפיר דמי

וגם ראיתי את הלח"ש אשר דבר האיש אדוני האר"ש לידון בדבר חדש דכל שהיבמה גדולה דמשיאין לו עצה הגונה לחלוץ ולא ליבם דינא הוא דגובה כתובת' מיד ואשר הביא אלוה בידו הגה' הרי"ף בשם רבינו ישעיה ז"ל דבנפסלה בגט דאינה עולה תו ליבום דפסק דגובה כתובתה לאלתר עכ"ל עם שדברי הרי"ש ז"ל נכונים בטעמם מ"מ לא הונח לי לשון תנאי ב"ד שכותבין ליה וכשתנשאי לאיש אחר תטול מה שכתוב ליכי וכדתנן ביבמות דף קי"ז אלמא דבגביית כתובה תלייא בנישואין לאחר והכא אכתי אגידא ביה לחלוץ לה ומאין הרגלים לגבות כתובה קודם חליצה

וראיתי לרבינו ז"ל בפ"ז מהלכות נחלות דין ג' שכתב מי שטבע במים שאין להם סוף וכו' יורשיו יורדין לנחלה וכו' ואין משיאין את אשתו וכו' מפני איסור כרת עכ"ל וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל ויש מ"ש שהיא אינה נוטלת כתובת' שאין אני קורא בה וכשתנשאי לאחר תטלי מ"ש ליכי עכ"ל ופשטן של דברי רבי' נראה דלא ס"ל הכי שהרי תלה הממון בחזקת מיתה ואף הכתובה בכלל שאר הממון היתה וירידת היורשים לנחלה וגביית כתובה כחדא שריין אלא שה"המ ז"ל העד העיד דרבינו מודה בזה לסברת האומרים דאינה גובה וטעמא דשאני ממון כתובה דתנאי ב"ד הוא לכשתנשאי והאי לאו בת נישואין היא וריהטא דלשונו ז"ל. בפ"ב מה' יבום דין י"ד שכתב וז"ל וכל מקום שחולצת ולא מתייבמת וכו' חולץ ונותן לה כתובה עכ"ל משמע דסדרן של דברים קפסיק ותני דמעיקרא עביד לה חליצה ואז ראויה לינשא והדר יהיב לה כתובה ולפי"ז אני תמיה על הרב המבי"ט ז"ל דאיך מסתמיך ואזיל. בתר ס' ריא"ז הלזו והוא הפך סברת הרמב"ם והראב"ד ז"ל לפי מ"ש ה"המ ז"ל וכדוקיין וכל יסודות הוראות ה' ז"ל סמוכים לעד על סברת הרמב"ם כנודע להרגיל בהוראותיו ועל סברת רי"אז גופיה אנחנו תמ'הים מתנאי ב"ד כמבואר

וכזאת וכזאת קשה לענ"ד על מרן הב"י ז"ל שהביא משם הג"מר בילדה ומת תוך שלשים יום והיבם קטן דגובה כתובתה מיד עכ"ל ולא חש להשיב על תנאי ב"ד. שו"ר בהגה"מ בכתובות סי' ש"ח שהוא מקור דין זה דהדר ק"ל מתנאי ב"ד וסיים אטו מי שטבע בעלה במשל"ס לא תגבה וכו' עכ"ל ואנכי לא ידעתי במה נחה דעתו מתנאי ב"ד ומה מסתייע מטבע בעלה במים שאל"ס דאי אמרת דגביא ה"נ דקשה מתנאי ב"ד ובמה מתייתבא דעתיה ועלה בדעתי קל"ה כמות שהיא לחלק ולומר דסבר לה מר כיון דקי"ל בטבע במים שאל"ס אם נישאת לא תצא וכן בהך דילדה ומת בתוך שלשים יום כמ"ש רבינו דרוב נשים ולדי מעלין ילדן א"כ שפיר קרינן בתרוייהו לכשתנשאי וכו' שהרי יש בה צד נישואין דהיינו בדיעבד משו"ה הור'ה גב'ר בתרוייהו גובה כתובתה מיד אבל בנפסלה בגט דפסק ריא"ז ז"ל דגובה כתובתה מיד ק"ט דקי"ל כל יבמה הזקוקה לחלוץ אם נישאת תצא ולא תפסי בה קידושין אלא מספק ולהצריכה גט מהמקדש עיין בש"ע צבע סי' קנ"ט שמבואר כ"ז שם

שוב מצאתי להרב"י ז"ל בסימן טו"ב שכתב בשם תשו' הרשב"א ז"ל דמספק"ל במה שהדין נותן אם נישאת לא תצא אם גובה כתובתה כיון דבדיעבד לא תצא קרינן בה לכשתנשאי והדין הוא דאין אני קורא לכשתנשאי אלא לכשתנשא לכתחלה שכך היה תנאי ב"ד והכריע דכל שיש בה צד נישואין אפילו בדיעבד קרינן בה שפיר לכשתנשאי תטלי ע"ש ומרן בש"ע לשם סל"ד פסק כן בשם יש מי שכתב ע"ש ותשו' הג"מ בילדה ומת תוך שלשים הובאה בב"י סימן ק"ס ע"ש אמנם תשובת רבינו ישעיה דמיירי בנפסלה בגט דדינא הוא אפילו נישאת תצא והיה העלמ"ה לא זכר שר ובודאי משום דקשיתיה וכדמותבינן:

ומה מאד נפליתי מהרב המבי"ט ז"ל דאיהו ז"ל בח"ב סי' קנ"ד וח"ג סי' א' אזיל ומודה בדעת הראב"ד והרמב"ם ז"ל לפ"ד ה"המ ז"ל ואייתי לתשו' הרשב"א ז"ל הלזו ופליג עלה דאין אני קורא לכשתנשאי אלא במי שתנשא עפ"י ב"ד ולא בעברה ונשאת עש"ב ואילו הכא קא מסתמיך אכתפיה דרבינו ישעיה דס"ל דאפי' במ"ש אם נישאת תצא דגובה כתובתה מיד ומה שנלע"ד לומר הוא דדעת רבי' ישעיה וה' המבי"ט ז"ל דטבע בעלה במשאל"ס שאני כיון דלעולם לא משכחת לה א' מני אלף שיתירוה להנשא לכתחלה משו"ה סברי מרנן דבכ"הג לא קרינן לכשתנשאי דעל הרוב אין לה נישואין אלא בדיעבד אבל בנפסלה בגט אע"ג דהשתא מיהא מעוכבת חליצה הא מיהא מצי מתקן ומזדקקי ליה בי דינא וחולץ לה ושפיר קרינן בה לכשתנשאי דכל