משכנות הרועים תלט

של"א בהג"הט אות ב' ע"ש ועיין במוהרש"ך ז"ל ח"א סי' קי"ו ובספר מעשה חייא ז"ל סימן ז' ע"ש

(רמט) מזונות. על דין עסק ביש יבמה כבת ט"ו שנים נפלה לפני יבם קטן כבר שית כבר שבע דכבר איפסקא הלכתא בהחולץ דף מ"א דלאחר ג"ח אין לה מזונות לא מבעל ולא מיבם משמיא קנסוה. ברם מאן דקמן שאול ישאל האיש אבי היבמה שימכרו מנדונייתה שהכניסה לבית. בעלה או מהמטלטלין שהניח בעלה אחריו וילקח בהם קרקע ותהיה ניזונית מפירותיהם וממעשה ידיה אי בת הכי היא ואבי היבם מאן ימאן למכור מחוט ועד שרוך נעל עד אשר יגדל הנער ונדעה נרדפה משפט הנער ומעשהו והלכה והיתה ושבה אל בית אביה ומן השמים ירחמו עליה

בריש כל מראי"ן ראו ראיתי להרב ד"מ בסי' ק"ס שכתב בשם הג"מ בשם הר"ף בן אליה ז"ל על יבמה שנפלה לפני יבם קטן והנדונייא עדיין לא הוחזק בה שהיתה ביד שליש ואע"ג דאינה ניזונית אפילו מהנדונייא כיון שלא הוחזק בה ניזונית וכ"ש שאומרת שהקרן לעולם יהיה קיים ע"ש. עין רואה דאפי' בכ"הג דהקרן יהיה קיים והיא ניזונת מפירותיהן דוקא בדלא הוחזקו בה יורשי הבעל שעדיין היא ביד שליש אבל בהוחזקו בה אינה ניזונת לא מעיקר הנדוניא ולא מהפירות וכמדומה שחידוש הוא שחידש הרב ז"ל דבלא הוחזקו מצו ליזון מהנדוניא או מפירותיהן מה שלא נמצא לשום אחד מהפוסקים אלא שפה אחת לכלם דאין לה מזונות ולדעתי היא שעמדה למור"ם ז"ל שלא קבעו להלכה בסתם אלא דנקט בלשון י"א וגם כי יד הדוחה נטויה האמת יורה דרכו וא"כ בנ"ד שהנדונייא ברשות היבם מאן חשיב מאן ספין להוציא מידן אחר שכבר זכה בהם מורישם בעודנו חי

ואולם חזות קשה הוגד לי במה שראיתי להרב המבי"ט ז"ל בח"א סי' קל"ג דאיתשל כה"ג ופשיט ליה דאפילו תפשום היורשים מחזירין לידה ע"ש ולא זכר ש"ר דעת הר"ף ז"ל הלזו דפשיטא ליה דבהוחזקו בהם היורשים שכבר זכה בהם הבעל בחייו דאין מוציאין מידם גם מ"ש בעיקר טעם הדבר משום דבעל גופיה איכא מ"ד דממכרו בטל כ"ש יבם ואפילו להרמב"ם ז"ל ביבם אפשר דממכרו בטל וכו' עכ"ל וק"ט דמפורש יוצא בדברי רבינו בפכ"ב מהלכות אישות דין ט"ו דאפילו מכר היבם בנכסי אחיו ממכרו בטל כיון שכתובתה על נכסי בעלה הראשון ע"ש ועיין כנ"הג בסי' צ' בהג"הט אות ס"ח שכ"כ משמיה דהרב המבי"ט ז"ל

גם מ"ש ולדעת הרי"ף ז"ל והרמב"ן ז"ל אין ליבם בפירות נצ"ב כלום עכ"ל האמת דדעת הרי"ף ז"ל אכתי לא נתברר לי מיהו קושטא קאי שכ"כ רבינו וכבר קרא עליו ערער ה"המ ז"ל דכיון דס"ל שאם מתה בעודה שומרת יבם יורשי הבעל יורשים חצי נצ"ב אמאי אינו אוכל פירות גם הריב"ש ז"ל סי' קל"ז כתב דאין להורות בזה כדברי הרמב"ם ז"ל מאחר שה"המ זלה"ה המהפך בזכותו לא מצא מענה להליץ בעדו ע"ש. גם מרן בש"ע סי' קס"ח סתם שלא כדעת רבינו ז"ל וכתב דעתו בשם יש מי שכתב וכו' ע"ש תו איכא למידק דכנראה דהרב ז"ל ארכבה אתרי ריכשי משום דמעיקרא אתי עלה משום דממכרו בטל דין גרמא דהוו דידה והדר אתי עלה מטעם דאין לו בפירות נצ"ב ע"ש ונ"מ למאן דסבר להא ולא סבר להא ודוק

גם מ"ש וכיון שאינו יכול למכור א"כ הוו. ברשותה ותשתמש. בהם ותאכל פירותי' וכו'. עכ"ל לא הבינותי זה דבעל גופיה לכ"ע לכתחלה אינו יכול למכור ואפילו בדיעבד איכא מ"ד דלא עשה כלום ואפ"ה אוכל פירותיהן אע"ג דהיא יכולה להשתמש בהם כשתרצה אלמא דלאו הא בהא תלייא ועוד דשומרת יבם נמי א"י למכור ומאי אולמיה דהאי מהאי

תו פש גבן לברורי דעת שפתיו דממ"ש ותאכל פירותיהן משמע בנכסי צאן ברזל דמקרקעי נינהו ותשתמש דקאמר היינו ותספיק צרכיהון גם ממ"ש עוד בסמוך ובפירות נצ"ב אפילו אם יש לה קרקעות ואם אין לה קרקעות של נצ"ב וכו' וכן מתבאר עוד ממ"ש וכן נראה שיש לו יכולת למכור וכו' עכ"ל משמע דעד השתא בנצ"ב דמקרקעי קיימינן. איכו השתא אתמהה מה הלשון אומרת אפילו תפסום היורשים מחזירין אותן לידה עכ"ל דאטו קרקע בר תפיסה ובר החזרה הוא ועק"ט במ"ש עוד ואפילו לדעת הרמב"ם ז"ל דמכר הבעל קיים בדיעבד וכו' עכ"ל דע"כ לא קאמר רבינו דבדיעבד קיים אלא במכר מטלטלי נצ"ב אבל מכר קרקע נצ"ב מודה דממכרו בטל כמ"ש שם דין י"ד ובמרן ש"ע סי' צ' ע"ש

גם מ"ש דכל נכסי בעלה ימכרו וכו' כתב ה"המ ז"ל כיון שכותבין מטלטלי אגב מקרקעי וכו' עכ"ל ורבינו ז"ל בפרק ב' מהלכות יבום בנוסח הכתובה כת' נוסח זה אלא שסובר ה"המ ז"ל דדבריו הללו מעיקר הדין דס"ל לא אלמוה לתקנתייהו אבל עכשו שכותב הוי מצד הדין ואפשר שסובר ה"המ ז"ל דמשו"ה אצטריך להו למכתב כן דלטעמיה אזיל דאין כח בתקנה ואתמהה על הרב כ"מ ז"ל שכתב בשם הריב"ש ז"ל דין זה ולא הזכיר לה' המגיד ז"ל שהגיד דבר זה ואנן בדידן הגם שאין נוהגין לכתוב בנוסח הכתובה מטלטלי אגב מקרקעי מ"מ כיון דבתריה דמרן גרירנא ואיהו ז"ל פסק בסי' קס"ח כדעת הרי"ף ז"ל וסיעת מרחמוהי דכח התקנה יפה ע"כ לא הוצרכו לכתוב מטלטלי אגב מקרקעי בשביל דבר זה כדבר האמור ומכל מקום למכור לא דלא קיימא כתובה לגוביינא כדבעי' למי' לקמן בס"ד

גם במה שרצה ללמוד מדברי הר"ן בשם הרשב"א ז"ל אמר לה יש מהדיוק בדבריו ז"ל במ"ש להרמב"ן ז"ל בנ"מ כולן ובנצ"ב חציין וכו' ע"ע דטפי הול"ל דבנצ"ב בכולן ובנ"מ וכו' ואיהו ז"ל סבר דאין ליבם בפירות נצ"ב כלום כמו שביאר זה הרב בדבריו ונהי דהרשב"א והר"ן ז"ל במתה ועודה שומרת יבם קיימי ורבינו מודה בהא דיורשי הבעל יורשים מחצה כמדובר וא"כ אין לנו אלא החצי מ"מ אין זה מספיק דלעניין ילפותא דידיה לנדונו דפירות איצטריכא ליה הרי סברת רבינו ז"ל דכל הפירות הם שלה דאינהו ז"ל מאכילת פירות קא ילפי ודוק

ואתה דע לך דעיקר מטרין סברת הרשב"א והר"ן ז"ל הלזו אין הכל שוים בה הלא בראשי הר"פ בן אליה ז"ל אשר הונף דסבר כל שכבר זכה בהם הבעל בחייו אינה ניזונית מהם אלא מפירותיהן כדכתיבנא ואין לומר דטעמיה דהר"ף ז"ל משום דסבר לה מר בהא כדעת ר"ת והרא"ש ז"ל דבמתה ועודה שומרת יבם בנצ"ב בחזקת יורשי הבעל ובחייה כל פירות נצ"ב לבעל אמטו להכי לא זוכה ליבמה שתהיה ניזונית מן הנדונייא או מפירותיהן אלא משום שעדיין