משכנות הרועים תלח

דבר משה ז"ל שם כך מצאתי רשום אצלי וכעת איננו עמדי וצריך להתיישב בדבר דמתשובת הרא"ש הלזו שהביא מור"ם ז"ל בסי' ס' לא משמע הכי

(רמו) מזונות הא דכתב הרא"ש ז"ל דמצי . : מיפטר נפשיה בשנה א' הטעם משום דיד בע"הש על התחתונה אבל אי כתוב בו בלשון שבועה לא אמרה הרא"ש ז"ל מעולם ה' דבר משה שם ועיין במוהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ק"ך ובס' תורת חסד סימן אר"ך ע"ש וכן נלע"ד אם כתוב בו דלא כאסמכתא ודלא כטו"ד לדעת רוב המפרשים דיד בע"הש על העליונה כמ"ש בסי' מ"ב ועיין לקמן מדיני מתנה סימן ובאות ש' מדיני שטר סימן מה . שהארכתי בפרט זה בס"ד

(רמז) מזונות. ראובן זן את בת קרובו זמן מה ולע"ע נפטרה הבת וחל"ש ועכשו עמד ראובן ותבע מיורשיה דמי המזונות מנכסי עזבונה והשבתי דהת"הר ז"ל בסי' שי"ז נשאל על כיוצא בזה והשיב דחייבים לשלם לו דמי מה שאכלה ופסקו מור"ם ז"ל בסי' רמ"ו ובי"ד סי' רכ"ג ביאר דגבי יתום פטור דמסתמא לג"ח איכוין וא"כ בנ"ד ודאי דאין לו על יורשיה כלום וכ"ש שהיא קרובתו וכן לפי מה שחילק מהר"א גאליקו ז"ל הביאו הרב כנ"הג ז"ל סימן כ"ח אות בהג"הבי דשאני לן בין מאכילו בביתו לשולח לו למקומו ע"ש. בנ"ד נמי פטור כיון שהיתה מאוכלי שלחנו וכן לשאר מהחילוקים שהביא הרב שם איברא אנן בדידן דבתריה דמרן ז"ל נראה שדעתו ז"ל דבכל גוונא פטיר ועטיר דכל חיליה דרבינו אפרים מהך דקרע כסותי דחייב עד שיאמר לו קרע והפטר והיא גופא קשיא דבגמרא אוקימנא לה בדאתא לידיה מעיקרא בתורת שמירה דוקא אבל כל דאתא לידיה בתורת קריעה פטור וא"כ בהזמינו דומייא דאתא לידיה בתורת קריעה וכבר תמה עליו הש"ך ז"ל והניחה בצ"ע ונראה לע"ד דרבינו אפרים ז"ל מפרש לסוגיית פרק החובל כפי' ה' המאור ז"ל דמפרש לה דלא ממעיט רחמנא אלא מדין השומרים אבל בקריעה דקא מזיק בידים ודאי דחייב ע"ש והכי פתר לה רבי' יהונתן ז"ל הובא במקו' ע"ש ולפ"ז יפה דן יפה הורה הרב רבינו אפרים ז"ל וכבר נתבאר בש"ע ס"סי ס"א דפסק דכי אתי לידיה בתורת קריעה מעיקרא אפילו מדין קריעה פטור. מעתה יראה יראה דדעתו ז"ל בבא ואכול עמי פטור מלשלם ולזה נתכוון מרן הב"י ז"ל שבסי' קכ"ח העתיק תשו' הרי"ף ז"ל שהביא בע"הת שער ס"ה דפסק דהניח מעותיו על קרן הצבי וסיים ועיין בת"הד נראה דס"ל דחלוקים הם ועפ"י מאי דכתיבנא וע"ע בש"ע סי' ר"ץ סכ"ה ועיין בדרשותי מה שהארכתי בפרט זה כיד ה' הטובה עלי לא ע"ט האתף ועיין בפרישה סי' רמ"א ובה' כנ"הג ז"ל לשם בהגהב"י אות ל"ז ע"ש

(רמח) מזונות איתשיל קמאי בראובן שהעני וגם דל"ה דל"ה ולא נשאר לו בלתי אם גוייתו ואדמתו ואמ"ל לשמעון טול קרקע ע"מ שאהיה מאוכלי שלחנך כל ימי מיגר כל עוד נפשי בי ואף כי אחרי מותי אתה תהיה מטופל בצרכי קבורתי ליקח לי ארון ותכריכין וכן כל כיוצא בזה כהלכת גוברין יהודאין ולימים חלה ראובן את חליו על ראש המטה ויהי כי ארכו לו שם הימים ענה שמ' ואמר לראובן ע"מ לזונך מזון הבריאים תנאי היה ביני ובינך אך מזון החולים שהוא מאכל קל ונקי ורפא ירפא טעון מתן דמי"ס לא בא לכלל התנאי וראו' אומר כיון שאף בצרכי קבורתי אתה חייב לי במזונות הצריכים לחוליי ורפואתי מי פטרך מהם

זאת אשיב הנה מר"ן ז"ל בב"י. ח"מ בס"סי כתב בשם הריטב"א ז"ל שהמתחייב לזון את חבירו וחלה אינו חייב ברפואתו אבל צריך לתת לו דמי מזונות שהיה צריך כשהיה בריא עכ"ל ופסקו מור"ם בסימן ס' ס"ג ע"ש ומכאן תשו' עמ"ש הרב שבות יעקב ז"ל בתשו' והביאו הרב באר היטב שם סקט"ז דמי שקבל עליו לזון כלתו חייב ליתן לה מאכלים קלים מעת לידתה עד ל' יום ע"ש דמ"ש מחולה הניזון שכתב הריטב"א ז"ל ואפשר דלידה שאני דעבידא דאתייא דרוב הנשים מתעברות ויולדות והוו"ל למתחייב להתנות אבל חולה דלא שכיח הוה ליה למקבל להתנות ומעתה נ"ד שהוא חולה ולא שכיח לכאורה הו"ל למקבל להתנות וע"ש במ"ש הרב באר היטב בא"הע סימן ע' אות א' בשם תשובת מהרש"ל ז"ל. שו"ר להב"ח ז"ל בתשו' סי' מ"ו שנשאל במי שנתחייב לזון בתו וחתנו וילדה ע"ש ויש לעמוד בקצת דברי כאשר יראה המעיין

ואיברא דיש מקום לחלק בין נ"ד לנדון הריטב"א ז"ל דההיא דהריטב"א שלא קבל המקבל מידי שבעבורו חייב עצמו י"ל דמלתא דלא שכיחא לא קבל והו"ל להתנות אך בנדון זה שחייב עצמו תחת הקרקע שקבל ממנו סברא היא לומר שנכנס הקרקע תחת כל דבר הצריך לו די מחסורו אשר יחסר לו תדע שהרי בחלתה האשה חייב ברפואתה כמ"ש מר"ן ז"ל בש"ע א"הע סי' ע"ט ואע"ג דהתם משום תנאי ב"ד הוא דאלים טפי וכמ"ש הסמ"ע והש"ך ז"ל בסימן ס' סקי"ד יעו"ש היינו דתנאי ב"ד אהני דאע"ג דעיקר חיוב רפואתה כנגד מציאתה דכי לא מצאה מציאה נמי חייב והיינו דאלים כח תנאי ב"ד אבל בנ"ד הנותן כבר נתן והלה קבל ממנו ודאי דאמרינן דרפואה נמי קבל עלויה ובכ"הג דנתי במ"ש מרן שם במחייב עצמו לזון חבירו או ליתן לו מאה זהובים לשנה דנפטר בשנה א' ע"ש ועיין כנ"הג סי' קס"ג בהג"הט אות קכ"ב דה"ד במחייב עצמו בלי קבלת שום דבר תמורת החיוב ההוא אלא דמעצמו רצה ונדר והיינו דדייק לישניה דמור"ם וכתב נפטר מנדרו וכ"ה לשון הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ז' סי' ח"י דר"ל דלא הוי אלא משום נדר אבל במחייב עצמו חיוב גמור בלישנא מעלייא או שמחייב בעבור איזה הנאה שקבל ממנו פשיטא לי דלא מפטר ואזלינן בתר אומדן דעתא כמה אדם רוצה להתחייב לזון כדי לקבל מתנה זו ה"נ דכוותה בנ"ד שו"ר לה' בני שמואל ז"ל בסי' ס' דחילק כ"הג לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דדבר שאין לו קצבה אינו מתחייב דוקא במתחייב בלי קבלת שום דבר תמורת חיובו ואע"ג דכתב זה כמסתפק כבר תלה לה כיפי בתשו' סי' יו"ד והרב מוהר"ש הלוי ז"ל קלסה ע"ש ומינה אל תזוע ועיין לה' ב"ד ח"מ סי' י"ג ועוד דכיון דראובן איש תככים דאידלד"ל דלדו"לי היעלה על הדעת שיתן לו קרקע שיש לו וכשיחלה נופל אל הקופה הס כי לא להזכיר ועוד נראה כיון דחייב עצמו בצרכי קבורה היאמן כי לא קבל עליו אלא שימות מיתה פתאומית וע"ע בסמ"ע וש"ך ז"ל בס"סי ס' וסי' קס"ג וסי' רי"ב ובכ"הג סי' ר"ז אות ג' בהגהב"י וע"ע להרב ז"ל בסי' קע"ז בהגהב"י מאות ח' ועיין בגיטין דע"ה ובספר בית דוד ז"ל חח"המ סי' ט"ו ע"ש ובשוכר נער לשרתו חייב ברפואתו כמ"ש הרב כנ"הג ז"ל סימן