משכנות הרועים תלז

קאמר אלא אפילו שעה א' סגי כמ"ש רש"י והתוס' והרשב"א ז"ל ושאר פוסקים ולפ"ז אי גמרינן במתחייב לזון את חבירו בסתם מצי למפטר נפשיה בסעודה א' וה"נ לדעת הרא"ש ז"ל דאתי עלה מטעמא דיד המוציא מחבירו ע"הת איכא למימר דכי נשאל הכי אתשיל למתחייב לשנה אחת וע"ז השיב דחייב לזונו שנה א' וכדכתי' בעניותין

(רמב) מזונות לאה אשת יעקב כתובתה סך תקנ"ה גרושוש וכשנשא עוד את רחל לאשה עמד וכתב לה שטר מתנה מסך ת"ק מחבובים לבד מנסכי כתובתה הנז' וללאה בן אחר ולרחל ג' בנים ונלב"ע יעקב הנז' וחל"ש ואז עמדה לאה לפני הב"ד ותבעה סכי כתובתה ומיאנו לשמוע אליה פעם ושתים והיא צווחת ככרוכייא לאמר תנה את נש'י סכי כתובתי ואח"כ עמדה והוציאה מתחת ידה שטר מתנה הלזו לגבות מ"ש לה בעלה וכשראו הב"ד גופו של שטר נראה להם כמה ספיקות במתנה והחמיצו את הדין ואחר מספר ירחים נמנו וגמרו בין דין לדין הב"ד יצ"ו ועלתה הסכמתם ע"פי שורת הדין שתטול רביע סכי המתנה דוקא הן היום עמדה לאה ותבעה מזונותיה כי אינה רוצה לגבות כתובתה ונותנת אמתלא לדבריה דמעיקרא לא העיזה פנים לתבוע כתובתה אלא על סמך שטר המתנה כי העולה על רוחה שתזכה בכל סכי המתנה וסך כתובתה ותמשכן בהם קרקע ותהיה ניזונית מפירותיהן בריוח יותר ממה שיפסיקו לה הב"ד י"צו בקצבת מזונותיה והשתא מיהא דאגלאי מלתא דלא זכתה אלא בסכי רביע המתנה לא יספיקו לה ואדרבא קצבת ב"ד עדיפא והו"ל תביעה בטעות דלא הוייא תביעה ודמיא למי שתבעוה לינשא במרמה שאמ"ל פ' חפץ בך לישא אותך שכתב הרא"ש ז"ל משם הירושלמי דהוייא תביעה בטעות כמ"ש הטור א"הע סי' צ"ג ס"ה ע"ש והיורשים ישיבו אמרים דשנייא דא שהם הטעוה ורימו אותה משו"ה דינא הוא דלא חשיבא תביעה אבל בנ"ד שהיא טעתה מעצמה מזל דידה הוא דקא גרים ואין עליהם חיוב המזונות אחרי התביעה יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב סברת האלמנה וטעותה סבר לה מר מורה א' הובאו דבריו בתשו' הרב מים רבים ז"ל בחח"המ סי' מ"ג ע"ש והיורשים ותשובתם היא סברת המחבר ע"ש ואנן בדידן אין בידינו להכריע דכל חד לפום חורפיה מסתבר טעמיה אמור מעתה נובין ונדון מהו הנקרא מוחזק מי אמרינן כיון דהנכסים בחזקת היורשים והיא תובעת להוציא מתחת ידם הו"ל היתומים מוחזקים ומצו אמרו לה קי"ל כסברת המחבר ז"ל או"ד כיון דנכסי מיתנא משועבדין למזונות אלמנה מתנאי ב"ד הו"ל האלמנה. מוחזקת ומצי אמרה קי"ל כבר פלוגתיה דהרב ז"ל. אנכי הרואה דבר זה נפתח בגדולים ה"ה מוהרש"ך ז"ל בראשונות סי' מ"א דשמיע ליה דהאלמנה היא המוחזקת וסמוכות שלו מדאמר לוי כל שלא נשאת על היתומים שנתנו ע"ש באורך והנראה לע"ד שאם ע"ז סמך הרב ז"ל יש להשיב דשאני התם שהחוב ברור והמחלוקת בפירעון דהיתומים אומרים כבר פרענו והאלמנה מכחשת בהא ודאי מודינא דהאלמנה מוחזקת משא"כ בנ"ד שע"י התביעה הופקעה מהמזונות שהם תנאי ב"ד אלא שאומרת שהתביעה בטעות שהטעתה את עצמה פשיטא דאין לה דמות להך דאמר לוי וכבר תמהו על הרב שני שרי צבאות ישראל הרב החבי"ב שם בהגהב"י אות י"ט ע"ש והמש"ל ז"ל בריש פי"ח מה' אישות ע"ע וכתב הרב וז"ל שבח"ג מתשו' הרגיש בזה ועכ"ז כתב שאני במקומי עומד והרבנים ז"ל המה ראו כן תמהו על ככה ע"ש ואתה דע לך דבענין הנדוניא אפליגו רבוותא אי הוייא בכלל כתובה או"ד אינה אלא כחוב בעלמא ומרן בש"ע שם סי"ב פסיק ותני דנדוניא בכלל הכתובה לפיכך אם תבעה כתו' עיקר ותוס' בלבד אפילו נדונייתה מאה ק' הפסידה המזונות ע"ש וראיתי לה' ב"ש שם סקכ"א שכתב בפשיטות טות כיון דהויא פלוגתא דרבוותא האלמנה היא מוחזקת ויש לה מזונות בשביל הנדונייא ע"ע וזה ודאי שלא כדעת מרן בש"ע כמו שנאמר גם אשו"ר לרבי' בצלאל ז"ל בתשו' סי' ח' ט' י' שהאריך בזה והביא דעת ה' מוהר"ח כאפוסי ז"ל ורמזם שם הרב כנ"הג אות ל' ע"ש והנה עיקר סוגיית הגמ' דכתובות דצ"ג אהא דבעינן למימר דרבנן ור"י פליגי אם הנכסים בחזקת היורשים או בחזקת האלמנה הבאה מכח תנאי ב"ד ובמלתיה דלוי צריך לעמוד בשרשן של דברים ובוריין ובמ"ש במקו' לשם אלא שאין הפנאי מסכים הא מיהא אנן בדידן דבתר מרן ז"ל גרירי ניחזי אנן בהטעוה וא"ל איש פלוני כהן בעי למיסב לך דהוייא תביעה בטעות כדעת הירושלמי שהביא הרא"ש ז"ל לא הוייא תביעה ולא איבדה מזונותיה כל שלא תבעה בשופי ואחרי הרא"ש ז"ל נמשך בנו הטור ז"ל שם אמנם מרן הב"י כתב שם שהרי"ף והרמב"ם ז"ל לא חששו לדברי הירושלמי הלז כיון דבגמרין לא מפליג בהא ולכן בש"ע סתם לן סתומי על שתבעה כתובתה איבדה מזונותיה כדעת הרי"ף והרמב"ם כפי הכלל הנמסר לנו שכל תרי מגו תלת עמודי ההוראה מסכימים לדעת אחת על פיהם יהיה כל ריב אלא שאח"כ הביא סברת הטור והרא"ש בשם י"א כמנהגו הטוב וקי"ל כסתם משנה שסתם לנו בשלחנו ומעתה מה שנחלקו הרב מים רבים ורב דעמיה היינו דמר מדמה לה לדין הירושלמי ובמחלוקת היא שנויה בין הרי"ף והרמב"ם ובין הרא"ש והטור ז"ל כמ"ש מרן בב"י והרב חלוק עליו בזה דע"כ לא פליג הירושל' וגמרין אלא בהטעוה אחרים אבל כל שהיא טעתה מעצמה אפילו לדעת הירושלמי חשיב שפיר בשופי ולכ"ע אבדה מזונותיה ושלא כדעת הרב ב"ש ז"ל שכ' שהאלמנה היא מוחזקת וכבר הושג מה' באר מים חיים ז"ל שם סי' כ"א ע"ש וכך עלתה הסכמתנו בוועד וחברת אחי ורעי יושבי על מדי"ן ה' צבאות יגן עליהם כיר"א ועשינו מעשה והפקענו האלמנה הלזו מהמזונות והמרור וכיוצא ולית דין צריך בשש

(רמג) מזונות. המקבל עליו לזון את חבירו כל ימי חייו לכ"ע חייב ועיין בתשו' מוהר"ם שלנון ז"ל בס' בני משה סי' י"ג ועיין בהרב חלקת מחוקק סימן קי"ד אות י"ג והרב ב"ש שם אות ט"ו ע"ש

(רמד) מזונות הא דכתב הרא"ש דבשנה א' נפטר המקבל אבל אנן לא טענינן ליה ה' דבר משה ז"ל בחי"ד סימן מ"ז ע"ש ועיין במהרח"ש ז"ל סימן מ"ח ועיין מה שנסתפקתי לעיל

(רמה) מזונות. מי שקבל עליו לזון את חבירו מדי שבת בשבתו סך מה או סך כ"וך לשנה לא אמרי' בשנה א' נפטר אלא כל סוף שבת וסוף שנה קאמר וחייב ליתן לו כל ימי חייו הרב