משכנות הרועים תלה

שמין וכו' דעד השתא לא אסיק אדעתיה דחיובא דכסות ולבוש דבנתן רמיין על נכסיה דמזנן תנן וכן למאי דאמרינן דזן מחטי דעליה ושמואל דאמר זיל זון בפרנסת נדוניא קאמר וליכא למגמר לבא להתחייב לזון את הבת לתת לה נדונייא אבל בבא להתחייב לזון ולפרנס פשיטא דלאכילה ושתיה ולבושא וכסו' קאמר ולא נדוניא וכ"ש שאין בלשון בני אדם נדוניא פרנסה. איברא דלשיטה זו בכותב לזון סתם אין המלבושים בכלל דלא עדיף לשון הבא להתחייב מעצמו מלישנא דמתניתין דמתנאי ב"ד דקתני ומתזנן אין להם אלא אכילה ושתיה ואפי' למאי. דקאמר ר"ן דבכסות נמי חייב לאו למימרא דס"ל דבכלל ניזונת דקתני בברייתא אלא אמתפרנסת דקתני התם אלא מיהו במאי דקתני ומתזנן פשיטא דלדידיה דר"ן כסות בכלל ותנא דברייתא תנינהו בתרתי וכדמפרש עלה דהך מתניתין בירושלמי מיהו בבא להתחייב פשיטא כל כמה דלא פירש ואפרנס אין לו עליו אלא אכילה ושתיה דלא עדיף מלישנא דברייתא אע"ג דאיכא למימר דהיא גופה קמ"ל וחייב נמי בכסות ולאו כדמשמע מלישנא דמתני' דלא קתני אלא ומתזנן דתנא דמתני' נקט נפשיה בקצי"רי ואין דנין לשון המתחייב ולהוציא מידו בכה"ג וזה נלע"ד פשוט

(רלט) מזונות קי"ל אשה שתפסה מנכסי בעלה למזונותיה אפילו קדמה כתובה לב"ח ב"ח מוציא מידה כמ"ש בטוש"ע סי' כ"ז סכ"ד וכדעת הרי"ף ז"ל שהביא בע"הת והטור שם והיא בתשו' הרי"ף ז"ל שנדפסו מחדש סימן רנ"ח ע"ש והרב"ח ז"ל כתב דמהנייא תפיסתה וכתב עליו הרש"ך ז"ל דלא נהגו כוותיה ע"ש סקט"ו ועיין להכנ"הג ז"ל בהג"הט אות ל"ד מה שהאריך בזה וע"ע בתשו' החדשות ח"ב סי' ט"ל ובהרב משאת משה ח"ב ח"מ סי' ס"ז דף קע"ה ועמ"ש הרי"ף ז"ל הטעם משום דמזונות האשה מדרבנן עיין בהכנ"הג שם ולהרב תורת חסד סימן קמ"ו

ואם תפסה ואח"ך נתאלמנה אם מוציאין מידה לגבות בע"ח את חובו עיין במרן ז"ל בב"י מ"ש משם הבע"הת ז"ל דלא הוצרכו אלא בעודה יושבת תחת בעלה אבל אם נתאלמנה מוציאין מידה ועיין בתשו' הרדב"ז ז"ל סי' תק"ד והרב פרח מט"א ח"א סי' נ"ח והרב אורים גדולים ז"ל לימוד קע"ד והרב נאמן שמואל ז"ל סי' ק"כ והרב דבר משה ז"ל ח"א חא"הע סי' מ"ג ועיין בתשו' הרשב"ץ זלה"ה ח"א סי' ש"ג דס"ל דמהנייא תפיסתה למזונות כיון שאנו כותבין בכתובה שקניתי ושעתיד אני לקנות ויש לו חיוב מזונות מתנאי ב"ד וכו' ע"ש וצריך להבין דהרי"ף ז"ל אתי עלה מטעם דב"ח אית ליה שעבוד על נכסי לוה מדאורייתא ולא אתי דרבנן ומפקיע חוב מדאורייתא וצ"ע כעת

(רמ) מזונות מי שהלך. למ"ה ועמד אחר ופרנס את אשתו הניח מעותיו על קרן הצבי כמ"ש בטוש"ע א"הע סי' ע' יש להסתפק אם ה"ה שהלך למ"ה והניח בהמתו ועמד אחר ופרנסה אם חייב לשלם או לא ולפי מאי דכתיבנא בעניותין בקונטריסי הקטן חיים וחסד במערת שורי"ם דרוש בטעם מחלוקתם נראה פשוט דחייב וכעת ראיתי לה' . בית יעקב ז"ל סי' קמ"א שעמד בזה ע"ש

(רמא) מזונות אהא דתנן בפרק מי שאחזו דף ע"ח הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ע"מ שתניקי את בני כמה היא מניקתו ב' שנים ר' אומר ח"י חדש מת האב או מת הבן ה"ז גט ובגמרא רמינן עלה ומי בעי' כולי האי והתניא שמשתו יום אחד הניקתו יום א' הרי זה גט ומשני רבא מתניתין בסתם וברייתא במפרש יום אחד ורב אשי אמר כל סתם כמפרש יום אחד דמי ומתני' דקתני שתי שנים ור"י ח"י חדש למימרא דבעינן יום אחד תוך הזמן והדר אותבוה לרב אשי סיפא דמתניתין וסליק בקושייא וכתב הרי"ף ז"ל דאיכא מ"ד אע"ג דרב אשי בתראה הוא כיון דסליק בקושיא נקיטינן כרבא דכל דלא פירש יום אחד בעינן שתי שנים או ח"י חדש לר"י והוא ז"ל פסק כרב אשי כיון דלא סליק בתיובתא אלא בקושיא וכתב עליו הרא"ש ז"ל ויראה לי עיקר כהפוסקים כרבא דאע"ג דלא סליק בתיובתא קושיא חזקה היא וכיון דדייקינן ממתני' דלא כר"א איך נפסוק כמותו ולכן ראוי לפסוק כרבא לחומרא עכ"ל ותיבת לחומרא אין לה שחר דהוא ז"ל טעמא טעים דקושיא חזקה היא ומתניתין כוותיה דרבא דייקא ולא משום חומרא דרבא מחמיר דלבעי ב' שנים או י"ח חדש לר"י ומצאתי לו ז"ל בתשובה כלל ו' סימן י"ט שכתב בחוך דבריו ואותתב רב אשי ונתקיימו דברי רבא דבסתם בעי ב' שנים וכו' משום דלצעורה קא מכוין הילכך אנו דנין לשונו להחמיר עכ"ל מעתה דעת שפתיו ברור מללו דמשמע לחומרא דבעינן שתי שנים ואני עתה תמיה על מה שכ' מרן ז"ל בב"י א"הע סי' קמ"ג דהרא"ש ז"ל מספקא ליה הלכתא כמאן כרבא או כרב אשי ופסק לחומרא כרבא ע"ש והוא פלא דהרא"ש ז"ל קרי בחיל איך פסקינן כרב אשי דקושיא חזקה היא ולא ראיתי לאחד מנושא כליו שנתעורר בזה וצל"ע כעת ומרן ז"ל בש"ע סי' קמ"ג פסק כדעת הרי"ף וכהרמב"ם ז"ל דסתם נמי כמפרש יום אחד דמי ולענין ממון מספוקי מספקא ליה להרשב"א ז"ל בחידושיו שם באם אמר לו בית זה נתון לך במתנה ע"מ שתזון את אבי או את בני ולא פירש לו זמן דאיכא למימר לרבא צריך לזונו כל ימי חייו ולרב אשי כמפרש ע"מ שתזון יום אחד או שעה אחת דמי ואיכא למימר דלכ"ע לענין ממונא סתם כמפרש כל ימי חייו דמי דלא פליג רב אשי אלא גבי גיטין משום דלצעורה קא מכוין יע"ש שהאריך ומסיק בצ"ע אלא שראיתי למרן ז"ל בב"י סימן קי"ד שהביא תשובת הרשב"א דפשיטא ליה דכל ימי חייו חייב לזונו וסתמא כמפרש לעולם וראיה מנדרים דף כ"ח עד דמפרש היום ולא זכר ש"ר סוגיית גיטין הלזו ועכ"ל דנדר פשיטא ליה ושאני גיטין דלצעורה קא מכוין והא ציערה כמ"ש

ומעתה יש להעיר על הרשב"א ז"ל בחידושיו וה"המ ז"ל שהעתיק דבריו הללו בפ"ח מהלכות גירושין דין כ"ו שהניח הדבר בצ"ע ולא פשיטא להו מהך דנדרים וצ"ל דשאני גיטין כמ"ש שם ולרב אשי נמי תק"ל מהך מתני' דנדרים דסתם לעולם הוי ולענ"ד דברי התשו' דמוכח דשאני גיטין כמדובר ובממונא שפיר קא יליף מאיסורא ובחי' ס"ל דשפיר מצינן למגמר ממונא מגיטא ורבא ורב אשי בממונא נמי פליגי והך דנדרים לא מכריעא דאמר לך רב אשי שאני התם דע"כ לעולם קאמר דבלא לעולם לא מקבל מניה מוכס ואמטו להכי בעינן שיאמר בלבו היום אבל במתנה בגט על מנת שתניק וכו' ובמתחייב לזון את חבירו דמצי למימר היום ומצי למימר לעולם סבר רב אשי דסתמן נמי כמפרש יום אחד דמי

וצריך לברר לרבא דס"ל דסתם כמפרש יום אחד