משכנות הרועים תלד

ובירוש' מפרש לה שמן וקטנית: כמ"ש הר"ש ז"ל שם ובודאי דדמי לבא להתחייב ובגמרא. דידן מפרש לה אמידי דכסוייא ובירוש' מפרש לה אמידי דאכילה ולפ"ז הדר ספקן בכותב לפרנס לחוד תלייא בפלוגתא דגמרין והירושלמי שוב מצאתי שורש דבר זה מקור נפתח בפרק מי שמת דתנן התם הבנות יזונו וכו' פירשב"ם מזונות ופרנסת נשואין וכתבו התוס' דאין נראה לריב"ן דהא מזונות היינו אכי' ושתיה ופרנסה היינו מלבושים וצרכי נשואין דתרי מלי נינהו עכ"ל הצל"ע ואני עני רואה דדברי רשב"ם וריב"ל ז"ל אינם מכוונים עם סוגיא דפ' מציאת האשה דלמר יזונו פרנסת עצמן דהיינו אכילה ושתיה וגם לבושא וכסויא אבל פרנסת הבעל אינה בכלל יזונו אלא. בהא דקתני ומתפרנסות ושלא כדברי רשב"ם ז"ל ולמר יזונו אכילה ושתיה ומתפרנסות לבושא וכסו' אבל פרנסת נשואיה לא קתני וריב"ן ז"ל כיילינהו לצרכי נשואיה בהדי פרנסה ועוד קשה לענ"ד בדברי רשב"ם ז"ל דמסיים למלתיה. מהך דתנן בכתובות עד דתבגרן וכו' דהתם מתנאי ב"ד ופרנסת הנישואין אינו מתנאי ב"ד אלא תקנת חכמים. דמה"ט אם אמר לא ינשאו מנכסיו שומעין לו ואילו גבי מזונות אין שומעין לו דאלים תנאי ב"ד כדאיתא בגמרא וטוש"ע אה"ע סי' קי"ב וקי"ג ע"ש אלא הא מיהא מלבושים ודאי בכלל יזונו דקתני מתנאי ב"ד דה"נ קתני גבי אלמנתו ומתזנא בביתי וכו' ופשיטא דהיורשים חייבים במלבושי האלמנה כמ"ש בטוש"ע שם סי' צ"ה ע"ש וזו היא שקשה לריב"ן ז"ל דבעי למימר דאין המלבושים בכלל יזונו דקתני במתני' דמי שמת דא"נ אמרינן בעלמא דיזונו מזונות דוקא שאני הכא דקאי אתנאי ב"ד ובכלל יזונו דהתנו ב"ד אמלבושים נמי והתימה יותר על ריב"ן ז"ל דמייתי הך דקתני ניזונות ומתפרנסות דתרי מלי נינהו וכו' והתם איפליגו בה אמוראי כדכתיבנא לעיל ונר' דמהא לא איריא בין למר ובין למר דאין פרנס' הנדוני' בכלל המזונות. אלא למר לבושא וכסות נמי ולמר. אכילה ושתיה אבל נדונייא הס כי לא להזכיר ורשב"ם ז"ל כיילינהו לכלהו בכלל יזונו ואחרי כתבי נמצא אתי בפה כפר נאבל ס' מרן הב"י ז"ל וראיתי לו בסוף סי' ר"ז שהביא תשו' הרשב"א ז"ל שהעתיק מור"ם בסי' ס' אשר הובאת לך וז"ל אם יש בכלל מזונות מלבושים והשיב מי שבא לחייב עצמו שלא מתנאי ב"ד אין מוציאין לבעל השטר מלבוש מחמת חיוב מזונות סתם דיד בע"הש ע"הת אא"כ פירש אזון ואפרנס דפרנסה היינו מלבושים עכ"ל קרי בחיל דבתנאי ב"ד מלבושים בכלל מזונות ולמ"ד בפ' מציאת האשה דמזונות אכילה ושתיה ופרנסה לבוש וכסות לאו למימרא דאי לא קתני אלא ניזונות אמרינן המלבושים בכלל. מזונות דהא בעיקר תנאי ב"ד לא קתני אלא מתזנן ועכ"ל דמלבושים בכלל דכ"הג נמי תני תנא גבי אלמנה וכדפרישי' אלא דס"ל דתנא דברייתא נקטינהו בתרתי דהוו מתנאי ב"ד ולא מיירי בפרנסת הבעל דאינה מתנאי ב"ד אלא תקנת חכמים כמו שנאמר ואידך ס"ל דלישנא דניזונית כולל מלבושים כלישנא דמתני' גבי תנאי ב"ד והא דתני תו מתפרנסות איירי בפרנסת הבעל דהוייא מתקנת חכמים

ותבט עיני למרן ז"ל בב"י א"הע סוף סימן קי"ד . שהביא תשובה הלזו בסגנון אחר וז"ל וששאלתם אם יש בכלל המזונות מלבושים משמו של רבי' האיי ז"ל אמרו שהמלבושים וצרכי הנשואים בכלל המזונות וריב"ם כתב דאין בכלל המזונות אלא מאכל ומשתה אכל מלבושים ונדונייא פרנסה מקרו עכ"ל זה הוא מחלוקת רשב"ם וריב"ן ז"ל שכתבנו וכתב עוד ז"ל ומסתברא דהמלבושים בכלל המזונות ג"כ הם כמו ששנינו וכו' מתזנא מנכסי וכו' וודאי יש מלבושים מתנאי זה אלא כשבאים חכמים לחלק בין דין המאכל ומשתה לדין הפרנסה קורין לאלו מזונות ולאלו פרנסה וכו' עכ"ל וכאותה שאמרו מוציאין למזונות ואין מוציאין לפרנסה וכו' קרוב ממש למאי דכתי' בעניו' עלץ לבי. וכתב עוד ז"ל אלא מיהו מי שבא לחייב עצמו שלא מתנאי ב"ד אין דנין ומוציאין לבעל השטר המלבוש משום המזון סתם עד שיפרש אזון ואפרנס כיון שלפעמים אינם כוללים אותם בכלל המזונות וכו' עכ"ל אע"ג דבמה שמחלקים חכמים בין דין המזונות לדין המלבושים בהך דמוציאין ואין מוציאין א"א לכוללן הא מיהא אשכחן לפעמים אינם נכללים ויד בע"הש ע"הת ועדיין לא הוברר לי בדעתו ז"ל בכותב אזון ואפרנס אם פרנסת הנדוניא בכלל רבינו האיי ז"ל שהביא הוא ז"ל ופי' בלשון מזונות לחוד נכללין גם צרכי הנישואין והוא ז"ל הכריע דבתנאי ב"ד נכללין המלבושים ובבא לחייב עצמו אינו חייב אלא במפרש ואפרנס ושתיק הרב ז"ל מדין צרכי הנשואין שכתב רבינו האיי גאון ז"ל ובחזרתי לעיר תונס יע"א חזרתי על המקרא ומצאתי תשו' הרשב"א ז"ל הלזו: הלא היא כתובה על ספר תולדות אדם סי' קי"ו אלא במקום שכתוב רבינו האיי גאון כ' רבינו שמואל והוא רשב"ם ז"ל כמ"ש משמו לעיל ומה שדקדקתי על רש"י ז"ל בפרק נערה דאמאי לא פירש גבי מי שנשתטה כן מצאתי לרב"א ז"ל במקו' שעמד ע"ז והביא גירסאות ע"ע ומאי דכתי' בעניותין דמתנאי ב"ד שכתוב ומתזנן בביתי וכו' דפשיטא דמלבושא דומיא דמתזנא בביתי דגבי אשתו דפשי' ופשי' דהאלמנה יש לה כסות ומדור ושכן מצאתי להרשב"א ז"ל בתשו' הלזו כעת מצאתי לרב"א ז"ל במקו' על הך מתניתין דמייתי תנאי שם דף נ"ב שכתב משם התוס' דס"ל דלא תקנו לאלמנה אלא מזונות ולא מלבושים ושהריטב"א ז"ל הקשה עליהם מדאמרינן פסוק לי שיראי פסקו לה ומכמה דוכתי בגמרא ע"ע והרמב"ם ז"ל בפי"ח מה' אישות פסק דחייבים ג"כ בכסותה והביאו הטור סימן צ"ד וכתב ה"המ ז"ל שם שזה הדבר מן הראשונים ומבואר בירוש' וכן הסכימו הרמב"ם והרשב"א ז"ל עכ"ל והכי מפרש לה בירוש' כמו שהובא במקובצת לשם משם הרמב"ן ז"ל ומסיים בה ומיהו דוקא בהני דהני תקוני רבנן ז"ל ולא דקדקו בלשון המשנה לגמרי דלפעמים קרי מזון אפילו לפרנסה דאמ"ל זיל זון ופירש"י דלפרנסה קאמר עכ"ל וכתיבנא בעניותין ומהכא סייעתא לפי' רבינו האיי גאון ז"ל ורשב"ם ז"ל דר"פ מ"ש וכתב עוד אבל במקבל עליו לזון. את חבירו אינו חייב אלא במזונות ממש וכו' עכ"ל וכדברי הרשב"א הניתנים למעלה עוד מצאתי במקו' במ"ד לדף ס"ח שהאריך בפירוש השמועה ותמצית דבריו דמעיק' הוה ס"ל לתלמוד' דאין המלבושי' בכלל המזונות דאין לבנות זכות בכסות אלא במזונות ונדונייא דהיינו מתפרנסות דקתני בברייתא וחדית ליה רנב"י דבכסות נמי אית להו ולאו בכלל מזונות אלא דהיינו מתפרנסות דקתני ע"ע ונראה דאין ללמוד מכאן לפום מאי דסא"ד דפרנסה היינו נדוניא ולפ"ז הכותב לפנויה אזון ואפרנס יתך דחייב ליתן לה נדונייא דשאני הכא דתנא קאי בחיובא דרמיא עליה דאינש והיינו במזונות הבת מתנאי ב"ד ונדונייא מתקנת חכמים וכיצד