משכנות הרועים תלב

בפרט זה ע"ש

(רלב) מומר אין שליחות לגוי ר"סי קפ"ה ובשליחות המומר איפליגו רברבתא עיין תשובת מוהריק"א ז"ל בדיני גיטין סימן י"ד דף ע"ט ועיין בש"הג בפרק המביא גבי מתני' הכל כשרין להביא את הגט דפסק דהמומר יכול להיות שליח להביא גט לאשת ישראל ע"ש ועיין בשו"ת הרב המבי"ט ז"ל ח"א סי' קמ"ה ומוהרשד"ם ז"ל ח"מ סי' נ"ט ע"ש ובתשו' הרדב"ז ז"ל ח"ב שבשני סי' תרכ"ז והרב דברי אמת קו' ז' ד' בס"ד

(רלג) מומר מי שאביו מומר רח"ל כשכותבין א שם בנו שהוא יהודי ומזכירין שם אביו מומר פ' בן פ' מזכירין שם יהדותו וא"צ לשנות עיין כנ"הג סי' מ"ט אות א' בהג"הט ועיין בתשו' ה' שבות יעקב ז"ל ח"א סי' ק"ט בנוסח וכו' ע"ש

(רלד) מודה במקצת קי"ל מודה במקצת הטענה חייב שבועה דאורייתא אבל כופר בכל כיון דחזקה אין אדם מעיז פניו בפני ב"ח פטור אלא מדרבנן רמו עליה שבועה מדבריהם והיא נקראת היסת עיין בערוך ערך היסת ובטור ש"ע סי' ע"ה פ"ז פ"ח ע"ש ומעשה בא בידנו בראובן שהוציא כת"י על שמעון שחייב לו ן' גרושוש ועוד טען עליו ג"כ שחייב לו ט"ו גרושוש בע"פ ושמעון טוען כי אמת כתב ידי הוא אבל כתבתי ללוות ולא לויתי ושכך אני מורגל עמך שאני מקדים לך הכת"י ואח"ך תלויני ובזאת הפעם לא לויתי כלום ולא קבלתי מאומה בין מפאת הכת"י בין מהמלוה בע"פ שאמרת ואחר שחקרנו ודרשנו בענין להוציא הדין לאמתו על המבחן ונתברר לנו אחר הדיוק כדחזי שהכת"י שריר ובריר למגבי ביה אמנם מהט"ו גרושוש אין הוכחה ועל דבר זה נסתפקנו כיצד משביעין אותו הו"ל מודה במקצת וחייב שבועה דאורייתא כיון שהכת"י לא גבי ביה ממשעבדי וא"כ לא חשיב הילך כמ"ש בטוש"ע סי' פ"ח סכ"ט או"ד כיון דלא נתבאר הדבר ע"י הודאת עצמו אלא ע"י חקירת הב"ד ל"מק הודאה וכבר נתבאר בס' ע"ה ס"ה וסי' פ"ז ס"ה

(רלה) מומר מי שיצא מן הכלל רח"ל אינו יורש בחזקות שהניח אביו או שאר מורישיו וה"מ היכא שיצא מן הכלל בחיי מורישיו אבל אם כבר מתו מורישין ואח"כ יצא מן הכלל שפיר יורש אבל לעולם אין דנין אותו להחזיק בחצר של גוי למוכרה לישראל או להורישה ליורשיו ועיין למוהרח"א בס' תורת חיים סי' כ"ו באורך קצת ואם לאחר שהחזיק ג"ש חזר ליהדותו אם עלתה לו אותה חזקה למפרע עיין למוהרשד"ם ז"ל ח"מ סי' יו"ד קמ"ט בדין גר שהחזיק ובמהרי"ו שם סי' ז"ך ויש לחלק בין גוי ממש לישראל מומר וחזר ליהדותו כיון שקידושיו הוו תפסי בבת ישראל וכ"ש אם נתברר שהמיר ע"י מה שהעלילו עליו אנשים דמים ומרמה כי לא מלבו עשה את כל הרעה הזאת וצריך להתיישב בדבר בעז"הי ועיין בתשו' הריב"ש ז"ל סי' ק"ע שכתב דמומר באונס כשר להעיד ע"ש

(רלו) מומר מעשה בא לידינו בראובן שמכר שט"ח על שמעון ומכרו ללוי וכשהוציא לוי השט"ח לגבות משמעון נמצא שא' מעידי השטר יצא מן הכלל רח"ל אח"ז הכתוב בשטר ולא נמצאו עדים לקיים חתימתו ובפ' מי שמת דף קט"ן אמרינן היה יודע לו בעדות עד שלא היה גזלן ונעשה גזלן הוא אינו מעיד על כתב ידו אבל אחרים מעידים. ומסקינ כגון שהוחזק הכת"י בב"ד ופירשב"ם ז"ל שהוחזק בהנפק בב"ד טרם היותו גזלן והתוס' דחו פירשב"ם ז"ל דלא בעי' הנפק אלא כל שראו ב"ד לכת"י קודם שנעשה גזלן מהני ע"ש ולפ"ד ז"ל קשה דמאי איריא דנקט תלמודא הוחזק בב"ד אפילו בעדים בעלמא תסגי ליה היכא דראו העדים החתי' קודם שנעשה גזלן והרמ"ה ז"ל שם סי' קע"א כתב כלישנא דש"ס ופשטא דלישנא מוכח כפירוש התוס' מכמה דוכתי דכהאי לישנא איתא בגמרא ולא על הנפק קאי כמ"ש התוס' וביותר על כל איתא בגמרא ובשיירי המקו' כתב משם הר"ן ז"ל כלומר שראו שטר זה בחתימה זו וכו' עכ"ל והרי"ף והרא"ש ז"ל בפ' ז"ב וה' העיטור ז"ל דף ל"ח ע"א כתבו עלה וקא פרשי רבנן שהוחזק אותו הכת"י עצמו בב"ד קודם שנעשה גזלן עכ"ל הרי הוא כמבו"אר דאתי לאפוקי פירשב"ם ז"ל דפי' הנפק והרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' עדות הלכה ה' כת' אבל אם הוחזק כת"י שבשטר בב"ד וכו' ומרן ז"ל בכ"מ נרגש במאי דדייקנא ואהא כתב דלאו דוקא בב"ד אלא דה"ה ראו עדים וכו' ע"ש והטור סימן מ"ו סכ"ט לא הזכיר ב"ד כלל אלא כתב אם ראו אחרים וכו' וכתב מרן בב"י דל"ד ב"ד כמדובר ובש"ע סל"ד נמשך אחר הטור דבריר טפי ונמצא רשב"ם ז"ל יחידאה בדבר זה ומעתה בנ"ד כיון שהשט"ח בשעה שמכרו לקונה עדיין לא נעשה מומר אלא שאין עידי המכירה מכירין חתימתו ובעלמא קי"ל דכותב חתימתו לפני ב"ד כמ"ש בש"ע שם סי"ג וה"ל גבי גזלן היכא דאיכא עדי' שראו חתימה זו קודם שנעשה גזלן כמ"ש מרן ז"ל סל"ד ומור"ם ז"ל מסיים בה וה"ה אם המיר לעכו"ם משם תשו' הריטב"א ז"ל שהביא מרן בב"י מחו' י' ע"ש וכבר ידעת מ"ש הריב"ש ז"ל סימן ק"מ דמומר באונס כשר להעיד ע"ש והמומר הלזה מעת שהמיר דר עם אשתו ובניו בשכונת ישראל ושומר שבת כהלכתו ותפלותיו וכל דקדוקי סופרים רק למראות העין לובש שני בגדים אבל בשאר ענייניו כישראל גמור ולא זו בלבד אלא דקובע עתים לתורה עם מקצת ת"ח כאשר היתה באמנה אתו וכששאלו את פיו איכה נעשתה התוע' הזאת בישראל אדם חשוב כמוהו ויען ויאמר הנה בשמים עדי וסהדי במרומים דעובדא כי הוה הכי הוה דאכלו ביה קורצא לא' מאצילי בני ישראל כי פער פיהו לבלי חק כל חרופין וגידופין ונתקבלו דבריהם אצלו וחמתו בערה בו וישלח מלאכים מחבלים כרמים להנקם ממנו בכל אות נפשו מדברי' עמו והנה ג' אנשים נצבים עליו למהר ולהחיש ביאתו עוד זה מדבר וזה בא ויאמר אל תאחרו אותו כי לא יוכל שאת באופן נקבצו באו ח' שלוחים אשר לא מבני ישראל המה וירא כי כל'תה אליו הרעה והעולה על רוחו כי הישמעאלים אינם עובדי ע"ז המה ולאו בני תמורה נינהו דאדרבא מאמינים ביחוד ובשלילת הגשמות ויותר מאלה ועוד בה אשכחן לרז"ל הם אמרו אלמלא נגדוה לחנניה מישאל ועזריה הוו פלחי ומתוך כך עמד והמיר לפנים פני זעם להציל את נפשו ואח"כ עבד כמה טצדקי וכמה כרכורין וסכן בנפשו עד שהציל את עצמו ואת אשתו ובניו והלך לערי אדום ופרסם יהדותו ומתהלך בתום. קושטא קאי כי טינא בלבי היתה כיון דהישמעאלים כופרים בכמה מצות הכתובות בתורת מרע"ה בטענת גורעין ומוסיפין ודורשין וחילופיהן וחלופי חלופיהן חלילה וחלילה דבודאי כגון זה יהרג ואל יעבור וכמו שהאריך הרדב"ז ז"ל בשניות סי' צ"ב ומשם הריטב"א ז"ל ע"ש מה שהאריך