משכנות הרועים תכח

(רך) מודעא ראובן יש לו תביעה על שמעון וכתב הרשאה ללוי לעמוד כנגדו ויעשה ככל אשר יראה ויכשר בעיניו וקודם זה עמד ראובן ומסר מודעא על שמעון שכל שיעשה המורשה עמו בטל הוא ומבוטל הוא והלך המורשה בתום לבבו ועשה עם שמעון אשב הוכשר בעיניו על דבר אמת ואחז"ר הוציא ראובן מודעא זו על שמעון לבטל כל מה שעשה לוי ולהחזיק במה שזכה ע"י. לוי הבא בהרשאתו ולחרחר ריב ריב במה שנתפשר עם לוי ושמעון טוען א"כ מה הועילו חכמים בתקנתם לתבוע ע"י הרשאה שכל א' יכתוב הרשאה וימסור מודעא כי אמת כי שיקול הדעת נותן כי האמת אתו דשפיר קטעין דקי"ל אם בטל שליחותו ולא נודע לו הביטול מה שעשה עשוי כמ"ש בטור וש"ע סי' קר"ב ה"נ דכוותה. ושוב מצאתי להרשב"ש ז"ל סי' קכ"ג דפשיטא ליה שמודעא קיימת והפשרה והמחילה שעשה המורשה בטילה היא ומבן תלת ע"ש ותמיה אני כיון דהפשרה דינה כמכר כמ"ש בסי' ר"ה בענין הכרת אונסו והמודעא מסרה בעש"ג וזכורני שה' עדות ביהוסף ז"ל סי' עמד על רזא דנא

שוב מצאתי למוהרש"ל ז"ל ביש"ש בפרק מרובה סוף סי' ט"ז שכתב שלא כתב שם בנוסח ההרשאה ברעות נפשאי בדלא אניסנא לפי שאין כותבין ג"כ ביטול מודעות שאין שייך אונס דאיזה אונס בא להרשות. שלוח להוציא הממון וכו' עכ"ל ונראה דלא מיעט הרב ז"ל אלא מסירת המודעא על המורשה אבל אם מסר מודעא על הנתבע עצמו פשיטא דמהניא דלא עדיף מעשה שלוחו ממה שהוא עושה ע"י עצמו דבמעשה ע"י מצי למסור מודעא ומבטל מה שהוא עשה בעצמו וכשעשה שליח אינו יכול למסור מודעא ועוד דהרב קרי בחיל דאיזה אונס בא להרשות שליח ומ"ש להוציא ממון מכוון הענין ומצאתי במרדכי בפרק שבועת הערות שכתב משם רבינו שמחה ז"ל מה שכות' ברעות נפשאי בדלא אניסנא אין צורך הואיל ואין שייך בו מסירת מודעא עכ"ל

(רכא) מודעא פרטי דיני המודעות כעת נמצאו אצלי תשובות הרב ראש יוסף ז"ל ומצאתי לו מדף י"ז ע"ב עד דף כ"ב ע"ב העמיק הרחיב בכל דיני פרטי המודעות ומשם באר"ה

(רכב) מוסר על אודות האשה הכושית אשר : פערה פיה במלשינות הדבר יצא מפי המלך אב"י ר"ם גידו"לי תרו"מה ומורי גם הוא יד לקטן מן המעטן כותב אדם דברים כהוייתן להתלמיד שאני אפר. כירה מוכן הוא לשמוע בלמודים במעשה שהיה באיש אחד שקנה בית א' מאלמנה ואותו האיש החזיק כבית כמה שנים ושכירות החצר לבעל הקרקע סך ידוע ואחר זמן בא. הגוי הממונה על הקרקע הנז' הנק' אלחבאס ההוא אמר כמה תפריעו בשכירות זה הקרקע והכינה נה עצמה להלשין וכמבואר באורך בתוך התשובה ומכח זה נמשך לאותו האיש הפסד גדול ועתה לשא'ול הגיע אם תתחייב האשה באותו ההפסד או לא ועוד שאלו כי העדים אשר היו שם א' מהם היה ממשרתי הבית של האיש הנז' אם הוא כשר לעדות או לא

תשובה לא נעלם ממני קוצר דעתי ומיעוט / השגת שכלי כי קצור קצרה ידי יד כהה וזה החלי בס"ד מתחלה צריך להודיע כי עדות המשרת עדות גמורה היא דלא עדיף מאוהב דקי"ל דעדותו עדות גמורה היא כמ"ש בש"ע ר"סי ל"ג וטעמא דמלתא במ"ש הסמ"ע ז"ל שלא נחשדו ישראל להעיד עדות שקר ח"ו ע"ש וכן מצאתי שהדבר בא בבירור בתשו' הרדב"ז ז"ל ס"סי נ"ו וז"ל ולענין אם משרתי הבית כשרים להעיד או לא דבר ברור הוא דעדותן עדות גמורה היא דלא יהיה משרת הבית גדול מאוהב ע"ש אלא שהכנ"הג בהג"הט אות ב' כתב שבח"ב סתר דבריו וכתב דנוגעי' בעדות והרב פליטת בית יהודה ז"ל מסכים למ"ש בח"א הן היום נדפס ספר האור"ות להגאון מוהר"י אשכנזי זל וברי"ס ג"ל הוכיח להלכה ולמעשה. כדעת הרדב"ז ז"ל בח"א ושכן עמא דבר וא"כ כיון דהעידו העדים כי בבא הגוי הממונה לבית ולש'אול הגיע לאמר כמה תפרעו שכירות זה החצר אף היא השיב אמריה לאמר כ"וך והוא היה אומר הגוי הממונה וכי הבית והעליה בסך זה בתמיהה גדולה אז השיבה לא כן עמדי כי זה הסך אינו אלא על החצר אמנם העליה היא לפ' שבנה אותה מכיסו באלמות. ואז עמד הגוי לקבול כנגדו ועי"ז נמשך לו הפסד גדול קצת ע"י עדים וקצת בינו לבינו והן עתה שתים רעות עשתה האשה הנז' א' אשר אמרה כי העליה שכירותה בפני עצמה ואין בפיה נכונה שהרי העליה שלה היתה מקדמת דנא וכשמכר' אותה לו התנה עמה שלא יתן שום שכירות כמבואר בשטר מכירה א"כ איפוא איך תעיז פניה לאמר כי הבתים והעליה חדשים מקרוב באו וא"ת דכונתה להציל הקרקע מידו בטענה שעמדו עליה יחד למשפט לפני מרנן ורבנן דייני מתא מחסיי"א יע"א וכאשר נתבאר במקום אחר בס"ד וא"כ יכולה היא לומר דידו היא ודידי קמסרית ודמייא להאי מלתא דאמרינן בפרק הגוזל בתרא דף קי"ז ע"א ההוא שותא דהוו מנצו עלה בי תרי האי אמר דידי הוא והאי אמר דידי הוא וקם חד מנייהו ומסרה ביד אנס אמר אביי יכול היא ודידי קמסרית א"ל רבא לאו כל כמיניה אלא משמתינן ליה עד דמייתי ליה וקאים בדינא ע"כ הרי דלא קאמר מחייבינן ליה אלא משמתינן ליה אלמא דחיוב אין כאן והנה הרמב"ם בפ"ח מהלכות חובל הלכה ה' וכן הש"ע סי' חש"פ כתבו לדין זה ולא גלו סודם אם חייב כדין מוסר ממש או לא איברא דמור"ם בהגהתו כתב וז"ל מ"מ אין לו דין מוסר אע"פ שהפסיד לחבירו עי"ז וכו' אלמא דההפסד אין חייב לשלם ולכאו' היה עולה במחשבה לומר דלא קאמר מור"ם ז"ל דאין לו דין מוסר אלא לענין שלא לאבד ממונו ולהענישו כמבואר בהרמב"ם והטור וש"ע אחריו חומרת דין מוסר אהא קאמר מור"ם ז"ל דאין לו דין מוסר והיינו לענין עונש האמור אבל לענין תשלומין מודה הוא דחייב לשלם וכך' מורה הלשון דקאמר אין לו דין מוסר ולא קאמר פטור מלשלם

איברא כד מעיינת שפיר אשכחת דא"א לומר כן מכמה אנפי חדא מדכתב בתר הכי ויש חולקים וס"ל דמקרי מוסר וחייב לשלם לו כל היזקו וכו' משמע דל"ק סבור שאינו חייב לשלם ועוד דסברא א' שהביא מור"ם ז"ל היא סברת ר"א מטולא ז"ל והוא במרדכי בפרק הגוזל בתרא סי' קצ"ג וז"ל. ההוא שותא וכו' כתב ר"א מטולא תקנת חכמים היא שלא יהא אדם רגיל בכך אבל אינו נקרא מוסר ולהכי לא קאמ' מחייבי' ליה אלא דשמותי משמתינן ליה עכ"ל ומדקאמר הרב ז"ל ולהכי לא קאמר מחייבינן ליה: וכו' משמע להדיא דס"ל לר"א מטולא ז"ל דאינו חייב לשלם לו כלום וכיון שאין הכרע בדבר לחייב להאשה דמאי חזית דסמכת