משכנות הרועים תכו

גמר ומקנה ודלא כמהריט"ץ סי' קפ"ט שקיים דברי הרשב"א זל כשאין ידוע האונס לכל ע"ש דאין נר' כן אלא במתנה דוקא כמ"ש וא"כ בנ"ד שכתב ובביטול כל מיני מודעי וכו' ובפיסול עדיהן וכו' אפילו נימא דפשרה זו דינה כמתנה לא מבעייא אם אין האונס ניכר לכל אלא לעדי המודעא דהפיסול מהני אלא אפילו האונס ניכר לכל אפשר דכל עידי האונס בכלל דעל האונס שייך לומר מודעא ועיין למהרשד"ם ז"ל סי' תי"ט דס"ל דגם במתנה מהני פיסול. עדים וכ"כ סי' תל"ז וז"ל ואם העדים שהכירו אונסו וכו' ובעיני נראה דלפי טעם הרשב"א ז"ל וכו' כל שיצטרך עדים על המודעא וכתב לשון זה בשטר הריני פוסל עדים שיעידו שמסרתי מוד' מהני ע"ש דמיירי במתנה הרי דס"ל כדעת מוהראנ"ח ז"ל דכל שהאונס ניכר וצריך עדים שיעידו על האונס אפי' אמר הרי אני פוסל עדים שיעידו שמסרתי מודעא מהני דהני פסיל עדי מודעתו

אבל מהראד"ב ז"ל סי' קע"ז וקע"ט ס"ל דבמתנה אפילו אמר בנוסח זה בביטול מודעי ובפיסול עדיהן כיון דכתוב במודעא שהעדים הכירו באונסו סגי גם מהרח"ש ז"ל ח"ב בקונטריס המודעא דל"ז תמה על ה' מוהרשד"ם ז"ל והסכים עמו בתשו' א' דלא מהני שום ביטול ופיסול עדים במתנה ועיין בהכנ"הג ז"ל הגב"י אות ע"ט שהביא דברי המבי"ט ז"ל שכתב דפשרה דינה כמכר ה"ד בטענות שאין להם בירור בב"ד או שיש עסק שבועה ביניהם אבל תביעה בשטר שאין בה עסק שבועה או אפילו בע"פ ויש להם בירור שב"ד יחייבו אותו על הכל אלא שידו תקיפא ולכך הוצרך להתפשר עמו דינה כמתנה ונסתייע מתשובת הרשב"א ז"ל וכ"כ מוהראד"ב ומהרימ"ט ז"ל ומהר"י מלובלין וע"ש אות פ"ג וכ"כ הרב פמ"א ז"ל ח"א סי' קי"ט והרב ר' ברוך אנגי'ל סי' י"א ע"ש אבל מהרח"ש ח"ב דכ"ז ובתשו' סי' כ"א חילק כן לדעת הרשב"א אלא דהסכים דהרמב"ם ושאר פוסקים ס"ל דכל פשרה דינה כמכר אפילו כשידע התובע בודאי שחייב לו ורוצה לגוזלו ומרן ז"ל בסי' י"ב דין ט"ו שפי' תשו' הרשב"א ז"ל במי שנתפשר מפני שלא מצא לו ראיה או שטר ואח"כ מצא דבטילה היינו משום דהוי פשרה בטעות כטעם האחרון שכ' הרשב"א ז"ל שם והביא מ"ש מוהרשד"ם ז"ל דגם הרשב"א ז"ל ס"ל דכל פשרה דינה כמכר עש"ב ואני מצאתי להרמ"ה ז"ל בפרק חזקת סי' ק"ח וז"ל ומשכחת לה דבמודעא דפשרה דס"ל לרבה ורב יוסף דכי ציית דינא לא כתבי' דהו"ל כמודעא דזביני היכא דלא ידעי ביה סהדי דאנוס אביי ורבא דאמ"ת אפי' עלי ועליך דאע"ג דציית דינא היכא דיכול למכפריה ולאשתבועי בשקרא אין לך אונס גדול מזה וקי"ל כאביי ורבא דבתראי נינהו ודוקא במודעא דפשרה וכ"ש במודעא דגט או במתנה וכו' ע"ש הרי דס"ל דפשרה דינה כמתנה דאפילו לא ידעו העדים באנסו כותבין מודעא דחשיב אונס עד שיכול לכפור אותו ולישבע א"כ אפי' יש עסק שבועה ביניהם פשרה כמתנה ואין זה דבר רחוק אם הרשב"א ז"ל בשיטת הרמ"ה ז"ל גם הרשב"ץ ח"ב סי' רכ"ז כתב דהרמב"ם ז"ל לא אמרה אלא בפשרה שאין בו מחמת ממון כלל ונמשך אחריו מוהר"א בן טווא בס' חוט המשולש סימן כ"ז ע"ש מיהו הרשב"ץ ז"ל עצמו סימן ס"ב כתב דאין נראה כן מפשט דברי הרמב"ם ז"ל ומוכח מדבריו שם דכל פשרה דינה כמכר אפילו ידוע לתובע שחייב לו ורצה לגוזלו כדברי מוהרח"ש ז"ל ע"ש הרי דדין זה בפלוגתא דרבוותא ואין בידינו להכריח ומהרח"ש בתשו' קיים הפשר בטעמים דשייכי מהם לנ"ד ומ"מ פלוגתא דרבוותא הוא. גם בנ"ד שנשבע שלא לבטל המו' ראיתי למהריט"ץ ז"ל בסי' ע"ד והרב אנג'יל סי' י"א שקיימו המודעא בכח השבו' כיון שיש לו אונס אנן סהדי שלא נתרצה להיות רשע לעבור על שבועתו ואע"ג דנשבע לבטל ופיסל עדים הכל עשה באונס ואינו כלום ע"ש והרב דרכי נועם ז"ל סי' י"ו דר"א ע"ג כתב דאפילו התירו לו השבועה אם האונס קיים אינה התרה וגט שאני ע"ש גם הרב משפט צדק ז"ל ח"ג י' ד' ל' ע"ג הביא תשובת מוהראנ"ח ז"ל וכתב דלא אמר' אלא משום שלא היה אונס בדבר מיהו מלשון הרב שם שכתב וז"ל דלא מהנו הביטולים אחר שמסר מודעא ולא נשבע שבועות גדולו' לאלהים ע"ד רבים מפורשים כמו שנשבע בשבועה שלפנינו של מודעא שלא יבטלנה דודאי דלאו אגבי אונסיה גמר ומקנה וכו' ע"ש משמע דשבועה חמורה על דעת המקום וע"ד רבים מפורשים דאין לה התרה דודאי דלא גמר ומקנה וביטל שבועה חמורה בזה וכן מה שהוצרך לומר מהראנ"ח ז"ל לא אמרי' אלא משום דלא היה אונס היינו משום דגם מוהראנ"ח מיירי בנשבע שבו' חמורה ע"ד המקום ב"ה וע"ד הנשבעים באמת וע"ד כל חכמי ישראל וכו' כמבואר בשאלה שם אבל בסתם שבועה מודה הרב דאגב אונסיה גמר ומקני וכן מצאתי להרב מוהראד"ב ז"ל בס' לחם רב בסי' ל"א שכתב וז"ל ואם נאמר דגט זה פסול מפני שיש בו שבועה חמורה במוד' ומ"ש כל הביטולי' לא מהנו לדעת כל הפוסקים אלא היכא דליכא שבועה במוד' אבל היכא דאיכא שבועה במודעא לא אמרינן גמר ומגרש דחזקה אין אדם עובר על שבועתו אלא דהכל נעשה מחמת האונס וכו' מ"מ אין זה מספיק לעשותו גט בטל כיון שעשו כל הביטולים כדין וכשורה וכן הא קי"ל אם אמר מר"ה כל הנדרים שאני עתיד לידור יהיו בטלים הרי הם בטלים אם לא זכר התנאי בשעת הנדר ואולי דזה היה כן שהתנה מקודם וכו' ויש הוכחה לזה קצת דאל"כ לא היה אונס הגביר ברור כ"כ לכישהיה מכניס עצמו בספק שבועתו לעבור על שבועתו מפני האונס ההוא . אלא שהיה הדבר כן בודאי או אולי ששאל מבית דין אחר על שבועתו וכו' עכ"ל הרי דס"ל דכיון שעשה כל הביטולים כדין וכשורה אמרינן ששאל מב"ד אחר קודם על שבועתו והא דאמרינן שביטל מר"ה כל הנדרים שעתיד לידור ולישבע ולא זכר התנאי בשעת השבועה ומה"ט מהני הביטול אפילו היתה בשבועה חמורה דאין לו התרה ואע"פ שכתב הוכחה לזה מפני שאין האונס כ"כ ברור ולא עבר על שבועתו מפני אונס זה וכו' מ"מ משמע דאין זה עיקר טעמא אלא אפי' באונס גמור אמרינן הכי כ"ש בסתם שבועה שיש לה התרה דאמרי' שנשאל על שבועתו בב"ד אחר גם ה' מוהריט"ץ ז"ל בסי' ע"ד אפשר דלא אמרה אלא בנ"ד שנשבע על דעת המקום ב"ה וע"ד רבני ישראל שלא לבטל מודעא זו וכו' ע"ש ומ"מ הוי פלוגתא דרבוותא וכתב ה' עדות ביעקב סי' זה לדון במחלוקת דהמודעא בטילה והמתנה קיימת דאוקי חד לגבי חד ואוקי מתנה בחזקתה כמ"ש הרמ"ה והריטב"א בפרק המגרש ע"ש אבל ראיתי לה' עצמו בסי' דף קכ"ז שהסכים דכל שיש להסתפק במחילה אם למתנה גמו' נתכוון או לא על המקבל להביא ראייה וכן פסק מוהרד"ך בית ב' חדר ז' המקבל המתנה או לוקח קרוי בעל השטר להיות ידו עה"ת ע"ש