משכנות הרועים תכג

וסכי הפשרה ועמדה ונשאת ויהי כי ארכו לו הימים עמד בעלה והוציא שטר מודעא שמסרה הבת ובעלה סך ימים קודם לזמן הפשר וכתי' ביה שהם יריאים מדודה שלא להראות להם החשבון ושלא יודה להם כיון שלא מצאו שום כתב בידם ונשבעו שלא לבטל מודעא זו וכו' עמד השואל ושאל דבר מי יקום משניהם שטר הפשר או שטר המודעא יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב ראש לח"לי דרשי' תחלות כבר מלתא אמורה בהא דאמרינן דרבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו דלא כתבינן מודעא אלא אמאן דלא ציית לדינא והארכתי בזה ראשית מאמר ואין צריך לכפול הדברים ומינה לנ"ד האמנם אנכי הרוא' בעיקר האונס כי יראה פן לא יראה לה החשבון או לא יודה לה דמאי אונס הוא הלא לאלהים פטרוני"ם ב"ד דקביע להו דוכתא בכל יומא ויומא זמניה הוא והנתבע גברא דציית דינא הוא ודחיל חטאין והי"ל להזמינו לב"ד וא"כ נראה להם להכריחו להראות החשבון יש אלהים שופטים בארץ שתי ב"ד בעיר אחת ידם נטויה להכריחו ומה גם דהאי גברא מעלייא הוא ואם יש הכחשה ביניהם ומזקיקין אותו לשבועה ישביעו אותו הב"ד ולית דימחא בידייהו וקים לן בגויה דהאי גברא דלא חשיד אממונא כ"ש אשבועתא ומצינו ראינו להרשב"א ז"ל במיוחסות סי' רע"ג שכתב שאין רשע מישראל שישבע בלא אונס שאינו מקיים שבועתו וכתב הרב מוהרלנ"ח ז"ל סי' וז"ל דאנן סהדי דכשנשבעו הכתות השבועה השנית לא נשבעו אלא אדעתה שתהא השבועה הא' בטילה אליבא דכ"ע ולא היו מכניסין עצמן בספק שבועה וכו' ע"ש וכתב הרב מוהריב"ל ספר ג' סי' ע"ז דאחזוקי אינשי ברשיעי לאשתבו' שבועת שוא לא מחזקינן ע"ש ועיין לה' מהר"ם שלטון ז"ל בס' בני משה א' וז"ל הרב משפט צדק ח"ב בסי' טו"ב דל"ח שמה שכתב שנתנה ונתחייב בה הוא כדי שיודה לה וכו' וא"כ הרי הוא כאונס הא ליתא חדא דהי"ל להשביעו ובודאי שלא היה כופר דלא מחזקינן לאינשי ברשיעי ומסיק עוד וז"ל ומנלן שלא היה מודה שהוצרכו כדי שיודה להתחייב דאחזוקי אינשי ברשיעי . לא מחזקינן

איברא דאשכחן להרמ"ה ז"ל בחי' בפרק חזקת סי' ק"ח שכתב רבה ור"י דאמ"ת לא כתבינן מודעא אלא אמאן דלא ציית דינא ומשכחת לה במודעא דפשרה דס"ל לרבה ור"י דכי ציית דינא לא כתבינן דהו"ל כמודעא דזביני היכא דלא ידעי ביה סהדי דאניס אביי ורבא דאמ"ת אפילו עלך ועלי דאע"ג דציית דינא כיון דיכול למכפריה ולאשתבועי בשקרא אין לך אונס גדול מזה וקי"ל כאביי ורבא דבתראי אינון וזה שלא כדעת הרשב"א במיוחסות וגאוני בתראי דאזלו ומודו כדעתיה ז"ל גם אשו"ר להרב דרכי נועם דק"ך שכתב ומ"מ שמעינן מפירשב"ם ז"ל שאם ב"ד מזומן בשעה שאיים עליו האי גברא דציית לדינא ולא חש להזמינו לב"ד ולבטל אונסו דאמרי' גמר ומקנה ולא שייך למכתב מודעא וכו' עש"ב ומאן דקמן כל שיש בה ידיעה מודעת זאת בכל הארץ דשני בתי דינין בעיר א' הזאת העיר יע"א בנקל יכול להזמין בע"ד בוועד ב"ד וכל שעתא ושעתא זמניה הוא והבע"ד מיכף כייפי לגזירת הב"ד לכל מי שיזמינו ולית אינש דימחא בידייהו ומה גם דהאי גברא כל באי שער עירו יעידון יגידון דגברא דציית דינא הוא ולא חשיד אממונא וכ"ש אשבועתא ונושא ונותן באמונה וא"כ עיקר האונס ליתיה וממילא בטלה המודעא ושטר הפשר עומד בעינו וחזקתו חזקה אלימתא כמאז ועד עתה ונהירו דעיינין הרב מוהרח"א נר"ו בר מני"ה דמר כת"ר לי ואת עטרות מורי הר' חק נתן זיע"א שרטט וכתב לי לשמי הלכתא דמשי"חא אחי וראש הרב מוהרע"ח נר"ו אחדש"ו כ"תר כדת מה לעשות למנ"ר נר"ו חזי הוית הכתב והמכתב האירו ברקיו ויהיו למאורות לנו לעינים אמנם משום דמצוה להביא מן ההדיוט ואומר עם קנ"י שאני לעצמי דייקתי לשון המודעא דכתיב ביה מחמת כל האמור מוכרח אני שאתפשר עמו במה שירצה וכו' נראה דכל מסירת המודעא אינה אלא אם יתפשר עמו בינו לבינו כמו שירצה ואהא הוא דמסר מודעא ונשבע שלא לבטלה זה אין רצונו להתפשר עמו בינו לבינו כמו שירצה משא"כ שאחר הדברים האלה ח' ימים מזמן המודעא שנמנו וגמרו וביררו להרב המורה נר"ו להיות פשרן ביניהם הרי זה דבר חדש שנתחדש להם והסכימו דעתם ע"ז וכהאי גוונא לא מוסר מודעא ונתקיים הפשר ביניהם בשבו' ובביטול כל מודעא בכל מיני חוזק פיו ולבו שוין ולא נשא לשוא נפשו לישבע שבועה כיון דליכא אונס הגוף וכיוצא בו והרבה דברים נאמרו בו

ומצאתי און לי לסברא זו מאבי התעודה הרב מהרימ"ט ז"ל ח"ב סי' ל"א שכתב וז"ל עוד נראה לע"ד שאפילו אם היינו דנים הקיומים אלו כדין מתנה גמורה לא מהנייא מודעא אלא כשבא בשעת ההודאה ומסר מודעא על מה שהיתה כוונתו לעשות שהוא ביטל או שאמר בסתם כל מה שאתפשר עם בע"ד שלא ע"י ב"ד של פלוני או פלוני או ע"י יהיה בטל אבל כגון שטר מודעא זו שאמר סתם שהוא מוכרח להודות לדבריהם ולכרות ברית עמהם והכל הוא באונס ואח"כ נתחדש שהסכימה דעת שתי הכתות וביררו דיין ביניהם לפשר ולגזור כל מה שיראה בעיניו כי בשעת מסירת מודעא לא היה יודע זו ועדין לא הסכימה דעתם בברירת הנברר לא מהניא מודעא לבטל מה שנתחדש אח"כ דשמא אז היה סבור שאין שום דרך אלא להודות ע"כ לדבריהם ככתוב בשטר המודעא ואחר שהם נתרצו הברירה שמא נתרצה בלב שלם ועכשו חוזר בו ואע"פ שהסברא הישרה מקיימת כן יש הוכחה ג"כ מלשון הרמב"ם ז"ל פ"ו מה' גירושין שכתב וז"ל וכן מי שאמר וכו' שנראים הדברים שלא מסר מודעא אלא שהיה סבור שהיה מוכרח להודות בכל מה שירצו ממה שלא פירש ואמר כל מה שאתפשר וכו' שלא יהיה ע"פ הדין הגמור יהא בטל שאין בדעתו לוותר להם כלל עש"ב הרי דרב אמרה ופי' אגיטא ומתנתא וכ"ש בפשרה דדינא כמכר עכ"ל חמיד לבאי מנ"ר אבנ"ר

ומעתה מפורש יוצא מכל האמור דאין כאן אונס כלל וממילא המודעא הלזו בטילה היא ומבוטלת היא ואומר עם קנ"י כי יהבינן ליה כל דיליה דחשבי' ליה אונס ושפיר מסר המודעא על אותו האונס משא"כ האמת הא מיהא עין רואה הני שיטי"ן רהוטי רהוט בכתב מפורש בשטר הפשר כתוב לאמר וקבלו עליהם כתוקף שטרי ותיקין העשויי' עפ"י האמת והצדק וע"ד הפוסק המקיימו ואפילו שיהא יחיד נגד רבים ואפילו סברתו דחויה ואעפ"י שמקצתו מתקיים ע"פ פוסק וחולק בפרט א' הכל מקובל עליהם כב"ד של רבינא ור"א ובביטו' מודעי וכו' ובפיסול עדיהן וע"ד הפוסק פוסלן אפילו שיהיה יחיד נגד רבים וכו' והכל היה בשבועה חמורה וכו' ואתה ידעת שדעת הרשב"א