משכנות הרועים תכא

לדף צ"ה בד"ה וכי כתב וכו' שכ"כ משם הריטב"א ז"ל בדין השותף ע"ע ועיין עוד בס' אדרת אליהו למהר"א קובו ז"ל סו' כ"ד דנ"א ונ"ב מ"ש בזה שו"ר להש"ך ז"ל שכתב וז"ל דבלא קנין לא מהני ועיין בא"הע סי' צ"ב עכ"ל בא לו דרך קצרה מעט המחזיק את המרובה ואחז"ר ראיתי לה' מוהרח"ש ז"ל בח"א סי' ל"ג שדקדק מאי דדייק הרב מוהרש"א ע"ע ועיין עוד להרב לשון למודים ז"ל ריש סי' ר"ד בח"מ ועיין לה' בני חיי חא"ה סי' נ"א ע"ש זכינו לדין דלפי האמור בטלה המודעא וחזרה המתנה לאיתנה הא' משנת תקכ"ו ולמפרע זכה במתנתו

ברם דאכתי איכא למיקם עלה דמלתא מהא דגרסי' בפ' הרבית. דע"ב ע"א ההוא גברא דמשכן פרדסא לחבריה וכביש לשטרא דמשכנתא וכו' וכתב ליה שטרא דזביני וכו' זוזי כמלוה ע"פ דמו וכו' הכא לא ניתן ליכתב ע"ש אלמא דהך שטרא דזביני כיון דלאו מדעתיה זבין כמאן דליתיה דמי א"כ אי הדר ביה ומבטל מודעא הך שטרא קמייתא איתרע ליה ומהשת' הוא דקני ואע"ג דיש לחלק דהתם שאני כיון שנתנה לבנו הקטן נמצא מוכר דבר שאינו שלו ומ"ה קאמר לא ניתן ליכתב אבל הכא ס"ד ארעא דידיה היא ושפיר מצי זבין אלא דלא ניחא ליה בהך זביני ומסר מודעא בהך לא אמרינן לא ניתן ליכתב כד דייקת אשכחת דדא ודא אחת היא דכל שטר שנכתב שלא מדעת המוכר לא ניתן ליכתב קרינן ביה ועיין במקובצת לשם בשם הראב"ד ז"ל והריטב"א וכ"כ הטוש"ע ס"סי ע' דמי שמכר שדהו באונס ומסר מודעא אין לו דין שטר וכו' ומהך דמשכן פרדסא כמ"ש מרן הב"י ע"ש והרמב"ם ז"ל בפכ"ג מה' מלוה דין ח' כתב לב' החלוקות ומהך עובדא ועיין להבע"הת ז"ל בשער מ"ז ובגד"ת שם אמור מעתה דאין לו דין שטר כלל וכי הדר ביה ובטל המודעא פנים חדשות באו לכאן ומזמן שטר שני הוא דזכה ונפקא מנה למכר ונתן ביני ביני ודמייא למאי דכתב מוהריק"ו ז"ל שורש ח"י אהך מאי דקי"ל דאלמנה שמכרה או נתנה קודם שנשבעה אפילו נשבעה אח"כ אינו נקנה אלא מכאן ולהבא וכתב מוהריק"ו ז"ל דנ"מ לביני ביני ע"ש והובא בקיצור בחל"מ ובית שמואל ז"ל סי' צ"ו סק"ב ע"ש וכן לגבי שטר הרשאה שנכתב שלא מד' המורשה אע"ג דנתרצה אח"כ אין אותו הקנין הא' מהני כלום כמ"ש ס"סי קנ"ג ועיין ס' מאירת עינים והש"ך ז"ל ולעיל באות ה' מדין הרשאה סימן בס"ד מכל הני נשמע דשטרא קמא חספא בעלמא הוא

ומעתה נובין ונדון בשטר שהוציא חנוך על ראובן אביו משנת תקל"ו וראובן מכר לפלוא בנו קרקע אחר שהיה לו וזמן המכירה בשנת תקמ"ב ממה שנתבאר לא זכה חנוך במתנה אלא מעת שביטל ראובן המודעא והביטול בשנת תקמ"ו אין לו לטרוף מלקוחות הללו שקרמו משנת תקמ"ב דאמרי ליה לקוחות טרוף ממתנתך שקבלת אח"כ בשעת הביטול איברא עדין יד הטורף משגת בלקוחות למימר ליה נהי דכי היכי דעדי המודעא מפקי לקלא אנן אמודעא סמכינן דאע"ג דעדי מתנה מפקו לקלא הא איתברר לן דאתמסר עלה מודעא והו"ל הך שטרא דמתנה כלא הוי ושפיר מצי טורף מהדר להו הו"ל לאסוקי אדעתי' דילמא כבר בטלה וא"נ סהדי דבטול לא אפקו לקלא דילמא קרעיה ושרפיה ודמיא למאי דקי"ל המוציא שט"ח על חבירו ולא מצא לקיימו ואח"כ מצא. עדים לקיימו דגובה ממשועבדים דביני ביני כמ"ש הסמ"ע והב"ח והש"ך והרב כנ"הג ז"ל בר"סי פ"ב ע"ש וה"ט דאמרינן ללקוחות דהו"ל לאסוקי אדעתייהו דילמא משכח סהדי ומקיים לשטרא וא"כ אינהו דאפסידו אנפשייהו ה"נ דכוותה כיון דמצי הדר ומבטל המודעא הו"ל לאזדהורי וכיון דכן אינהו דאפסידו אנפשייהו וכ"ש דשטרי מודעות כמה הרפתקי אית בהו משא"כ שטר מתנה הא מיהא לא איריא דשאני התם דשטרא מעליא נקיט בידיה מלוה וא"נ השתא לא אשכח סהדי לקיומיה עביד ושכיח בנקל לקיימו וכ"ש דקיום שטרות אינו אלא מדרבנן אבל הכא ביטול מודעא לא שכיח ולא אסיק אדעתייהו א דמלוה הוציא שטר מקויים והלוה אומר פרוע הוא והמלוה אומר' איני יודע דאי הדר מלוה ואמר דייקנא בחושבנאי ואשכחנא דלאו פריעה הוא עלה ונסתפק כ"ג אם טורף מהלקוחות דביני ביני ודעת עליון נראה דניחא ליה למימר. דגובה. דהו"ל ללקוחות לאסוקי אדעתייהו דילמא הדר דייק ע"ש בסי' נ"ט והנמק"י ז"ל שכתב ולא איפסל שטרא לגמרי אשתמען מלוהי דלגמרי הוא דלא איפסיל אבל למאי דביני ביני איפסיל ודלא כד' הרב ש"ך ז"ל אלא דמדברי הפרישה שכתב ושטר פסול משמע דס"ל כהריטב"א וכו' ולא העתיק תיבת לגמרי דייק טפי דס"ל כהש"ך וכ"ה בסמ"ע ע"ש ה"נ דכוותה אע"ג דאמר לא ידענא דהוי כמוסר מודעא על המתנה וכי היכי דהתם אמרינן הו"ל לאסוקי אדעת' דילמא דייק ולא מצי א"ל אנא אפומך סמיכנא כי הדר וביטל ש"ד קושטא קאי דחלוקין הם דהתם שטרא מעליא ומקויים בידיה דמלוה ומשום דאמר לא ידענא ס' הוא דלא איתרע משא"כ הכא דהמודעא מפקעת לשטר המתנה ועוד דהתם כיון דאי. בעי ליה' למיכף למלוה למהדר ליה שטרא מצי כייף ליה מדינא כמבואר שם משו"ה מצו אמרו לקוחות אנן אפומך סמכינן ולוה שקל ליה לשטריה וא"נ הדרת למידק בחושבנך תו לא יש גבך אלא מלוה ע"פ ולא מצית למטרף מלקוחות משא"כ בנ"ד דאכתי שטר מודעא ברשותייהו קאים ומהיכא תיסק למיחש לביטול וכ"ש דלאו כ"ע דינא גמירי ובר מן דין כיון דמכירה קדמה לביטול מודעא לית דין ולית דיין למטרף מהלקוחות הקודמין לביטול. שו"ר לבעל העיטור ז"ל בדין מודעא דף פ"ג ע"ב שכתב נוסח ביטול המודעא ובדברי קדשו כתוב לאמר ומיומא דנן ולעלם יזכה וכו' עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו דלא מהני הביטול אלא מכאן ולהבא ושלא כדברי הרב הלבוש הניתנים למעלה

איברא דעדיין יש מקו' לומר דמצי טריף מדחזינן בשטר המכר שעדיין חייב לו הקונה סך אלף גרושוש כנז' בשאלה והשתא נחזי אנן אי הך שטרא מעלייא ואי טוען לוקח פרעתי מי מהימן או לא ויראה דמהימן וטעמא דלא מצי מוכר אמ"ל שטרך בידי מאי בעי כשאר שטרות דהכא שטר מכר ובידיה דלוקח קאים ומתותי ידיה נפיק ומהך דתני רשב"ג מי שמכר לחבירו באלף זוז וכו' כותב לו מוכר התקבלתי ממך ועדיין נושה בו ת"ק כדאיתא בפ' האומנין דף ע"ז אין להוכיח דלא מהימן לומר פרעתי דאי ס"ד מהימן מאי תקנה היא זו וכי בשביל שלא יחזרו בהם משוו לדמי המכר מלוה ע"פ אלא ע"כ דלא מהימן הא ודאי ליתא דע"כ הת"ק הנושה בו כותב לו שטר עליהם בפ"ע דאלת"ה זמנין דמשהה זוזי גביה עד דמחזיק בארעא שני חזקה וכובש לשטרא דמכר וכופר בממון חבירו וחזקתו אהנייא ליה לגופא דארעא אלא ודאי כדכתי' ואע"ג דלישנא דברייתא