משכנות הרועים תכ

לשון למודים ז"ל סי' ס"ה והרב מכתב מאליהו ז"ל מ"ד קכ"ח ובתשב"ץ ח"ב סי' קס"ט ורי"ד וס"ב ועיין להרב יד אהרן ז"ל חא"הע סי' דק"ל מה שכתב משם רבנן י בתראי ושייכי לדין מחילה ומתנה ע"ש

(רטו) מודעא. ראובן יש לו חצר בשותפות עם הזולת. ועם בניו שקנו חלק בחצר ההוא מכיסם ועמד ונתן לחנוך בנו במתנה גמורה בשנת תק"ח וחנוך היה דר בבית א' מכלל הבתים שקבל מאביו ואחיו פלוא שוכן בבית שהוא בחזקתו וחזקת א אחיו חנוך שקנו אותו עם בית אחרת בחצר ההיא מכיסם ונמצא כתוב שבשנת תקל"ו עמד האב ונתן במתנה לבנו חנוך הבית אשר הוא שוכן בה והיא מכלל הבתים שקבל במתנה כמדובר וגם חנוך סילק עצמו מחלקו השוכן בה אחיו עבור המתנה שקבל וע"פ תנאים וכל זה היה שלא בפני פלוא וראובן וחנוך קיבלו עליהם בקש"ם לקיים את כל הרשום בכתב אמת וא' מן העדים הלך אצל פלוא וימאן בתנאים ההם ולא קבל ק"ס ובשנת תקמ"ו נלב"ע פלוא מדבר הוות ואחריו בנו ונשארה אלמנת פלוא ובתו' נשואה ובכסלו שנת תקמ"ו עמד ראובן לפני מי שגדול נר"ו וישאלהו. האיש לאמר הנה שמעתי אומרים כי המתנה שנתת לבנך חנוך מסרת עליה מודעא ויען ראובן ויאמר הנה אמת נכון הדבר ונחמתי כי עשיתי ואיננה בידי לקורעה ולאבדה אך אתם עדי שאני מבטל המודעא ההיא ביטול גמור וקבל מידו ק"ס האדם הגדול ההוא בחברת א' מתלמידיו הי"ו ובתמוז דהאי שתא סליק ראובן לארעא קדישא וחל"ש ובשנת תקמ"ח עמד חנוך הנז' לבנות ולסתור בשאר חלקי החצר שקבל מאביו במתנה משנת תקכ"ו ועמדו כנגדו אלמנת פלוא אחיו ובתו הנשואה באמור אליו הלא שטר מודעא כמוס עמנו ועמדו לדינא והוציאו שטר מודעא שזמנו כתוב סיון שנת תקכ"ח וכתוב בו כי מחמת שבנו פלוא חייב לערלים וטענו והעלילו על ראובן אביו שהוא נכנס ערב בעדו וחשש שיעמדו כנגדו לגבות מחלקי החצר שיש לבן הוכרח ליתן המתנה לבנו חנוך וכדי שלא יראה הדבר כהערמה הוצרך להקדים הזמן מסיון דאישתקד ולעולם לא נתכוון לתת לו מאומה וא' מעידי המתנה חתום במודעא ות"ח אחר וחנוך משיב שטרא דמתנתא מטא לידי משנת תקכ"ז ובזמנו נכתב וגם טוען שממה שסילק עצמו מחלקו אשר לו בחברת אחיו מגן שוייא יען לא נתרציתי לסלק עצמי מחצי הבית ההיא אלא בעבור שקבלתי בית שלימה מאת אבי יען שמעתי אומרים שמסר מודעא על המתנה ההיא וסבור הייתי דמודעא מעליא היא דהיינו שיגלה דעתו דלא ניחא. ליה והשתא דחזינא להאי שטרא דמודעא דלית ביה ממשא שקר ענה הדרי מהך סלוק כי לא קבלתי כנגדו כלום והבית שנתן לי אבי בעת ההיא אין שקלית. ודידי שקלית משנת תקכ"ז ועוד הוציא חנוך שט"ח משנת תקל"ו מסכי. אלף גרושוש על ראובן אביו ז"ל ולאביו ז"ל קרקע א' ובשנת תקמ"ב עמד ומכרו לפלוא בנו בסך אלף ות"ת גרושוש ונתן ת"ת לבעלי המשכונות שממושכנת החצר ההיא בידם וסך אלף הנותרים לזמן מוגבל ונמצא כתוב ביד היורשת שבשנת תקמ"ח הודה זקנה שקבל מנכדתו האלף הנז' וחנוך רוצה לטרוף ממנה יען שט"ח שבידו קדום לזמן המכירה יורה המורה שורת הדין ושכמ"ה

תשובה בריש כל מרא'ין ניחזי אנן הביטול שביטל . המודעא אי מהניא או לא ואת"ל דמהניא אי חוזרת לאיתנה הראשון וזוכה בה מזמן ראשון או"ד מכאן ולהבא הוא זוכה הלא זה הדבר בתורת של ר"מ כתוב אהא דקי"ל שאם |נתן גט לאשתו. בעודה ישנה וננערה דא"צ ליטלו ממנה וליתנו לה אלא דנתינה קמייתא מהניא כמ"ש הטור א"הע סימן קל"ח וכתב עלה וכתב הרמ"ה ז"ל דה"ה מי שמסר מודעא על נתינת הגט וחזר וביטל המודעא מדעתו דאין צריך לחזור וליטלו ממנה עכ"ל. ופשטן של דברים מוכיחין דכשחזר וביטל המודעא הרי היא מגורשת למפרע וכך מבואר בלבוש שם סוף. סי' קל"ד ועו"ש אמור מעתה הני תרי בועי. דגמרי אהדדי תרי פשטין ופשטי הסברא דמהני ביטול המודעא ולמפרע בטלה היא ואין לחלק דשאני התם דהכתיבה היתה מדעתו ולא מסר מודעא אלא על הנתינה ומשו"ה מהני הביטול וכמ"ש הרב"י שם משא"כ הכא דעל עיקר כתיבת שטר המתנ' נמסרה המודעא הא ודאי ליתא דשאני גט דבעי' כתיבה נמי לדעתו מש"ה אמרי' דלא מהני הביטול למוד' שנמסרה על הנתינה אלא כשנכתב מדעתו רק דהנתינה היא שלא מדעתו ומסר מודעא אמטו להכי כשביטלה מהני שתתגרש באותו גט עצמו משא"כ הכא דאין הקניה תלויה בכתיבה עצמה אלא בהעדאת עדי הק"ס ושטר עומד לראיה בעלמא אע"ג דמסר מודעא על אותו ק"ס כשחזר ובטלו חזרה המתנה למקומה וצ"לד במוכר או נותן בשטר

איברא. דאכתי לא איפרוק מחולשא דהרי נמי עיקר הקניה בסודר תליא מלתא ולהך ק"ס מסר מודעא הו"ל הך ק"ס כמאן דליתיה דמי וכי הדר וקבל ק"ס הך סודרא קמייתא הדרא למארה והיכי מצי הדר קני ביה לא היא כיון דלעיקר הביטול לא בעי' קנין כמ"ש רבינו ז"ל בפ"ה מה' מכירה הלכה י"ב ע"ש ואהני האי קנין לטפויי אתא דהדרא סודרא קמייתא ולקנות למפרע ואע"ג דפלוגתא דאמוראי בר"פ הכותב בקנו מידו איכא מ"ד מדין ודברים קנו מידו ולא מגוף הקרקע ואיכא מ"ד דמגופה של קרקע קנו מידו ועל מבוכה זו ישבו אבות העולם בחצריהם ובטירותם הלא בספרתם מ"מ אנן בדידן בתריה דמרן גרירנא ואיהו ז"ל בא"הע סי' צ"ב פסיק ותני כמ"ד מגופה של קרקע קנו מידו וכדעת הרשב"א ז"ל בראשונות סי' אלף ר"א וח"ב סי' שס"ב וסי' ש"א וח"ג הנדפס מחדש סי' ה' ע"ש ובמקובצת בפרק חזקת במאי דשייך לדף מ"ו גבי דין ודברים אין לי עיין מ"ש משם הרשב"א ז"ל ומרן הב"י ז"ל בח"המ סי' י"ב וסי' רמ"א וסי' רנ"ג וסי' שי"ו הביא לתשו' הרשב"א ז"ל הללו בשפה ברורה הלכה פסוקה

ואנכי עפר ואפר מידי דברי בזה עם הרב המורה מוהרש"א יזיי"א סח לי בזה דמלשון מרן ריש סי' ל"ז שכתב אא"כ סילק עצמו נמנו וקנו ממנו שנתנו לשותף וכו' עכ"ל משמע ליה להרב נר"ו דסובר כמ"ד מדין ודברים קנו מידו אמטו להכי איצטריך ליה למימר דבנתנו לשותף דבקנין גרידא איכא למימר מד"וד קנו מידו א"ד הרב ובהך דא"הע אמר רב נר"ו דאית גביה ד"וד בפרק כל כתבי הקודש ותעלומה יוצא אור עודנו חי כי"ר ולדעתי קל"ה כמות שהיא אין זה דעת מרן ז"ל אלא כדכתי' והכא ה"ק דתיבעי ליה מיהא ק"ס ולא בסלוק עצמו בדברים בעלמא דאלימא מלתא דקנין דמגופה של קרקע קנו מידו והוי כמו שנתנו לו שש אנכי ת"ל שאחז"ר מצאתי במקו' לכתובות במ"ד