משכנות הרועים מב

והותר והלך ישר' אחר והודיע לגוי שנתאנה במקחו ותקף עליו והחזיר לו מקחו עד שפחת לו חייב לשלם כ"כ מור"ם ז"ל בסו"ס שפ"ו ועיין בהרב ש"ך שם ס"ק כ"ה מה שחלק בזה ועיין להרב מח"א ז"ל ה' אונאה סי' י' ועיין להרב כנה"ג ז"ל שם אות נ"ז בהגה"ט ע"ש

(לח) אונאה. קיי"ל בקרקעות אין בהם אונאה דמעטינהו קרא כמ"ש בטוש"ע סי' רכ"ז סכ"ט וכת' שם הסמ"ע ס' נ"א משם ה' מוהרש"ל ז"ל דנהי דמעטינהו קרא הא מיהא איסור דלא תונו איכא דלא גרע מאונאת דברים וכו' ע"ש והעתיקו הכנה"ג ז"ל שם אות ס"ד בהגה"ט ע"ש וראיתי לה' בית דוד בחה"מ בסו"ס קי"ח מהס' שכת' משם הרב כלי יקר דה"ד לענין בטול מקח דמעטינהו קרא מ"מ איסור קעביד שהרי נאמר בקרקעות במספר שנים אחר היובל וע"ז חזר ואמר לא תונו עכ"ל ודרשא מחודשת היא זו

(טל) אונאה. קיי"ל הנו"ן באמו' אין לו עליו דין אונאה כמ"ש בטוש"ע סי' רכ"ז סכ"ז ע"ש וה"מ כשנמצאו דבריו של מוכר כנים ואמתיים אבל אם לא נמצא כדבריו ואין בפיהו נכונה אם יש בו כדי אונאה להחזרה ולבטול מקח שכתב' שם בש"ע בס"א וס"י כ"כ ה' מוהרשד"ם ח"מ סי' תל"ג היא היא התשו' שרמז לעיין הש"ך שם ס"ק ט"ו ע"ש וכת' ע"ז הכנה"ג ז"ל ופשוט הוא ע"ש ואתמהא שנעלם מעיני הגדולים הללו דברי ה"ה ז"ל הנאמרים באמת

וכתב הרב בית יאודה ז"ל במנהגים ד' קי"ט ע"ב סי"ב ומטי בה משם רבו ה' מהר"ש צרור ז"ל דלא מקרי נו"ן באמו' אלא בא"ל בכו"ך קניתי ותתן לי ריוח או בכמה קנית ואתן לך ריוח כו"ך אבל אם כלל סכום הקרן עם הריוח תו לא מקרי נו"ן באמו' ויש לו עליו אונאה ע"ש מלתא בטעמא

(מ) אונאה. קיי"ל במוכר חפץ לחברו ונמצא שיש בו אונאה עד שתות מחזיר האונאה והמקח קיים היה יתר על שתות המקח בטל כמ"ש בטוש"ע סי' רכ"ז ס"ג ו"י ע"ש וכת' הכנה"ג ז"ל בהגהב"י אות י"ג וז"ל המוכר בהקפה משערין האונאה כפי מה שנמכר במקום דקונין בהקפה מוהר"ם מטראני ח"ג סי' צ"ז עכ"ל וז"ל השואל שם ועוד כי מה שמכרתי לך היה בהקפה לד' שנים ומנהג הסוחרים שעולים השער כשמוכרים בהקפה ואין לך עלי אונאה וכו' וע"ז השיב הרב ז"ל בסו"ד וז"ל גם בהשערת האונאה בנ"ד שקנה לזמן כ"ש היה צריך לשער האונאה כפי מה שנמכר במקום הקנין באשראי לכ"ש שאפי' שלא היתה סחורה במעות בעין בא ה' ומכרוה וכו' או יותר אין בו אונאה כי ידוע מי שיקנה סחורה לזמן כ"ש אע"פ שידע שאינה שוה אלא ה' קונה אותה וכו' כדי למוכרה ולהסתחר במעות זמן כ"ש והו"ל כמי שהתנה עם המוכר אני יודע שאינה שוה כ"כ ע"מ שאין לך עלי אונאה וא"כ אין טענת אונאה עכ"ל והנה מאי דפשי' ליה לה' דש"ד למכור ביותר כדי למוכרה ולהסתחר במעות לענ"ד כגון דא צריכה רבה דת"ל משום רבית נהי דטלית אין שומתו ידועה הא מיהא בעינן דיש לה זמן להמכר באותן הדמים והיינו טרשא דר"ן בפ' הכותב דס"ח ועיין במרן בב"י י"ד ר"ס קע"ג מ"ש משם בעה"ת והכנה"ג שם בהגהט"ו והגהב"י שיש מתירין בכל ענין ע"ש אבל מ"ש ה' ז"ל כדי להסתחר במעות לא ראיתי לשום א' מהפוסקי' שכת' סברא זו להתיר הרבית או האונאה ומצאתי תשו' להר"י הלוי סי' קכ"ח שנשאל על המוכר סחורה בהמתנה והוסיף עליה בדמיה שאם יש שתות באונאה המקח קיים ויחזיר ההונאה אם בא בטענת האונאה ואם בא בטענת רבית אין המקח בטל ויפרע לו דמים כדי שיוויה ע"ש שהאריך ודבריו אלו הם שלא כדעת ה' המבי"ט ז"ל עוד מצאתי תשובה להרשב"ש ז"ל סי' י"ט במי שמוכר בהמתנה בתוס' ופשט לאיסור מהך דר"ן וס' הרמב"ן עש"ב

ולענין דינא אנן בדידן בתר מרן בש"ע גרירי והוא ז"ל פסק בסתם בי"ד שם דבאין שומתו ידוע' ואינו מפרש בהדיא שבשביל ההמתנה הוא מוכר לו בכך מותר ועיין בהש"ך והט"ז שם ובח"מ סי' ר"ת שכת' מקח שנעשה באיסור כגון שהוסיף בשביל ההמתנה וכו' ר"ל במפרש שע"מ מוכר לו בכך או בדבר ששומתו ידועה ועיין בסמ"ע שם ולענין אונאה אחר שנגלו אלינו תשו' רבי' אב"י אין לנו לפסוק כהרב המבי"ט נגד סברתו ז"ל דאמ' אלו ראה הרב המבי"ט תשו' רבי' אב"י הוה אזיל ומודה לו ואם בענין חשש הרבית מי יקל ראשו ועיין לקמן במערכת אות ר' מדין רבית סי' מה שהארכתי בדין טרש"א דר"ן בס"ד

(מא) אונאה. קיי"ל הלוקח חפץ מחברו ונמצא שיש בו אונאה מחזיר האונאה והמקח קיים כמ"ש בטוש"ע סי' רכ"ז ס"ג ו"י עכ"ל כת' המרדכי בפ' הזהב סי' ש"ז וז"ל כת' האבי"ה אם ידע הלוקח ושתק עד לאחר זמן ותבעו לדין לא הויא שתיקתו מחי' כדחזינן הכא בתלמוד גבי והשדי וכיפי שהרי רבא ור"ח לא פטרו משום דידע אלא משום דבע"ה העשוי למכור כליו הוא אבל מפני שידע הלוקח כשלקח שנתאנה לא פטרוהו עכ"ל ובמקו' לשם כתב משם ר"ח מהא שמעי' דאע"ג דידע הקונה דאי' במנא הונאה וקנאו דיש לו מן הדין לחזור על המוכר וליטול ממנו ההונאה ואינו יכול לומ' לו ידעת ומחלת אלא אם יפרש לו חפץ הזה אינו שוה הדמים הללו ורצה וקבל אין לו לחזור עליו עכ"ל והנה בדברי ר"ח לא נתב' דשתק עד לאחר זמן אלא דאחר שקנאו בתוך זמן שיראה לתגר או לקרובו תבע מהמוכר ההונאה וכדפרש"י בהנך עובדי דקגמיר מינייהו וז"ל ואיתבעיה בדינא בכדי שיראה לתגר עכ"ל כנר' דרש"י ז"ל אתא לאפוקי מס' ראבי"ה דס"ל אפי' לאח"ז ודברי ר"ח שפיר מתפרשן בהכי דבתוך זמן שיראה לתגר ואמטו להכי לא פטרוהו רבא ור"ח אלא מטעמא דבעה"ב המוכר כלי תשמישו אבל אם שהה יותר מהשיעור לא הוו צריכי לטעמא משום דבעה"ב אלא כדין שאר כלים דעלמא דאם שהה יותר מהשיעור מסתמא מחל ומרן בב"י הביא שם דברי ראבי"ה הללו בקיצור והק' עליו וז"ל ואיני מבין דבריו שזה הפך מה ששנינו עד מתי מותר להחזיר וכו' עכ"ל ודכוותה בטוען שמצא מום במקח מדברי הרמב"ם ז"ל פט"ו מה' מכירה ה"ג והט"ו סי' רל"ב נר' דאפי' ידע ושתק לא אמרי' דמחל אלא דוקא אם נשתמש בו אבל הרדב"ז ז"ל ח"א סי' קל"ו הביא משם תשו' רבי' האי גאון ז"ל דצריך הלוקח לישבע שלא הרגיש במום עד עתה וכ"כ הכנה"ג סי' רל"ב בהגה"ט אות כ"ח משם ה' ריקאנאטי משם תשו' הרי"ף ז"ל ע"ש ולפי הנר' דמלתיה דראבי"ה דלא כרבי' ה"ג והרי"ף ז"ל ומדברי ה' מח"א ז"ל ה' אונאה סי' ד' נר' דגם הרמב"ם יסבור כן שכת' ולכאורה וכו' אבל וכו' לפ"ז דברי ראבי"ה דלא כמאן ואדרבה התם עדיפא דקי"ל חזקה שאין אדם מתפיס