משכנות הרועים מא

נתברר שיש במקח מום אעפ"י שהוא נו"I באמו' בטל המקח וזו הלכה העלה ה' מוהריט"ץ ז"ל סי' ק"ה וה' מוהריב"ל ז"ל בס' בית יהודה סי' ס"ז וחלק על חביריו ז"ל והדין דין אמת ואם יש להשיב על הראיות כמ"ש ז"ל

(לג) אונאה. קיי"ל דאם הלוקח שהה בכדי שיראה לתגר או לקרובו שוב אינו יכול להחזיר אפי' ביותר מכדי אונאה אבל אם יברר שהי"ל אונס שלא היה ספק בידו לחקור על מקחו ואח"ך נודע לו שנתאנה יכול לחזור בו עדין כמ"ש בטוש"ע סי' רכ"ז ס"ז ע"ש לשון הטור שדקדק כן מדברי אביו הרא"ש ז"ל ותמה עליו הרב"י ז"ל דמה הוצרך לדיוק לשונו שהרי הוא מבואר בדבריו והרבה תי' נאמרו בה וה' פרישה תי' דדקדק מלשו' שאם מתחלה אירעו אונס אע"פ שעבר האונס. ונתעצל קצת עדין יכול לחזור בו ולומר מחמת האונס שבתחילה נשתכח הדבר מדעתי אח"כ וכ"כ הסמ"ע ולענ"ד דהלכתא בלא טעמא מכיון דעבר האונס ולא חקר אימו' דמחל ודוגמא לזה נסתפק ה' מוהר"א ששון ז"ל סי' קי"ז ורצ"ד בתליוהו וזבין ומסר מודעא ועבר האונס והחזיק הלוקח ג"ש אח"כ אם עדין יש לו לדון ע"פ אותה המודעה ועיי' מה שהארכתי במערכת אות מ"ם מדין מודעא סי' בס"ד והרב ט"ז מסיים בה דמצי אמר עד אשר אמצא עדים שהייתי אנוס ע"ש והרב"ח כת' לענין שמוציאים מיד המוכר ע"ע וע"ע להכנה"ג ז"ל בהגהב"י אות ז' ובתשו' בעי חיי ח"ב סי' פ"א ולענין דינא אנן דבתריה דמרן גרירי ואיהו ז"ל אתמוהי קא מתמה על הטו' דמה הוצרך לדיוק משמ' דלא ס"ל אע"ג דעבר האונס עדין יכול לחזור בו ואם הרבנים הללו חלוקים על מרן בב"י אנן מה נעני אבתריה ובעקבותיו אנו הולכים לדון ולהורות דאם עבר ושהה בכדי שיראה לתגר או לקרובו מסתמא מחל ושוב אין לו לחזור על המוכר ואפי' עדין לא נתן המעות דכנגד מרן ז"ל בב' לא אמרי' קי"ל כפוסק פ'

(לד)אונאה קיי"ל דבחליפי' אין בהם דין אונאה כמ"ש בטוש"ע סימן רכ"ז ס"ך ע"ש מה שיש לעמוד בפרטי החליפי' עיין לקמן במערכת אות ח' מדין חליפי סי' מה שהארכתי בזה בס"ד

(לה) אונאה קיי"ל דבעה"ב המוכר כליו אין בהם אונאה כמ"ש בטוש"ע סי' רכ"ז סכ"ו ודעת התוס' דוקא בשתות אבל ביותר משתות יש בו אונאה והרא"ש ז"ל הביא דבריהם ובתשו' כלל ק"ב סי' ג' פסק כן להדיא בפשיטו' והשיג על השואל ע"ש וצ"ע כיון דהרמב"ם ז"ל ס"ל אפי' ביותר משתות מדכת' שאלולי הרבה לו הדמים לא היה מוכר לו וכמו שהוכיח ה"ה ז"ל שם א"כ השואל שסמך ע"ד הרמב"ם אין להשיג עליו אלא לומר שדעת ר"י דוקא בשתות אמנם אנכי הרואה מלשון הטו' דלא שמיע ליה הכי בדעת הרמב"ם שהוא ז"ל העתיק לשון הרמב"ם בדמותו כצלמו ואח"כ כת' ומיהו פי' ר"י דדוקא וכו' ואם איתא דס"ל כד' הרמב"ם ז"ל אפי' ביותר משתות כך הול"ל אבל דעת ר"י דדוקא וכו' אבל האי ליש' מ"ש דהרמב"ם לא פי' הדבר ומיהו ר"י פי' ומ"ש שהרבה לו הדמים ר"ל עד שתות דמהנך עובדי גמר לדיניה והתם בשתות הוא כדאית' התם גם מרן בב"י לא החליט הענין לומר דהרמב"ם ס"ל אפי' ביותר משתות אלא שכת' אבל אין נר' כן מדברי הרמב"ם וכו' דמשתמען מילוהי אפילו הרבה לו יותר משתות ונהי דעובדא כי הוה הכי הוה הא מיהא רבו ור"ח דפסקו ותנו דאין לו עליו אונאה שמיע ליה אפי' ביותר משתות והתימא על הטו' ז"ל אחר שהביא דברי ר"י למה לא כת' עליו שכ"ד א"א הרא"ש מפסקיו שהעתיק דברי ר"י ושתיק ולא אמר ולא מידי ש"מ אודוי אודי ליה ומתשו' שכתבתי והטו' עצמו הביאה ואי משום דלדידיה ליכא מאן דפליג ע"ד ר"י משו"ה לא הוצרך למימר שכ"ד אביו דמאן פליג על ר"י לתומכו ולסעדו מד' אביו ז"ל אלא שה"ה ז"ל כת' בשם המפרשים דס"ל ל"ש שתות או יותר ע"ש ואין דעת מרן כן שהרי בש"ע סכ"ד פסק בסתם דדוקא בשתות ואח"כ כת' ויש חולקים ונלע"ד דדעתו כדעת הרמב"ם דדוקא בשתות כמו שהביא הטו' כדכתי' וכן הוא ז"ל בש"ע סכ"ג העתיק לשון הרמב"ם ואח"כ כת' ודוקא וכו' כלשו' הטו' ומנ"ל לאפושי פלוגתא ביני רבוותא ועובדי הכי מוכחי כמ"ש התו' ז"ל ומ"ש וי"ח היא דעת ה"ה ז"ל בדעת הרמב"ם והמפרשים שהביא שם שוב מצאתי למרן ז"ל בבד"ה שכת' בפי' דהרמב"ם ס"ל כהתוס' והרא"ש ע"ש ת"ל

והרב מח"א ז"ל בה' אונאה סי' כ"ב הק' עמ"ש בעה"ת גבי נתן לו מעות ואשכח בהו טופיאנא בכדי שאין הדעת טועה דקי"ל א"צ להחזיר אי אתי ותבע חייב להחזיר אע"ג דאיכא למימ' דמעיקר' בתורת מתנה יהבינהו ניהליה וה"ט דאיהו טעין בריא דלאו למתנה איכוון והמקבל טוען שמא בתורת מתנה יהבתינהו נהליה ה"נ אי טעין לוקח אנוס הייתי מהימן דבריא קאמ' והמוכר טוען שמא נתרצית ומחלת ולא היה לך אונס ע"ש הן אמת דהרא"ש גופיה מאריה דהאי דינא איהו גופיה סבר הכי לגבי טופייאנא דאי אתי ותבע מהדרינן ליה כמ"ש בפ' הרבית דף ס"ד ע"ש ומרן בר"ס רל"ב כ"כ משם רבי' ירוחם והב"ח ז"ל כת' שם שכ"נ דעת הטו' ע"ש ועיי' בהכנה"ג ז"ל שם אות ג' בהגה"ט אלא דהרב ז"ל הביא לדברי בעה"ת דקיהיב טעמא דמלת' ולעד"ן רב המרחק ביניהם דגבי הונאה כיון דחכמים קבעו' זמן לבדיקה עד שיראה לתגר כל ששהה יותר קים להו לרבנן דנתרצה בקנין אותו חפץ או סחורה אעפ"י שאינה שוה ערך מה שקנאה הילכך כשבא לערער על המקח לאחר זמן המוגבל בטענת אונס אמרי' הביא ראיה לעקור ההקנאה שהיא בא' מדרכי ההקנאה וכבר עבר הזמן שגבלו הראשונים אבל בנתינת מעות יתרים על המכר אחר שכבר קצץ דמיו אין לו לזכות בהם אלא לתלות משום וותור או הבלעה שגזלו וכיוצא הילכך כשחזר וגילה דעתו דלא נתכוון להבלעה או לשום מתנה בגילוי דעתא סגי ושפיר מצי למיהדר ביה

(לו) אונאה מי שנפלה ביתו ועדין הקורות משוקעות בטיט ומכרן בכך וכשעקרן נמצאו בהם שיעור אונאה צריך להחזיר לו האונאה ואע"ג דמחוברין לקרקע הוו וקייל"ן כקרקע דמו המ' היכא דניחא ליה בחבורו לקרקע אבל בנ"ד לא הרב מוהריט"ץ סי' רס"ח ע"ש ועיין במאי דכתי' לעיל

(לז) אונאה. קיי"ל דישראל שאינה את הגוי אינו חייב להחזיר דלאו אחיו דישראל הוא אבל גוי שאינה את ישראל חייב להחזיר שלא יהיה חמור מישראל כמ"ש בטוש"ע סי' רכ"ז סכ"ו ועיין מה שכת' הש"ך ז"ל ס"ק י"ד משם הרב מוהרש"ל ז"ל ביש"ש וישראל שמכר לגוי חפץ ויש בו כדי אונאה