משכנות הרועים תיח

מזדהר אינש בשטריה לעולם וכו' עכ"ל משמע דקאי בשיטת האומר דהיורד ברשו' אין לו חזקה דמשו"ה בעי לאזדהורי בשטריה וכן ממה שכתב בש"מ גבי הך דבר קפרא כמש"ל

גם בדעת הרא"ש ז"ל איכא למיקם עלה דלפי מ"ש הטור משמו בסי' ק"ן ולפי מה שהוכחתי מפסקיו ומדבריו בש"מ לבתרא דקאי בשיטת האומרים דכל היורד ברשות אין לו חזקה ואילו לפי מ"ש גבי הך דרב הונא דאמר אין מחזיקין בנכסי קטן והובאו דבריו בש"מ למציעא שם בד"ה ש"מ מדרב הונא וכו' כתב וז"ל ש"מ וכו' אבל קטן לא ידע דהוה דידיה וכיון דהכי הוא ממילא ידענא דאין מחזיקין דלא מצי למחויי לעולם כיון שירד לה כשהיה קטן ולא ידע שהיא של אביו וכו' עכ"ל ע"ש וכ"כ הטור ז"ל משמו בסי' קמ"ט סכ"ג משמע להדיא דדוקא משום האי טעמ' דלא ידע כשהיתה של אביו שימחה אבל בלאו הכי יש לו חזקה אע"פ שירד ברשות וכבר ראיתי לה' מוהרש"ך ז"ל בח"א סימן צ"ב וקס"ט וקפ"ט שנתקשה בדברי הרא"ש ז"ל הללו והוסיף עוד להקשות ממ"ש הרא"ש ז"ל גופיה גבי אומן שירד מאומנותו וכו' שפי' ז"ל אפילו בכלים שבאו לידו בעודו אומן ואם איתא דס"ל כמ"ד דיורד ברשות אין לו חזקה מ"ט דאומן וכו' ע"ע ואי מהא לא איריא דשאני אומן דמטלטלין כיון שאין רגילות להשהות הכלים ביד האומן אחר שירד מאומנותו מוכחא מלתא שלקחם ממנו וכן תירץ מוהרש"ח ז"ל בספר בני שמואל סי' מ"ז ונ"ח וחזיתיה נמי דתי' יתיב להך דאין מחזיקין בנכסי קטן וז"ל וגבי קטן אפילו בהיותו קטן וכו' הוא משום דקטן לאו בר מחויי. הוא אבל אינו יודע בתורת מקח או לא כי אפשר שבתורת מקח או מתנה ירד וכו' ע"ש גם הרב עדות ביעקב סי' נ"ז כתב וז"ל א"כ מעתה קטן שאני דאע"ג דידעי דירד בהיותו קטן שהוא בשעה שאין לו בה חזקה דלאו בר מחויי הוא אפילו היכא דהגדיל וכו' מ"מ לאו כיורד ברשות דאריס וכו' מיהו דהתם ודאי שלא בתורת מקח ומתנה ירד משא"כ הכא גבי קטן דאפשר דבתור' מקח ירד בה הילכך כשהגדיל והחזיק בה אי לאו מטעם דלא ידע בנכסי אבוה וכו' משום יורד ברשות לא מצינן לבא עליו וכו' ע"ש וכן נסתייע ממר זקנו של אביו ז"ל והוא בשו"ת לחם רב סי' קס"א ע"ש ולפ"ז מ"ש הנמק"י ז"ל בשם הרנב"ר ז"ל בפ' המפקיד שם וז"ל אפילו הגדיל והחזיק בה ג"ש המחזיק משהחזיק הקטן אין לו חזקה לעולם כיון שירד בה בשעה שאינה ראויה לחזקה כלל דהיינו בעודו קטן ודוגמתו בשותפים אין להם חזקה אפילו עבר זמן השותפות כיון שמתחלה ירדו ברשו' כ"כ הרנב"ר ז"ל וכו' עכ"ל גם מ"ש הריטב"א ז"ל בשיטתו למציעא פ' המפקיד וז"ל אמר רבא ש"מ וכו' פירוש אפי' הגדיל הקטן ואכלו ג"ש בפניו משהגדיל אינה חזקה אע"ג דאיכא למימר שידע לאחר שהגדיל שהיה של אביו אותו הקרקע ולא מיחה כיון דתחלת ירידתו היה קטן והתחילה החזקה בשעה שאינו ראוי להחזיק לא הויא חזקה וכו' ע"ש וז"ל הרמב"ן ז"ל בשי' לבתרא דף ן' ד"ה והא אמרינן וכו' י"א אע"ג דקי"ל כל היורדין ברשות אין להם חז' וזה כיורד ברשות שהרי ירר בשעה שאין בה חזקה ה"מ לשאר היורדין ברשות או ביורד לנכסי קטן בוודאי שלא בתורת מקח ירד וכו' ע"ש כל הנביאים הללו נתנבאו בסגנון א' דבקטן יורד ברשות בודאי שלא בתורת מכר ירד ושלא כדברי ה' מוהרש"ח והרב עדות ביעקב ז"ל שכתבו ליישב דברי הרא"ש ז"ל דגבי קטן אפשר דבתורת מכר או מתנה ירד בה דלפי דבריהם ז"ל צ"ל דהרא"ש ז"ל דפליג אהרמב"ן והר"ן והריטב"א ז"ל כדבר האמור

וחזי הוית להרב כנ"הג ז"ל בח"ב סי' ק"ן בהגה"בי אות א' שנתעורר בדברי הרי"ף ז"ל והרשב"א ז"ל כמו שנתעוררנו ומה שרצו לחלק בין יורד ברשות לתוך הזמן ליורד אחר הזמן והאריך בזה יעו"ש אח"ה רבה לא נתיישבו דבריו בעיני מכמה אנפי חדא דבתוך הזמן ליכא מאן דפליג ועוד ז"ל במלחמתו ובשיטתו שם בבתרא הביא דברי הרי"ף ז"ל בעיקר האי פלוגתא דיורד ברשות שהביאו רשב"ם והתוס' וה' המאור ז"ל גבי המחאה ואין צורך להאריך בזה כי כבר מלתא אמורה בדברים הניתנים למעלה

ואף גם זאת יש לחקור לפי מה שדקדקנו מדברי הרמב"ם ז"ל לעיל דקאי בשי' האומרים דיורד ברשות אין לו חזקה איך פסיק ותני גבי קטן שאם אכלה המחזיק בפניו ג"ש עלתה לו חזקה וכו' דהדר ביה מההיא ומה שפסק להך דב"ק ולאידך דאכל שית הוא ע"פי מה שתי' הרב המגיד ז"ל שם דלא ניחא ליה בשינויא דה' המאור ז"ל ומה שהוכחתי דלעולם לשיטת ה' המאור ודעמיה בין לשיטת רשב"ם והתוס' ודעמייהו ז"ל הך דב"ק הוי תיובתא להך עובדא דאכל שית שנין והתוס' ז"ל כתבו דפליגי אהך דב"ק להך וכו' והרב המאור ז"ל ניחא ליה בדלא טעין והרמב"ן חילק בין מוכר שיצאה מרשותו למערער שלא יצאה מרשותו ולהרא"ש ז"ל ניחא ליה בתרי אנפי כמ"ש בפסקיו. ובש"מ לבתרא משם הרשב"א ז"ל תי' דמוכר שאני דלא מצינן למימר דאהדורי הוא דקמהדר משום דהוי מודה במקום שחב לאחרים ומשום דהרמב"ם ז"ל פסק לתרוייהו ולא חילק בין אם טען ללא טען וכמ"ש הרב המאור ז"ל הוצרך ה"המ ז"ל לחלק מה שחלק אבל לעולם אין להוכיח מדבריו שם בשיטה כמאן קאי ואדרבא יש להוכיח מדפסק גבי קטן . עלתה לו חזקה משמע דס"ל לרבינו כדעת האומרים דיורד ברשות יש לו חזקה ואין לדחות דרבי' ז"ל מיירי כשנכנס לקרקע כשהוא קטן ויצא בעודו קטן וחזר והחזיק ג"ש רצופות משהגדיל וכמ"ש התוס' שם גבי אריס וכמבואר לעיל ואפ"ה סובר. הראב"ד ז"ל דלא עלתה לו חזקה דכיון שהיה קטן כשנכנס לה פעם א' דלא ידע דהאי ארעא דאבוה היא ואמטו להכי הוצרך הרא"ש ליתן טעם בעיקר משום דקטן לא ידע למחויי ולא סגי ליה טעמא דיורד ברשות אין לו חזקה וכמו שהקשה ה' מוהרש"ך ז"ל דלפי הטעם דקטן לא ידע למחויי אפי' יצא ונכנס לא עלתה לו חזקה דסבר דידיה היא מה לי עיולי מ"ל אפוקי דודאי האי לאו מלתא היא דכל כהאי הו"ל להרמב"ם והראב"ד והרא"ש ז"ל לפרושי ולא לסתום ובודאי נראה שדעת הרמב"ם ז"ל כדעת האומרים דיורד ברשות אין לו חזקה

ודע דפשטא דסוגייא דרפ"ב דכתובות מוכחא שאפילו החזיק ג"ש לאחר שהגדיל אין לו חזקה מדפרכינן התם ור"ה מתני' אתא לאשמועינן ומשני איב"א אפי' הגדיל. קמ"ל כלומר דאי ממתניתין לא שמעינן אלא דהיכא דאכל ב' בחיי האב וא' בפני הבן אפי' משהגדיל אבל החזיק ג"ש אחר שהגדיל לא שמעינן :ממתני' אלא מדר"ה וראיתי להרשב"א ז"ל בחי' לשם שהביא דעת הרמב"ם ז"ל בשם ר"י הלוי ודעת עצמו כשיטת הראב"ד ז"ל והק' שם משמייהו דרבוותא לדעת האו' דאפילו החזיק ג"ש לאחר שהגדיל אין לו חזקה א"כ